בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות | הג'וקונדה מתה והיא חיה בטוסקנה

שתי נשים צעירות החיות כיום באיטליה הן ככל הנראה צאצאיותיה של המונה ליזה, שאינה מפסיקה להצית את דמיונם של חוקרים. ליוזמה עכשווית - להוציא מהקבר את עצמותיה של האשה שהיתה ההשראה והמודל של דה וינצ'י - הן מתנגדות נחרצות

תגובות

זהו סיפור האופייני להדהים לפירנצה, שכולו אמנות, חפירות ארכיאולוגיות, תעלומות, אילני יוחסין ומחפשי שלדים; סיפורם של האשה שאת דיוקנה הנציח ליאונרדו דה וינצ'י בציור האלמותי התלוי במוזיאון הלובר בצרפת, של צאצאיה ושל כל מי שמנסה לפענח כיום את חידת המונה ליזה, הלא היא הג'וקונדה - הציור המפורסם והנחקר ביותר בעולם.

ג'וזפה פאלנטי, חוקר מפירנצה, הקדיש חלק ניכר מחייו ללמידתו. לבסוף, בספרו מ-2004 "מונה ליזה, אשה תמימה" (פוליסטמפה) הצליח לשפוך אור על חייה של האשה הניבטת ממנו, יותר משהצליחו האחרים לפניו. לאחר שנבר בשיטתיות בארכיונים, והתבסס על כתביו של ג'ורג'ו וזארי, אמן והיסטוריון נודע בן התקופה, עלה בידו לספר את סיפורה של האשה ששימשה דוגמנית לציור הנודע של דה וינצ'י. הוא גילה שלא מדובר בדיוקן עצמי מוצפן, וגם לא בדיוקנו של המאהב ההומו של דה וינצ'י, כפי שנטען באחרונה, אלא בדיוקנה של ליזה גרארדיני, בת אצולה שחיתה ומתה בפירנצה.

בזכות תעודת הטבילה שלה, השמורה עדיין בארכיון כנסיית סנטה מריה דל פיורה בפירנצה, ידוע לנו שליזה גרארדיני נולדה ב-15 ביוני 1479; ידוע לנו גם שהיא נמסרה לאשה לאלמן וסוחר משי, פרנצ'סקו דל ג'וקונדו, בגיל צעיר ביותר, ושילדה לו ילדים, ככל הנראה חמישה. שניים מהם, פייטרו וברטולומיאו, השאירו אחריהם צאצאים; עוד ידוע שהיא מתה ב-15 ביולי 1542, בת 63, אחרי שפרשה - בארבע השנים האחרונות לחייה - למנזר סנט אורסולה, המצוי גם הוא בפירנצה. מכתבים שהשאיר אחריו בעלה, שהלך לעולמו ב-1538, ידוע לנו שליזה, שכבר היתה אז חולה, נמסרה לטיפולה של אחת מבנותיה, נזירה שחיתה באותו מנזר. פאלנטי התוודע לגילוי זה לאחר שנתקל בספר נושן של רישום מתים שנשמר בארכיון הכנסייתי של פירנצה.

מעסיקו של מקיאוולי

אבל סיפורה של ליזה גרארדיני, היא מונה ליזה, אינו מסתיים כאן.

כי אחרי פאלנטי עולה לבימה חוקר אחר, דומניקו סאוויני, הממשיך ללכת בתוואי הגילויים של קודמו. בשני חודשי מחקר שערך בגנזך המדינה באיטליה הוא הצליח לשחזר את אילן היוחסין ולהתחקות אחר הצאצאים הישירים של ליזה, רעייתו של פרנצ'סקו דל ג'וקונדו, המוכרת בשם מונה ליזה.

אירינה ונטליה סטרוצי גואיצ'רדיני הן שתי מונה ליזה מודרניות, בנות זמננו, שביניהן לבין הג'וקונדה של דה וינצ'י מפרידים 15 דורות. ולא מדובר בשתי נשים מן השורה שגילו ביום בהיר אחד שמוצאן משושלתה של מונה ליזה, כי אם בנשים הנמנות עם אחת המשפחות החשובות והוותיקות ביותר בטוסקנה; אחד מבני גואיצ'רדיני היה פוליטיקאי, היסטוריון ופילוסוף, שהעסיק במשרת מזכיר ראשון לא אחר מאשר את ניקולו מקיאוולי.

משפחת סטרוצי, לעומת זאת, היתה משפחת בנקאים רבת עוצמה, אויבתה המושבעת של משפחת דה מדיצ'י הנודעת. הארמון הקרוי על שמה, ארמון סטרוצי שבפירנצה, הוא ככל הנראה אחת העדויות המונומנטליות האופייניות ביותר לרנסנס של פירנצה. צאצאי משפחת סטרוצי גואיצ'רדיני גם באו בברית הנישואים בלונדון עם משפחת מרלבורו, שנמנה עמה גם סר וינסטון צ'רצ'יל.

שתי הנשים, האחיות אירינה ונטליה סטרוצי גואיצ'רדיני, עומדות בזכות עצמן גם בלי קשר להיותן יוצאות חלציה של ליזה גרארדיני. אירינה, בת 29, היא כלכלנית הדוברת שבע שפות; נטליה, בת 34, היתה רקדנית. היא כבר הספיקה להוציא ספר זיכרונות, "קל לזכור... אלבום זיכרונות של אמנית צעירה" (פוליסטמפה), ובאמתחתה תצלומים שלה עם ידוענים ואמנים בעלי שם שביקרו באחוזתה, בהם מסטיסלב רוסטופוביץ', גרגורי פק, ריקרדו מוטי, ריצ'רד אטנבורו וגם לאה רבין.

טניס עם טוני בלייר

מוקד חייהן של צאצאיות המונה ליזה הוא בלי ספק וילה קוזונה, הסמוכה לסן ג'מיניאנו.

וילה קוזונה היא לבן הפועם של אחוזות גואיצ'רדיני סטרוצי, לצד נחלות המשפחה בבולגרי, במאסה מריטימה, בסקאנסאנו ובפנטלריה. שטר הקניין העתיק ביותר המעיד על קיומה של הווילה הוא משנת 994. באחוזה, בעלת היסטוריה של יותר מאלף שנים, מייצרים משנת 1200 יין ורנצ'ה די סן ג'מיניאנו, היין שדנטה ומיכלאנג'לו הרבו להלל, ושהוגש אף לאויבים מושבעים: משפחת מדיצ'י, שאילצה את בני סטרוצי לעקור לנאפולי ולרומא מיד עם עלייתה לשלטון, עוד לפני ששבה לטוסקנה.

האחוזה מתפרשת על פני יותר מ-5,250 דונם, שעליהם מגדלים ענבי ורנצ'ה די סן ג'מיניאנו וזנים אחרים בעלי ענבה לבנה, יחד עם זנים כסן ג'ובזה, מרלו וקברנה סוביניון. זו היום גאוותה של נטליה גואיצ'רדיני סטרוצי, שלצד פעילותה האמנותית - עתה כשחקנית תיאטרון - משמשת מנהלת השיווק של היקב. היא מתרכזת בעיקר בקשרים עם עשרות המדינות שאליהן מיוצא היין, בהן ארצות הברית ואוסטרליה. "אבל חסרות לנו מדינות חשובות כמו ישראל", אומרת נטליה, שאינה שוכחת לעשות את מלאכתה גם כשהיא מגוללת את סיפור תולדות משפחתה.

כאן באחוזת קוזונה חלפו במשך השנים מאות אישים מפורסמים וחשובים, שהפכו בכך פינה שמימית זו של טוסקנה למקום מפגש בינלאומי. משחק טניס בזוגות, שבו השתתפו מצד אחד בעל הבית ומנהל רשות השידור האיטלקית RAI, ומצד אחר ראש הממשלה אז ג'וליאנו אמאטו ועמיתו הבריטי טוני בלייר, כבר נהפך לחלק מההיסטוריה המקומית; אבל משום מה, איש כאן אינו זוכר איך הסתיים אותו משחק. חלק מחובתו של מארח, מן הסתם.

וכאן בקוזונה, הסיפור של קשר הדם למונה ליזה היה ידוע מאז ומעולם. מבחינתה של משפחת גואיצ'רדיני סטרוצי לא מדובר אם כן בגילוי מאלף. "הסיפור הזה הוא חלק מזיכרונות הילדות שלנו; סבתא נהגה לספר לנו על אילן היוחסין שלנו. זה משהו שתמיד ידענו", אומרת נטליה גואיצ'רדיני סטרוצי. עם זאת, האסמכתה המוכיחה כיום רשמית את שושלת היוחסין הזאת בלי ספק מסבה קורת רוח.

אבל בכך לא בא הקץ לשורת הגילויים הנוגעים לאשה המככבת בציורו של דה וינצ'י. כי בעת שדומניקו סאוויני בחן את המסמכים בגנזך המדינה, הוא חשף מידע מדהים נוסף. והוא, שציור הג'וקונדה אינו הדיוקן היחיד שעשה דה וינצ'י לליזה גרארדיני. סאוויני מצא רשימת מצאי מהמאה ה-19 השייכת לבני משפחת מוצי, מאבות משפחת גואיצ'רדיני סטרוצי, שבה הוזכר ציור אחר של ליאונרדו, הקרוי "דונה ליזה". איתורו הוא ככל הנראה משימה בלתי אפשרית.

מאז שנודע מקום קבורתה המדויק של מונה ליזה, מתחם המנזר לשעבר סנט אורסולה, יש מי ששואפים למצוא את גופתה. בעקבות זאת החלו באחרונה בפירנצה עבודות חפירה, שבהן כבר נמצאו עצמות של אשה. וזו הנקודה שבה נכנס לתמונה השחקן האחרון בפרשה, שלא מפסיקה להעסיק את בני פירנצה.

שמו סילבנו וינצ'טי והוא ממונה על ביצוע החפירות מטעם "הוועדה הלאומית לשימור הנכסים ההיסטוריים, התרבותיים והסביבתיים של איטליה". למרות השם המרשים, לא מדובר בגוף ממשלתי, אלא פרטי. נשיאו, וינצ'טי, הוא מפיק טלוויזיה לשעבר שהיה גם מנהיג "פעילי סביבה ליברליים", תנועה שנטמעה ב-2008 במפלגתו של סילביו ברלוסקוני, פורצה איטליה.

וינצ'טי הוא האיש שהכריז בחודשים האחרונים כי גילה שהג'וקונדה היא למעשה דיוקן של מאהבו של דה וינצ'י. הוא גם האיש האחראי לחפירות שנעשו לא מכבר באיטליה בניסיון לאתר את עצמותיו של הצייר קראווג'ו: לשם כך הוציא מקבריהן עצמות מתים וערך בהן בדיקות די-אן-אי, אך העלה חרס בידו.

שלא במפתיע, נטליה גואיצ'רדיני סטרוצי מתייחסת ליוזמתו החדשה של וינצ'טי כאל מעשה "בלתי ראוי ומחלל". לעומת זאת, בעיני החוקר ארלדיקה סאוויני המשימה נראית "בלתי סבירה, אבל אולי לא בלתי אפשרית". בלתי סבירה, משום שבקריפטה של מה שהיה מנזר סנט אורסולה נקברו נזירות, וכמו במקרה של מונה ליזה - גם קרובותיהן הקשישות. על כן, קרוב לוודאי שהעצמות המצויות באותו בית קברות הן אך ורק עצמות של נשים.

אבל יש בעיה נוספת, גדולה יותר. בשנות ה-80 היה המנזר בבעלות ממלכתית ונעשו בו עבודות שחזור ושיפוץ רחבות היקף. המבנה נועד להיהפך לקסרקטין צבאי ולשם כך אף נחפר מתחתיו חניון תת-קרקעי למכוניות. החלק שבו ליזה גרארדיני יכולה היתה להיות קבורה נחפר וכל העפר במקום, עם תכולתו, הועמסו ונשפכו באתר פסולת של פירנצה. לדברי כמה חוקרים, מהמנזר המקורי נותרו היום למעשה רק הקירות החיצוניים וכמה קשתות מהמאה ה-14.

אם אמנם כך הדבר, הרי כל מה שנותר היום מליזה גרארדיני, המכונה מונה ליזה, הוא "אך ורק" סיפור ברור יותר על זהותה, דיוקן אלמותי ופניהן של יוצאות חלציה, אירינה ונטליה גואיצ'רדיני סטרוצי. כלומר, כל המרכיבים הדרושים להמשיך להתפעל מהג'וקונדה של ליאונרדו דה וינצ'י. *

גבירתנו ליזה, פנים רבות לה

ספי הנדלר

ג'ורג'ו וזארי, היסטוריון האמנות הפורה ביותר של הרנסנס האיטלקי, נחרץ: האשה שאותה מצייר ליאונרדו דה וינצ'י, שנהפכה ברבות הימים לציור המפורסם בעולם, היא הגברת ליזה (באיטלקית מונה ליזה), רעייתו של פרנצ'סקו דל ג'וקונדו.

במהדורה הראשונה של "חיי האמנים" שפירסם בשנת 1550 מספק וזארי תשובה גם לשאלה שהעסיקה דורות של חוקרים שהתעמקו בתמונה, מדוע היא מחייכת? "בשעה שצייר את מונה ליזה, שהיתה יפהפייה, העסיק (ליאונרדו) נגנים וזמרים, ובכל עת אף ליצנים, כדי שתשמח. כך ניטלה מן התמונה אותה עגמומיות הניכרת בדרך כלל בציורי הדיוקנאות. בשל תחבולתו זו של ליאונרדו היה בה שחוק כה נעים עד כי במראיתה עלה האלוהי על האנושי, ונחשבת היתה מפליאה אם לא חיה של ממש" ("חיי האמנים", הוצאת מוסד ביאליק, מאיטלקית: מרים שוסטרמן).

אם להאמין לווזארי, ובכל הנוגע לציור הפלורנטיני הוא נחשב למקור אמין למדי, הרי הגברת ליזה היא לא אחרת מאשר ליזה גרארדיני שנישאה לסוחר בדים מבוגר ממנה ב-19 שנים, פרנצ'סקו דל ג'וקונדו. עם הנישואים נשאה הצעירה את שמו של בעלה ג'וקונדו, או כפי שהיה מקובל לומר באותן השנים באיטליה - דל ג'וקונדה (שם המשפחה של הבעל עם סיומת נקבה). כך אכן מוכרת התמונה של ליאונרדו עד היום באיטליה (La Gioconda) ובצרפת (La Joconde), שאר העולם קורא לה כפי שכינה אותה וזארי, הגברת ליזה.

באפריל 1503, חודשים ספורים אחרי הולדת בנם השני, רכש ג'וקונדו בית חדש למשפחה המורחבת. מרבית החוקרים סבורים כי באותה השנה הוא הזמין מליאונרדו דה וינצ'י תמונת דיוקן של אשתו למעונם החדש.

הטקסט של וזארי כולל כמה נקודות מפתח שימשיכו להעסיק את החוקרים עד לימינו אנו: ראשית, ההתמקדות בחיוך של המונה ליזה והטענה כי ליאונרדו עשה ככל שביכולתו כדי שתחייך. ססיל סקאיירז, אוצרת במחלקת הציור של מוזיאון הלובר שכתבה ספר בנושא, מוצאת משחק מלים סביב השם: שמו של הבעל המאושר שהזמין את הציור מליאונרדו היה הרי ג'וקונדו, מסבירה האוצרת. מקור שם המשפחה ג'וקונדו הוא המלה הלטינית jucundus שניתן לתרגם כ"מאושר", "שמח". החיוך היוצא דופן של גברת ג'וקונדו עשוי להיות משחק חזותי על שמו של הבעל והאשה שנושאת אותו גם היא. הבעל "מאושר", מילולית ומעשית ואשתו מחייכת בתורה.

מעבר לכך, הטענה של וזארי כי הציור נותר "בלתי מושלם" וכי הוא הגיע מוקדם יחסית לאוסף של מלך צרפת פרנסואה הראשון (שבחצרו מת ליאונרדו בשנת 1519) המשיכה להזין מחלוקת ומסתורין. מדוע לא סיים ליאונרדו את הציור ונטל אותו עמו, ככל הנראה, לצרפת? האם המשיך לעבוד על היצירה והפך אותה מדיוקנה של ליזה רעייתו של ג'וקונדו למעין הצגה אידיאלית של דמות האשה? מבלי להיות משוכנעים שלכך התכוון ליאונרדו, אין ספק כי ברבות השנים נהפכה היצירה לכזאת: שם נרדף להצגה אניגמטית של היופי הנשי.

לכן אין זה מפתיע כי לצד הזיהוי של הדמות המצוירת כמונה ליזה פורחות עוד ועוד תיאוריות המפרנסות את התקשורת והחוקרים כאחד. יש הטוענים כי מדובר בכלל באיזבלה גואלנדה, אצילה נפוליטנית, או אולי באיזבלה ד'אסטה, הדוכסית של מאנטובה ואחת מן הנשים המפורסמות ביותר באיטליה של אותם הימים.

תיאוריות פרועות יותר מציעות לראות בציור דיוקן עצמי של ליאונרדו בצורת אשה או דיוקן של תלמידו הנאמן סאלאי בתור אשה. חיוך של גבר או של אשה? מאחורי ארבע שכבות של זכוכית משוריינת, ולאור ההבזקים של גדודי התיירים מרחבי העולם, בוודאי קשה לקבוע מי היא אותה "מונה ליזה" הממשיכה להעסיק את חובבי האמנות ורודפי התעלומות.



אירינה ונטליה סטרוצי גואיצ'רדיני ותמונתה של סבתן הקדומה. שושלת של 15 דורות


כנסיית סנטה מריה דל פיורה בפירנצה. תעודת הטבילה של ליזה גרארדיני עדיין שמורה כאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו