בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו: האמן שבא מן הגראז'

בסטודיו של רענן חרל"פ, הממוקם בין מוסכים בתל אביב, הוא יוצר עבודות בעלות אופי פרולטרי ומחבר מחדש בין אומנות לאמנות

תגובות

הסטודיו של רענן חרל"פ ממוקם באזור תעשייה בתל אביב ואף נראה כמו בית מלאכה. גם יצירתו של חרל"פ נראית כעבודתו של קבלן בניין, והמבקרים אכן תוהים על קנקנו של האיש, שאפשר לתאר אותו במידה רבה כפרולטר של אמנות.

לצד דרך מנחם בגין, ציר מרכזי של מסחר ותעשייה ההולך ונעלם, ממוקם מבנה תעשייתי, מפעל קטן בעברו, השוכן בין כמה מוסכים ואתרים להריסת רכבים. דלת ברזל שחורה וכבדה המורה כי זהו סטודיו מובילה פנימה. מבחוץ אין המבנה נראה גדול במיוחד ואילו בפנים מתגלים בזה אחר זה עוד ועוד חללי עבודה: גרם מדרגות מאולתר מוביל בסיבוב למעלה מהכניסה אל חלל אחד, מסדרון מפותל מוביל לעוד כמה חללים. בסך הכל עובדים במקום שמונה אמנים, ביניהם הציירים יונתן הירשפלד וחן שפירא.

הסטודיו של רענן הוא הראשון מצד שמאל לאחר שנכנסים. דלתו תמיד פתוחה והמפגש הראשוני של העין עם האנדרלמוסיה מושכת את המבקר מיד פנימה.

שמונה שנים עובד חרל"פ בסטודיו שלו, ונדמה שהמקום קיים כבר כמה עשורים. עשרות קרשים בגוונים שונים הנערמים בכניסה לסטודיו מרמזים על הבאות. הכניסה מעט חסומה בימים אלה והתנועה בה אינה קלה, כי בעוד כשבועיים תיפתח בסדנאות האמנים תערוכתו של חרל"פ, "64 קוב", והאובייקט המרכזי בה הוא זה החוסם את התנועה בסטודיו.

שם התערוכה מתייחס לנפח הבור שחרל"פ בנה מעץ. לצד הבור ניצב פסל נוסף, גם הוא עשוי עץ ובו יציקת בטון. פרט לאלה נדרש הפוסע בסטודיו לתמרן בין מכשירים כמו מסור שולחן, שואב אבק תעשייתי ("עוזר לי לשרוד את האבק והנסורת"), שולחנות עבודה, שידות מגירות גדולות ובתוכן רישומים. השטח מצטמצם גם משוליו שם מונחות עבודותיו הישנות של חרל"פ - ציורים גדולים במיוחד ואובייקטים מהשנים האחרונות.

כמעט מאחורי כל פרט בסטודיו יש סיפור: פה ושם פזורות עבודות שתלמידים של חרל"פ הכינו ונתנו לו במתנה; על הקיר משמאל לכניסה תלויים ציור שרחל"פ מצא ברחוב, ציור של ילדה שהוא עצמו צייר, רישום קלאסי של דמות ועוד ציור ובו פורטרט עצמי - שני האחרונים הם של דודו, אחימלך שירזלי, שלמד בבצלאל בשנות ה-30 ומשמש לו כמקור השראה גדול.

במרכז החלל מוצבת מקדחה גדולה וישנה של חברת צ'מפיון האנגלית, כנראה משנות ה-30 או ה-40. "המקדחה הזאת היא של דוד שלי. מאז שאני ילד אני זוכר אותו עובד איתה במטבח. בסוף ימיו שאלתי אותו בעדינות אם הוא עוד משתמש בה, והוא אמר לי 'אתה לא תאמין אבל כל יום אני משתמש בה'. כשהוא נפטר הבן שלו הציע לי אותה". הציורים של הדוד, מספר חרל"פ, הם עוד מתקופת בצלאל. "הוא תמיד אמר שהפסיק לצייר כשהבין שלא יוכל להתפרנס מזה. הוא נהפך לחשמלאי ולאחר מכן לחרט".

הסטודיו הקודם של חרל"פ היה במרכז תל אביב, ברחוב (כמה מתאים) בעלי מלאכה. הסטודיו הנוכחי היה בעבר בית חרושת למטאטאים - עד שבעל המקום החליט שהוא מעוניין שהמשכירים יהיו אמנים, וכך קרה. כשהתפנה אחד החללים, הזמינה אותו מירב שין בן אלון. קבוצת האמנים החלה לארגן ימים פתוחים וביקורי סטודיו עוד לפני שהרעיון אומץ ע"י העירייה והפך לעניין שבשגרה, אם כי חרל"פ מציין, כי פרט ליחסי שכנות טובים אין שותפות נוספת בין האמנים הפועלים כאן.

האזור כולו עבר שינויים בשנים האחרונות. "יום אחד עוד יהיה פה כמו עזריאלי. ממש בסמוך תכננו את התוואי לרכבת הקלה, העירייה מפקיעה שטחים בצורות מפוקפקות ויש מין תחושה של ארעיות מתמשכת".

את המאפיינים התעשייתים של הסטודיו וסביבתו הוא אוהב ואף מנצל: על קורת ברזל תומכת הוא התקין מנוף שאתו הוא מרים עבודות כבדות. והכי חשוב, גודל החלל מאפשר לו ליצור בממדים שלא התאפשרו קודם. עם כניסתו למקום הוא התקין מדפים רבים לאחסון עבודות ישנות, אבל יש כאן גם דברים שמצא במקום והשמיש, כמו שידת מגירות עם ברגים, תאים לכלי העבודה ועוד.

עשרות מטרים מהסטודיו, על החזית של בית הספר "מנשר", הקים חרל"פ לפני כשנתיים את עבודתו "פיגומים" (שהוצגה קודם לכן בביאנלה הראשונה לאמנות בהרצליה), שהיא מעטפת פיגומים בגודל אמיתי. "כשעשיתי אותם חשבתי על כל הדברים הארעיים אך קבועים בחיינו. כלומר, אין יום שלא תראי פיגומים, שיפוצים ובנייה. ככה זה בעיר".

זו גם המחשבה שתעמוד במרכז התערוכה החדשה. "התערוכה הולכת להיות כמו אתר בנייה, או אתר של מנהרות. חשובה לי התחושה שהדברים נבנים בידיים, בין אם זה שוקת של יציקה, בור או תמיכה של תפסן. הדימוים מן העולם הזה מאוד מדברים אלי, גם מבחינת החיבור הטבעי שלי לעבודת כפיים וגם משום ההזדהות שלי עם פועלים".

חרל"פ מספר כי בעבר נהג להסתובב הרבה באתרי עבודה ולשוחח עם בעלי מקצוע. היום זה קורה פחות. "פעם היה לי כיף לבוא לאתר בנייה, היום אני מרגיש איזשהו נתק. האזור מגודר, שמים קסדות, יש הרבה עובדים זרים ואין שפה משותפת. יש הרבה מחיצות". בשביל חרל"פ סביבה כזאת היא סביבת ילדות. אביו היה פועל בניין והוא גדל בקרית היובל בירושלים שהיתה שרויה בזמנו בבנייה מתמדת.

את החומרים שאתם הוא עובד, ובראשם הקרשים, הוא לוקח ממגרשים של קבלנים. "אני כמו עוף מוזר בשבילם אבל הם כבר מכירים אותי ושולחים אותי לערימה. סוג העץ הזה הוא החומר הכי ממוחזר שיכול להיות. בונים תבנית, יוצקים, שוברים, ועורמים את העצים בערימה. העץ ממלא כל כך הרבה תפקידים ותמיד חוזר לערימה".

פרט לפסלים הפזורים במקום תלויים בסטודיו מספר רישומים ממוסגרים שאותם יצר בדיו ומים, ובהם נראים לרוב דמויות וסיטואציות ופחות מרכיבי בנייה ושיפוץ, כמו בפיסול. הפיסול של חרל"פ החל למעשה בעקבות תחושת מיאוס מציור שחווה באותה עת. "היתה לי ריאקציה לכל החזרה לציור הריאליסטי, אז התחלתי לקחת את החפץ עצמו והבאתי אותו למצב שהוא כאילו נכנס לציור". התוצאה המעניינת היא אובייקטים שונים שחרל"פ דחס לתוך עצמם וכמו הפך אותם לדו ממד, לציור של עצמם. *

הגשר שיצליח לגשר

* מיקום: דרך מנחם בגין בת"א

* זמן: 8 שנים

* גודל: 60 מ"ר בערך

לו יכול, היה חרל"פ בונה גשר מעוך ומשוטח. "הייתי רוצה להקים אותו באתר, שהוא ייבנה משני הצדדים בשאיפה להתאחד". המחשבה הזו נולדה לדבריו בעקבות צפייה בסרט "הגשר על נהר קוואי", המתרחש במלחמת העולם השנייה במחנה של שבויים אמריקאים ביפאן. "נוצרה בסרט מערכת יחסים מורכבת בין מפקד המחנה היפאני למפקד השבויים האמריקאי. הראשון הציע לשני לבנות גשר על הנהר שבסופו של דבר ישרת את הצבא היפאני, ומפקד השבויים מגייס את כולם לצורך הבנייה. בשלב מסוים הצבא האמריקאי פועל להריסת הגשר ואילו מפקד השבויים רוצה להגן עליו - כי הם אלה שבנו אותו ולרגע הוא שוכח מדוע הוא נבנה ובאיזו סיטואציה הכל קורה. זה סיפור שיושב לי בראש, ובעקבותיו אני שואל תמיד למה אני עושה דבר מה, מה המטרה, לאיזו תכלית?"



חרל''פ בסטודיו שלו. תחושה של ארעיות מתמשכת


ללא כותרת, 2008



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו