נייל רוג'רס לא איבד את השיק

הוא היה פועל ניקיון במטוס של פרנק סינטרה ונהפך לאחד המפיקים המשפיעים בתולדות הפופ. עם צאת מארז דיסקים לשירים שכתב ל"שיק" וזמרים אחרים, נזכר נייל רוג'רס בימיו בפנתרים השחורים ומספר איך הבלוג שלו עוזר לו להתמודד עם הסרטן

גרדיאן
פול לסטר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גרדיאן
פול לסטר

"זה מאבק רציני מאוד", אומר נייל רוג'רס מ"שיק", כשהוא נשאל מה שלומו. זו אינה התשובה הרגילה לשאלה נימוסית, אך לרוג'רס יש סיבה טובה לענות כפי שענה. באוקטובר 2010 אובחנה אצלו מחלת סרטן הערמונית בצורתה התוקפנית, ומאז עבר ניתוחים מקיפים להסרת הגידולים. הוא מודה שהיה "בהכחשה" כשהרופא בישר לו את הידיעה. "התייחסתי לזה בנונשלנטיות. אבל בסופו של דבר קלטתי את חומרת המצב. אני חושב שמפני שאני בדרך כלל אדם אופטימי ניסיתי להעמיד פנים שזה לא מטריד אותי".

הדבר קרה בהופעה עם להקת "Earth Wind & Fire". רוג'רס, וורקוהוליק על פי הצהרתו, החל להפגין סימנים שהמערכת שלו עומדת לכבות. "היה לי סוג של... לא התמוטטות עצבים, אבל פתאום לא יכולתי לנגן בגיטרה. היתה לי חולשה בשרירים. אני מניח שזו היתה התגובה שלי לסרטן. הגוף שלי אמר: 'משהו לא בסדר פה, חבר, אתה צריך להכיר בזה'".

מאז הניתוח איבחנו הרופאים שהוא נקי מסרטן. כעת גם יצא מארז של ארבעה דיסקים המכיל את המוסיקה שלו, עם להיטים כגון "I Want Your Love, "Le Freak", "My Forbidden Lover" ו"Good Times", השירים "Lost in Music", "We Are Family" שכתבו חברי להקת "שיק" ושרו "סיסטר סלדג'", ו"Upside Down" של דיאנה רוס.

עכשיו רוג'רס, בן 58, עובר "תקופת התאוששות לאחר ניתוח". הכאבים חלפו והוא אופטימי - בין השאר בזכות בלוג שהוא כותב, "Walking on Planet C". "אגיד לך בכנות", הוא אומר, "יש הרבה רגשות שאי אפשר לשלוט בהם. אתה מרגיש שאתה מוכרח להיות עצוב ולפחד. בבלוג שלי אני קורא לתחושות האלה 'מחשבות סרטן מטורפות'".

הוא אומר שנוח לו להתייחס אליהן בכתיבה יותר מאשר בדיבור. "כשאני מדבר על זה אני נלחץ, אבל כשאני כותב על זה אני יכול כאילו להתרחק מעצמי ולהיות כמו אדם שמספר סיפור. אף פעם לא היה לי התקף חרדה כשכתבתי על זה. אבל כשאני מדבר על זה, אפילו עם ידידים, אני מתחיל לגמגם, הפה שלי מתייבש, ואני מתחיל לפחד".

רוג'רס, בדרכו, מצליח להתמודד היטב עם מחלתו משום שהיא רק אחת ממהמורות רבות שהיה עליו לעבור בחייו. מן הסתם לא היה לו קל לגלות, למשל, שאמו היתה רק בת 14 כשילדה אותו במונית ששייטה לאורך האיסט ריוור בניו יורק, וגם לא שהיא הגיעה למוסד לעבריינים צעירים כעונש על חטאיה.

"זה היה אותו כלא שאליו נשלחה בילי הולידיי כשעצרו אותה על הרואין או זנות, ממש שם בוולפייר איילנד מתחת לגשר ברחוב 59", הוא מספר. הוא גילה זאת רק לפני זמן קצר, כשתחקר את אמו לקראת ספר על חייו שאת כתיבתו השלים לא מכבר. אז גם נודע לו שהוא נמסר לאימוץ לזמן קצר, ואז התחרטה אמו ולקחה אותו בחזרה לגור אתה ועם הוריה. "זה היה הקש ששבר את גב הגמל בינה לבין אמה ואביה, ובסופו של דבר הם התגרשו", הוא אומר, "כי אבא שלה לא רצה בבית מתבגרת עם תינוק".

אביו כבר היה "נרקומן יומיומי" כשנולד; הוא מת כשרוג'רס היה בן 18. "אפשר לספור את הפעמים שראיתי אותו על אצבעות שתי הידיים". אביו החורג, יהודי תושב ניו יורק שאמו נישאה לו בשנות ה-20 לחייה, היה אף הוא מכור להרואין. "זה מצחיק", אומר רוג'רס, "אבל הוא תמיד התגאה שהוא הנרקומן המבוגר ביותר בעולם! אהבתי אותו מאוד - הוא מת לא מזמן".

אמו ואביו החורג היו ביטניקים. "לא היפים, לא, אני לא עד כדי כך צעיר", הוא אומר בבדיחות הדעת ומספר שביתם בלב ניו יורק היה "רב-תרבותי, פתוח ומקובל מאוד", עם "שירה, ביבופ וג'ז" וגישת "חיה ותן לחיות" בכל הנוגע למשמעת. זו הסיבה לכך שרוג'רס הסתלק מביתו, בגיל 13, להשתתף בחגיגות האל-אס-די של הכהן הגדול של תרבות הנגד, טימותי לירי. "אפילו לא ידעתי מה זה", הוא אומר. האם זה הבהיל אותו? "לא, זה היה פנטסטי! לא חזרתי הביתה יום וחצי, הייתי ממש מלוכלך. אבל עשיתי חיים משוגעים. כל העולם שלי השתנה אחר כך".

מהפכן בדרכו

לרוג'רס יש סיבה טובה להצהיר: "היו לי חיים מעניינים מאוד לפני 'שיק'". הוא עבד בנמל תעופה בלוס אנג'לס כפועל ניקיון של מטוסים פרטיים של דמויות מפתח כגון פרנק סינטרה. כעבור שנים, כשהיה המפיק החם ביותר בעולם, רכוב על הצלחת שיתופי פעולה עם דייוויד בואי ("Let's Dance") ומדונה ("Like a Virgin"), הוא השאיל ציוד לסינטרה ולקווינסי ג'ונס, ששימש אז כמפיק שלו. "שמע", אמר לו סינטרה, שזכר את הילד מאל-אי שגילה עניין אובססיבי במוסיקה, "לקחת את עניין המוסיקה ממש ברצינות!"

כשחזר לניו יורק, הוא נמלט מסופת שלג עם כמה ידידים מוסיקאים אל דירת לופט בגריניץ' וילג', ופגש את ג'ימי הנדריקס. שניהם היו מסטולים מאל-אס-די, וניגנו יחד שעות. רוג'רס היה בן 16. ואם לא די בכך, הרי כשהיה עדיין בשנות העשרה שלו שימש רוג'רס כמנהיג תא של שלוחת לואר מנהטן במפלגת הפנתרים השחורים בניו יורק. "חשבתי שאני הולך להיות מהפכן רציני כמו צ'ה גווארה", אמר לדאריל איסלאה ב-2004 בספר "Everybody Dance: Chic and the Politics of Disco"). אחד הרגעים המפעימים ביותר של "שיק" נבע מהמעורבות הזאת עם תנועת הכוח השחור.

אפשר ללמוד רבות על הלהקה, שספגה לעתים קרובות יחס מזלזל כספקית של מוסיקה לריקודים ולבידור, מכך שהשיר "At Last I Am Free" הוא בלדה קודרת, שעוסקת לא בסיומו של סיפור אהבה אלא בלילה שבו רוג'רס וכמה מחבריו, הלומי אל-אס-די, ניסו לשרוד את תקיפותיהם של השוטרים שארבו לפנתרים בסנטרל פארק. כמה מהם "הוכו עד שהיו לעיסה מדממת"; רוג'רס הצליח בסופו של דבר להימלט, והכריז כשיצא מהפארק, "At Last I Am Free" (סוף סוף אני חופשי!) (ההיבט הסוציו-פוליטי הנועז יותר החבוי בשיר הודגש בביצועו של רוברט וייאט, שעשה לו גרסת כיסוי ב-1982).

רוג'רס אולי לא נהפך למהפכן, אבל הוא בהחלט תרם את חלקו לפופ מהפכני. לאחר תקופה שבה היה חבר להקת הבית של תיאטרון אפולו בהארלם וליווה את אריתה פרנקלין, בן אי קינג, "פרלמנט פאנקדליק" ואחרים, הוא פגש את חברו ל"שיק", חובב האר-אנ'-בי השמרן, נגן הבס ברנרד אדוארדס, וכך נולדה אחת השותפויות המוסיקליות הגדולות ביותר.

ההתחלה היתה קצת מקרטעת - התחככות עם סול בסגנון פילדלפיה עם להקת ביג אפל שניגנה עם "ניו יורק סיטי" בלהיט "I'm Doin' Fine Now" מ-1973, גיחה אל פאנק-מטאל עם "Wielding Punks-Allah and the Knife" - עד שהוקמה "שיק" ב-1976. אבני הדרך שלהם היו "קיס" (משום שהצליחו להיות ענקיים ואנונימיים בעת ובעונה אחת) ו"רוקסי מיוזיק" (על הזוהר והתחכום). רוג'רס ואדוארדס היו צמד הליבה המטפל בכתיבת השירים, בהפקה ובעיבודים, טוני תומפסון היה המתופף, ועם להקת זמרי ליווי שכללה גברים (ובהם לותר ונדרוס) ונשים, בצירוף קבוצת כלי מיתר, נשפנים והטכנאי הצעיר בוב קלימאונטן, "שיק אורגניזיישן" נעשה עד מהרה לכוח בינלאומי.

בשנים 1977-1983 הם היו פוריים במיוחד, והפיקו שבעה אלבומים ל"שיק" ושניים ל"סיסטר סלדג'", אחד לדיאנה רוס (שהיה הגדול ביותר בקריירה שלה), אלבום נוסף לדבי הארי, ואחד להרכב צרפתי עלום ושמו "שילה ובי דיבושן", שהוכיח שהם מסוגלים ליישם את הקסם של "שיק" על כל הרכב, גם אם כפי שרוג'רס מציין, ההישג האחרון נכבש עם מוסיקה שהיתה באופיה גל חדש יותר מדיסקו.

"ככה גילינו את 'דיבו'", הוא אומר. "אהבנו את המוסיקה של 'קרפטוורק' ומורודר - חיקינו את המקצבים המתוכנתים שלהם בנגינה אמיתית". עוד ב-1979 הוא ואדוארדס הזהירו את מגזין "בלוז אנד סול" שלא לתייג את "שיק" כבלוז או סול. שום דבר לא השתנה מבחינה זאת. "תסמוך עלי, הדרך האמיתית היחידה להבין את 'שיק' היא בהקשר של מוסיקה גבוהה. מהלכי האקורדים שלנו היו מבוססים על מלודיות אירופיות מודאליות. עשיתי את התקליטים המוקדמים של 'שיק' כדי להרשים את ידידי הג'זיסטים. תמיד הייתי אומר: 'וואו, אני מקווה שזה יעבור את המבחן של משטרת הג'ז!' תקשיב לשיר 'I Want Your Love' זה בדיוק מקוי טיינר".

את שורשיו של האר-אנ'-בי ההיי-טקי של היום אפשר לייחס ל"שיק", וההיפ-הופ חב להם חוב עצום: לא זו בלבד שלהיט הראפ הראשון, "Gang's Delight's Rapper" של שוגרהיל, היה מבוסס על "Good Times", אלא "שיק" היא עכשיו הלהקה המסומפלת ביותר בהיסטוריה. "גברנו באופן רשמי על ג'יימס בראון", אומר רוג'רס, שבאחרונה חישב ומצא שהוא הרוויח 3 מיליארד דולר, מהמוסיקה של "שיק" וההפקות שעשה לבואי, מדונה, מיק ג'אגר, בריאן פרי ועוד, וגם מפסקולים מאוחרים יותר לסרטים ולמשחקי מחשב ולפרסומות טלוויזיה לבאדווייזר ולנייקי.

אמנם בתקופה ב"שיק" היו קשיים. בגלל מתנגדי הדיסקו שחיבלו בקריירה שלו ולדבריו "הפכו את שיק לרעל" הוא הידרדר לסמים, וב-1994 כמעט ומת - הרופא קבע את מותו לאחר שבהילולת קוקאין עם מיקי רורק לבו עצר מלפעום שמונה פעמים. "הגעתי לקו ישר", הוא אומר, "אבל החזירו אותי לחיים". יש הטוענים שסגנון החיים הפרוע החיש גם את הידרדרותו של אדוארדס שמת ב-1993 והוא בן 43. מאחר שטוני תומפסון מת מסרטן ב-2003 לא יהיה איחוד שלם של "שיק", גם אם המוסיקה שבמארז ארבעת הדיסקים תישאר לנצח.

"שיק" נחשבת כיום לחלק חיוני מפנתיאון העילית של חלוצי הפופ של שנות ה-70. אבל איזו להקה צריכה להיות במקום הראשון? "בחייך", הוא עונה. "זה כמו לבקש מהנשיא שלא יצביע בשביל עצמו. אני אוהב את הלהקות האלה, אבל אין מי שאוהב את המוסיקה של עצמו יותר ממני. זה בלתי אפשרי. זו הנשמה שלי. זה היה יותר משהעלינו בדעתנו אי פעם - והיה לנו דמיון לא רע בכלל. המוסיקה שינתה את החיים שלנו. אני עשיר מאוד בזכות 'שיק' - מבחינה אמנותית ורוחנית כאחד. היו לי חיים מדהימים". *

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ