בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופנה | כפתור ופרח

הקולקציות המינימליסטיות והגיאומטריות שלו הפכו אותו לאחד המעצבים הצעירים המעניינים בניו-יורק, אבל לטים המילטון חשוב להדגיש שתשוקתו ליצור נולדה בכלל בעיירה קטנה במערב התיכון של ארה"ב

תגובות

הסטודיו של טים המילטון, ששוכן באחד הבניינים עמוסי הגלריות בצ'לסי, בולט בלובנו הבוהק ובשקט ששורר בו בשעות הבוקר. צלצול הפעמון מפר את השלווה כשהמעצב הצעיר והמבטיח פתח את הדלת ומציג את עצמו ואת שלושת כלבי התחש שלו, שמשחקים בין בובות הראווה שעליהן מוצגות הקולקציות החדשות שלו. "הם הדבר היחיד שמאזן אותי", הוא צוחק, "למרות שהכל נראה שקט ומיושב מסביבי".

המילטון, בן 40, הקים את המותג הנושא את שמו ב-2006. ב-2009 זכה בפרס סוורובסקי למעצב בגדי הגברים הצעיר של מועצת המעצבים האמריקאים. באותה שניה הרחיב את המותג, שכולל כיום גם קולקציית בגדי נשים וקו צעיר יותר הקרוי Redux.

הבגדים של המילטון, מעין וריאציה אישית על בגדי הספורט האמריקאים, מתאפיינים במשחקי פרופורציות, שלל דוגמאות גיאומטריות וסגנון מודרניסטי מינימליסטי. הוא זוכה להצלחה ביקורתית ומסחרית, ובגדיו נמכרים בחנויות יוקרה כמו ברגדוף גודמן, וגם בחנויות ניו-יורקיות צעירות יותר כמו "if" ו"אודין".

בציפורניים שחורות

המילטון, שהשנה ימלאו לו 40, גדל באייווה שבמרכז ארצות הברית במשפחה מרובת ילדים. "הייתי הקטן מבין שבעה אחים", הוא מספר. "כבן למשפחה מאוד גדולה שהתגוררה בעיירה קטנה, ראיתי לראשונה עיר אמיתית רק כנער - לונדון, שאליה הגענו בדרך לטיול במזרח התיכון. אני חושב שאז ידעתי שאני רוצה לחיות בעיר גדולה ולהיות משהו אחר. שחקן או מעצב, אלה היו החלומות שלי".

על החיים במקום מרוחק מניו יורק, שנראית כמעט כמו מקומו הטבעי, הוא מרחיב. "די סבלתי כילד, הרגשתי שונה ולא רציתי לחיות במערב התיכון, שם גדלתי. אני זוכר שניסיתי להבדיל את עצמי מהסביבה, בכל מניי דרכים, אבל גם על ידי בגדים. אז גם החלה ההתעניינות שלי באופנה. אני זוכר שנהגתי לדפדף עם אחותי במגזינים. אהבתי להתלבש באופן מתריס ומרדני".

המילטון, שכמה מהקולקציות האחרונות שלו הושפעו מגותיקה ופאנק, זוכר שכבר כנער מתבגר השתעשע בלוק חתרני שכזה. "בשנות ההתבגרות שלי הייתי סוג של פאנקיסט גותי, מעין מרדן שניסה לבעוט בכל מה שהתקשר עם המקום שבו גדלתי. אחרי הנסיעה ללונדון, אני ואחותי צבענו את הציפורניים שלנו בשחור, התלבשנו כמו פאנקיסטים וחיטטנו בחנויות לפריטי יד-שנייה כדי לקנות בגדים משוגעים", הוא נזכר.

בגיל 20 הוא חסך מספיק כסף כדי לעזוב את הבית, עבר למיאמי לשנה, נסע לטיול ארוך באירופה וחזר לניו יורק, שם התחיל לעבוד בחנות הווינטג' היוקרתית של ראלף לורן "RRL". הוא התקדם לעבודה במשרדי החברה, שם עסק בין היתר גם בעיצוב החנויות וחללי התצוגה. אחרי כמה חודשים עבר למחלקת העיצוב של המותג בתור מתלמד, ונשכר לעבודה כשהתחיל ללמוד במקביל עיצוב אופנה בבית הספר לעיצוב פארסונס במימון ראלף לורן.

"זו היתה עבודה כייפית ומאוד מתגמלת", הוא מתאר את השנים שעבד שם, "זה היה סוג של חוויה חדשה, לשוטט בעולם וברחבי ארצות הברית בין חנויות וינטג' ושווקי פשפשים ולמצוא בגדים ורהיטים שיתאימו ללוק הראלף-לורני. שם גם למדתי על הלוק האמריקאי, הספורטיבי".

עם זאת, הוא מוסיף, "זו היתה עבודה בחברה גדולה, עם קו מאוד ברור, והתחלתי להרגיש שכמעצב אני מוגבל. לא למדתי את העשייה עצמה, את התפירה, את העיצוב מבפנים, והחלטתי להמשיך הלאה". הוא עזב את ראלף לורן, עבד זמן קצר בגאפ וג'יי-קרו, וב-2006 החליט לייסד לייבל משלו.

"היתה לי עבודה טובה בחברות הגדולות, אבל הרגשתי שאני נחנק", הוא מתאר את ההחלטה להתחיל בדרך עצמאית, "זו היתה תקופה שבה הרגשתי שלגברים אין הרבה היצע מבחינת אופנה של מעצבים צעירים, ושאולי הגיע הזמן לפתוח משהו משלי. חשבתי לעצמי שאין שום סיבה לכך שרק באירופה אפשר למצוא בגדים מודרניים ואדג'יים במידה לגברים. באותה תקופה עברתי גם משבר אישי, שהיה קשור במוות של חבר קרוב, וחשבתי שהגיע הזמן לעשות משהו משלי כי החיים קצרים מדי.

"התחלתי את הליין שלי מתוך תפישה עיצובית שקשורה בעולמות שמעניינים אותי, מאמנות ועד מוסיקה. פחות העסיקה אותי העובדה שאני מעצב אמריקאי, כמו שהרבה עורכים וכתבי אופנה אוהבים לתייג אותי. אני קונה את הבדים באיטליה, מה שהרבה חברות אחרות לא עושות, כך שהאוריינטציה שלי היא גם אירופאית וקשורה לשוק האופנה שם. זו אחת הסיבות שהתחלתי להציג בפאריס חלק מהקולקציות שלי.

"הלקוח שלי הוא צעיר עירוני, מודע עצמו ומתעניין בתרבות בכלל", הוא צוחק על השאלה שחוזרת בכל ראיון, "אבל אני באמת מנסה לחנך גברים להעז, להיות פרוגרסיביים, להבין שבגדים מחויטים עם אספקט קז'ואלי או עם השפעות רחוב לא צריכים להפחיד אותם. גם בגלל זה זה הרחבתי את המותג שלי, והוא כולל היום את redux, הליין היותר צעיר וזול, שכולו קשור בפירוק, חיתוך ויצירה מחודשת של פריטים שאני תמיד אוהב שיהיו בארון. הטון הוא קצת יותר מרדני ומחוספס מצד אחד ויותר נגיש מצד אחר".

אם מסתכלים על הבגדים שמעצב המילטון, אפשר לראות את העולמות השונים שמהדהדים בראיון עמו. בתצוגה האחרונה שלו בניו יורק הוא הציג בגדים שנתפרו מבדים עם הדפסי פרחים וצורות גאומטריות שיצר בשיתוף עם האמן רוס בלקנר. "הסטודיו שאני עובד בו שייך לאמן", מספר המילטון. "אחרי שעברתי על הארכיון שלו החלטתי להציע לו לשתף פעולה. זו היתה הזדמנות להתעסק לא רק בעיצוב הבגדים עצמם, אלא גם בעיצוב טקסטיל ובמציאת מפעל שיוכל לייצר לי את הבדים שרציתי".

הדפסי הפרחים שמזוהים עם בלקנר הפכו להיות אבסטרקטיים עוד יותר, ובקולקציות הגברים והנשים לחורף הקרוב הם הופיעו על סוודרים, שמלות, מכנסיים וז'קטים. בליין ה-redux לחורף הקרוב אפשר לראות שיתוף פעולה נוסף שלו, הפעם עם האמנית-צלמת קוליין שור. שיתוף הפעולה אתה החל לפני כשנה, כשהאימג'ים הצילומיים והתפישה האמנותית שלה סיקרנו את המילטון. הוא יצר עמה קשר, והשניים יצרו סרט אופנה שהסתובב ברשת ובו נראו דוגמנים מטפסים על חבלים בבגדי הקולקציה. "היא מנסה לתפוש את הבגדים ואת האופן שבו הם לוכדים את התנועה", הוא מתאר את העניין שלו בשיתוף הפעולה הזה, "וזה בדיוק מה שגם אני מנסה לעשות".

המילטון אינו מסתיר את היותו מעצב צעיר השואף להתפתח ולגדול. "אני עדיין עושה את רוב העבודה, והחברה ממש קטנה, עם מספר מצומצם של אנשים במשרד שעושים את כל התפקידים. אני מקווה לגדול ולקבל תמיכה כלכלית ממישהו גדול יותר כדי לעשות את מה שאני באמת רוצה". *



מתוך קולקציית סתיו-חורף 2011-2012. האמן רוס בלקנר השתתף ביצירת הבדים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו