בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כתף לבוס: פרידה מקלרנס קלמונס

קלרנס קלמונס היה הרבה יותר מנגן הליווי של ברוס ספרינגסטין: הוא היה סמל. בסוף השבוע שעבר הלך לעולמו בגיל 69

תגובות

זה לא היה רק הסקסופון. יותר מ-30 שנה ניגן קלרנס קלמונס בסקסופון טנור בלהקתו של ברוס ספרינגסטין, "אי-סטריט בנד", מהקמתה מ-1972 ועד שמת בסוף השבוע שעבר, בן 69, והיה סמל לא פחות משהיה נגן ליווי.

הוא מילא תפקיד מכריע בשיריו של ספרינגסטין, בייחוד בשנותיה הראשונות של "אי-סטריט". שירים מאמצע שנות ה-70 כגון "Jungleland", "Incident on 57th Street" ו"(Come Out Tonight) Rosalita" היו ארוכים ומתגלגלים כמו סוויטות, ובאינטרלודים האינסטרומנטליים שלהם שידרו תפקידי הסקסופון של קלמונס כיסופים חסרי מלים, מאבק חסר פשרות ותבונה מלאת הומור. גם כשספרינגסטין החל לכתוב שירים קצרים יותר, במבנה פופי, ואימץ את התמציתיות כדיסציפלינה החדשה שלו, שמר קלמונס על מקומו: כמסד צלילי ב"Hungry Heart" וכבן הזוג הנכסף לריקוד ב"Dancing in the Dark".

הצליל הבשרני שלו היה מורשתו של המודל לחיקוי העיקרי שלו, קינג קרטיס, ושל נשפנים פחות ידועים, צרחנים ויללנים שניגנו קישוטים למנגינה וקטעי סולו בני שמונה תיבות במוסיקת הג'אמפ בלוז, האר-אנ'-בי והדו-וופ של שנות ה-40 וה-50. הכוח שהיה טמון בריאותיו עיצב את החיבור היצרי ביותר של "אי-סטריט" לשורשים האפריקאיים-אמריקאיים של הרוקנרול, חיבור שהיה נוסטלגי אפילו בשנות ה-80. לא מכבר, כשהופיע קלמונס ב"Edge of Glory" של ליידי גאגא, הסאונד שלו היה מחווה לעצמו הצעיר מלפני כמעט 40 שנה. בדיעבד היתה זו הופעת הפרידה שלו.

בלהקה שהוכיחה את עצמה שוב ושוב בהופעות, החל במועדונים באסבורי פארק שבניו ג'רזי וכלה בעשרות השנים שבהן מילאה איצטדיונים, נוכחותו של קלמונס היתה תמיד בולטת כמו הצליל שלו. הוא היה, כמו שם החיבה הענייני והנפוץ שלו, האיש הגדול, The Big Man, שהתנשא לגובה 1.93 מטר, בעל מבנה גוף של שחקן פוטבול. בגדיו היו ללא ספק הבולטים ביותר ב"אי-סטריט": חליפות מנקרות עיניים וכובעים רחבי שוליים; ספרינגסטין הניח לו בשמחה לגנוב לו את ההצגה ומעולם לא ניסה להשאיר אותו ברקע.

הם היו חברים קרובים, אפילו אחים לנפש; קלמונס הירבה לתאר את יחסיהם כלא פחות מאהבה, אם כי לא מינית. על הבמה, לעיני אלפי צופים, ספרינגסטין היה משתחווה לרגליו או מאמץ אותו בחיבוק קרוב ומציג אותו כמקור השראה ולא כעובד שהוא מעסיק.

קלמונס הוא ששמר על אופיה הרב-גזעי של "אי-סטריט" לאחר פרישתו המוקדמת של נגן הקלידים, דייוויד סנשס, שחור גם הוא. מלבד הסאונד שהסקסופון שלו הוסיף לשירים - סאונד של סול ואר-אנ'-בי, של תחכום אורבני ופראות - דמותו הבולטת של קלמונס הכריזה שלהקת "אי-סטריט" שותפה למורשת השחורה של הרוקנרול, לא בוזזת אותה. בהיסטוריה הארוכה ולמודת הסבל של הגזענות באמריקה, הקשר שלו עם ספרינגסטין הפך את קלמונס לסמל לאחדות ופיוס.

ספרינגסטין היה מודע תמיד לחשיבותם של סמלים. באלבום "Born to Run", למשל, לא הקל ראש בבחירת העטיפה. הוא נראה בה נשען על כתף; כשהאלבום נפתח, מתברר שזו כתפו של קלמונס (ספרינגסטין עמד על הדום מגביה כלשהו, משום שקלמונס היה גבוה ממנו בראש). ספרינגסטין מחייך, מתבונן, מקשיב בעוד קלמונס מנגן בסקסופון, כפי שהאזין לחלק ניכר מהעבר של הרוקנרול ושילב אותו במוסיקה שלו. החיוך הקשוב על פניו של ספרינגסטין מרמז שהוא שומע סוד מענג; הפתיחות והנחישות בעיניו של קלמונס, המנצנצות מתוך הצללים העמוקים, מעידות שהוא גאה להגיש אותו לידידו. *



קלמונס וספרינגסטין. אחדות ופיוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו