מלך הקסטות של התחנה המרכזית: יוצרי "חי בלה לה לנד" לא רוצים ריאליטי בורקס

העורך שבי זרעיה והבמאי אילן עבודי, שני היוצרים של "חי בלה לה לנד" - סדרת ריאליטי חדשה בהשתתפות זמרים ים-תיכוניים שמנסים לעשות את זה באמריקה - מסבירים למה בתוכנית שלהם צוחקים עם המתמודדים, לא עליהם

גילי איזיקוביץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי איזיקוביץ

ביום השני לשהותם המשותפת והמצולמת בעיר המלאכים, החליטו משתתפי "חי בלה לה לנד" לשבות. העילה לצעד החריף: היעדרם המכעיס של סטייקים במקרר שתי הדלתות הענק, שהועמס בכל טוב, מלבד אומצות. המשתתפים - נבחרת זמרים ים תיכוניים בדרגות שונות של ידוענות, שנשלחו לחיות בצוותא במשך חודש באמריקה בניסיון לפרוץ לשוק הבינלאומי - גילו אחדות שורות מרשימה. דודו אהרון, זמר השנה ונסיך היכל נוקיה, הכריז שכך לא יהיה. זהבה בן שתקה כהרגלה. בחדרים המפוארים בווילה המשותפת רחשו בכעס גם השאר - אביהו שבת, הזמרת האנונימית יחסית ג'ולייטה ואלון דה לוקו.

הלחץ, מגלים העורך והיוצר שבי זרעיה (שיצר את התוכנית עם המפיק אלעד קופרמן) והבמאי, אילן עבודי, עבד. התפריט, שנועד להיות על טהרת אוכל בריאות אורגני, שונה לאלתר. אלא שהסצינות המדוברות, שבוודאי לא חסר בהן מרכיב קומי, נותרו בסופו של דבר בחוץ.

צופים מהשורה שיצפו ביום ראשון הקרוב בפרק הראשון בתוכנית, שתשודר בערוץ "יס קומדי" בלוויין, יוכלו לראות את המשתתפים נדהמים מול מלפפון ענק בגודל משפחתי, מציצים לתוך המקרר ומנצלים את בן שתבשל ארוחה לכולם. זו, כך מסתבר, אינה הסצינה היחידה שנותרה בחוץ. "זה לא נכנס כי פשוט לא היה מקום, וגם רצינו לעשות איזו בחירה. זה עשה מין אפקט ריאליטי שלא רצינו אותו", מסביר עבודי, "הכיוון נהיה בהמשך אפילו עוד יותר נעים. זה לא שהתוכנית אמורה להיות מתונה - זו פשוט תוכנית לא מרושעת. יש בה משהו דוקומנטרי קלאסי, אפילו באופן שבו היא מצולמת. זה לא תיעוד מציצני אכזרי. למציצנות פה יש גבול ולא היה לנו עניין לעבור אותו".

על הנייר לפחות מדובר בהפתעה. "חי בלה לה לנד" נשמעת כתוכנית דחקות אולטימטיבית, מז'אנר הריאליטי-דוקו-טראש שהצופה המקומי כבר למד לזהות וחלקו גם לאהוב. חמישה זמרים ים-תיכוניים, דגים מחוץ למים, לא כולם דוברי אנגלית, שנזרקים לקלחת התעשייה האמריקאית ונדרשים לעבור סדרת מבחנים ואודישנים כדי להצליח באמריקה. אלא שמי שציפה לאווירת סרט בורקס, בדיחות על חשבון משתתפים עילגים והפקה בסגנון "לופו בניו יורק" עתיד להתבדות, לפחות רוב הזמן.

פרט ליחס אכזרי פחות מזה לו זוכים בדרך כלל משתתפי הז'אנר, והצגה מורכבת ועגולה יותר לכל אחד, החמישה (שנהפכים מהר מאוד לשישה עם הצטרפותה של אתי לוי, אחותה של זהבה בן) גם זוכים להיתקל ולעבוד לצד כמה מהשמות הגדולים והמוכרים בתעשיית המוסיקה האמריקאית. אחד מהם הוא המפיק הישראלי הבכיר טל הרצברג, שעבד בין היתר עם ליידי גאגא, "בלאק אייד פיז", בריטני ספירס, ונפטר באפריל האחרון אחרי מחלה קשה. בכיר אחר הוא רון פייר, נשיא חברת "גפן רקורדס", האחראי לשיפוט. בתוכנית יש גם הופעות אורח של דמויות כמו השחקנית טורי ספלינג, ג'וני רייט, הסוכן של ג'סטין טימברלייק ובריטני ספירס. התוצאה, הגם שאפשר למקם אותה על הסקאלה שבין "זמר חתונות" ו"היכל התהילה", היא מוצר מתוחכם יותר.

שתי הדוגמאות שהוזכרו לצד "חי בלה לה לנד" אינן מקריות. זרעיה חתום גם על שתיהן, כמו גם על טרנד טלוויזיוני המפגיש בין סוג כזה של טלוויזיה לסוג כזה של מוסיקאים. "מה שמעניין ב'חי בלה לה לנד' זה שעל הנייר זו תוכנית על זמרים ים-תיכוניים, אבל אני לא חושב שזו סדרה ים-תיכונית", הוא ממהר להבהיר, רגע אחרי שהוא קובל על

הוספת "היכל התהילה" (תחרות זמרי העבר המתגוררים בבית 'האח הגדול', שמשודרת בימים אלו בערוץ 24) לרשימה. "זו סדרה על אנשים, והכי ישראלית שיש. הז'אנר שלה הוא חדש. זה לא ריאליטי ולא בדיוק דוקו אלא יצור כלאיים כזה, דוקו ריאליטי מתוסרט. אני חושב שהעבודה בזמר חתונות הביאה אותי לזה - לדעת להוציא מהמשתתפים תוצאה בזמן נתון, להפעיל אותם ומצד שני גם לא להתערב יותר מדי בסיטואציה ולשמור על הניקיון של הסצינה הדוקומנטרית".

וזה מה שמעניין אותך בזה, האינטראקציה?

"אותי מעניין להתעסק בקומדיה לא מתוסרטת. כתבתי במשך שנים מופעים וסטנד אפ ותמיד האנשים שיוצרים סיטואציות, זו הקומדיה הטהורה והאולטימטיבית".

אתה לא חושב שמה שנוצר הוא פשוט סוג מפותח של מצלמה נסתרת?

"אנחנו נמצאים מאחורי המצלמה ומכוונים או מתערבים בחלק מהדברים. הכנסנו אותם לתוך סיטואציות ובדקנו את התגובות שלהם ואיך הם מתמודדים אתן - אז מהבחינה הזאת את צודקת. החבר'ה האלה הם נורא בלי פילטרים, נותנים את עצמם. המצלמות היו גלויות ונוכחות והם נתנו לנו להיכנס לתוך הקרביים שלהם".

בכל תוכנית טלוויזיה שלא מתוסרטת מא' עד ת' יש מקום של מניפולציה, אבל דווקא במקרה הזה, בסיטואציה כזאת, בארץ זרה, עם קריירות של אנשים, זה לא מטריד?

"זה באמת נכון בכל דוקומנטרי ובכל ריאליטי, אבל דווקא בתוכנית הזאת זה היה עדין מאוד" טוען עבודי. "היו דברים שקרו ונשארו מאחורי הקלעים, אפילו לא צולמו. כולם מפורסמים ודווקא בגלל זה ההתנהלות היתה שונה. היה קשר עם המשפחות למשל, הם לא היו ב'מאסר'. בכל ריאליטי יש התערבות בחיים של אנשים ומניפולציות, אבל פה זה היה מאוד מתון".

זרעיה: "ניסינו לעשות 'פיל גוד טלוויז'ן', טלוויזיה שבאה ממקום חיובי וטוב. שום דבר שעשינו שם לא היה ממקום של לגרום נזק. אתי וזהבה למשל, זה הפך להיות עניין שנורא רצינו, באמת במקום האנושי, שיצא ממנו טוב. כל בוקר נפתח בעדכון, מה שלומן, הן דיברו? השלימו או רבו? רצינו נורא שיהיה טוב".

הרבה פעמים יוצרי ריאליטי נאשמים בכך שהם מסתכלים על "חיות המעבדה" שלהם מלמעלה, מייצרים את הדחקה על חשבונם.

זרעיה: "אנחנו עישנו אתם סיגריה בהפסקה ואהבנו אותם ואני מקווה שכשהם יראו את התוכנית, אני בטוח האמת, הם עדיין יאהבו את אילן ואותי".

והם יצחקו בעצמם במקומות שקצת צוחקים עליהם?

עבודי מחייך: "אולי לא תמיד. אנחנו עושים טלוויזיה והתופעה הזאת נכונה בכל מקום במדיום הזה, חוץ מבדרמה מתוסרטת. אנחנו היוצרים ואנחנו מנהלים את מה שקורה וגם עורכים את זה אחר כך, אבל יחסית הסתכלנו עליהם בגובה העיניים. ברור שאנחנו צריכים בסופו של דבר ליצור מזה התרחשות וסיפור. אני מאוד אוהב אותם, הם מצחיקים וחמודים והם אנשים טובים ואם אנשים שיראו את הסדרה לא יאהבו אותם בסופה, אני אחשוב שעשינו טעות. כי עשינו את זה תוך כדי שאהבנו אותם".

זרעיה: "היה לנו רצון שיקרו להם דברים טובים גם במוסיקה ועבדנו קשה בשביל ליצור להם הזדמנויות אמיתיות, לחשוף אותם לאנשים רציניים שיכולים לעזור לקריירות שלהם ושמחנו בשביל כל מי שהשיג הישג קטן או גדול".

מעמד המזרחי בקולנוע

הנקודה הזו, ובעיקר עצם הבחירה בזמרים מז'אנר הפופ הים-תיכוני, ראויה לעיסוק נוסף. הבחירה נראית ברורה מאליה לנוכח סצינות המערבות אנגלית עילגת וגינוני כוכבות מצחיקים. למשל, תדרוך וידאו מצולם לספר המקומי, פתרון מתבקש כנראה לסוגיית שימור הכרבולת האופיינית לדודו אהרון גם בניכר. מאידך, התנשאות על טפשותם של המתמודדים עשויה להיות קלה מדי, לחלוטין לא תקינה פוליטית, "בורקסית" במובנה השלילי. זרעיה ועבודי תולים את הבחירה במניעים אחרים. "קודם כל רצינו שהסדרה תהיה קומית", אומר זרעיה. "אני לא אומר שאין זמרים מצחיקים בז'אנרים מוסיקליים אחרים, אבל החבר'ה האלה הם פתוחים מאוד, יש להם פחות פילטרים והגנות. השפה, המנטליות, הקודים, הם אחרים. זה עובד ולא במקום שבאנו להסתלבט עליהם, אלא לצחוק. כולם ידעו שהסדרה משודרת ב'יס קומדי', זה לא משהו שהוסתר או הוחלט אחרי זה. יש המון תובנות שיוצאות בהמשך על המוסיקה, ההתמודדות, להיות ישראלי באמריקה. הם התעמתו עם השואו ביזנס באמריקה ובדקו אם הם יכולים לפרוץ את הגבולות של עצמם".

עבודי: "צריך להגיד בכנות שהבחירה בזמרים ים-תיכוניים נעשתה כי קודם כל זה מוכר. הבסיס לתוכנית זה כמו הבריף שהאמריקאים עשו כדי להסביר אחד לשני על מה התוכנית - 'פיש אאוט אוף ווטר', דג מחוץ למים. כל סיפור בכל ריאליטי עובד על קונפליקט ועל הגברה של קונפליקט, ואתה מחפש את מי שהכי רחוק. אם נביא ששה אמריקאים, ההתנהלות שלהם תהיה פחות מעניינת. כשאתה עושה סדרה אתה רוצה שיבוא קהל, ואני חושב שבבסיס המחשבה של יס היה רצון למשוך קהל גדול. דודו אהרון הוא היום כוכב ענק וזה הז'אנר המוסיקלי הכי מצליח. מעבר לזה, זה מוצר שתפקידו, קודם כל, לבדר ולהצליח. זה לפני הכל".

זרעיה: "האמת היא שאין שם פאנץ' בכל משפט שני. בסופם של 40 הפרקים אני מאמין שהצופים גם יזילו דמעה ויתרגשו. זה לא צחוק שנכנס בבטן, יש הרבה צחוקים, אבל זה לא כזה".

זה פחות קיצוני?

זרעיה: "אין הדחות קשות, לא מצביעים. הם אולי עומדים במבחנים, אבל זה בא ממקום אחר. ברגעים שהם טרקו את הדלת נשארנו בחוץ".

עבודי: "דודו, זהבה ואתי הם לא דוברי אנגלית ועוד בארץ התייחסנו לזה כבעיה. היה ברור שיהיו אינסוף צחוקים שאתה יכול להוציא מזה, ויש צחוק מזה, אבל מה שיש בסדרה זה אחוז קטן ממה שהיה. לא היה לנו נעים עם זה, כי זה לא חוכמה. השתדלנו להכניס מצבים כאלה רק במקומות שזה נורא מצחיק ושאפשר לצחוק ביחד אתם".

כדי להשיג את הסצינות הללו, קדמה לצילומים עבודת הכנה מפרכת. הליך יסודי של תחקיר על כל אחד מהמשתתפים ואופיו נערך כדי לתת ליוצרים מושג טוב בנוגע לאופן שבו הוא עשוי להגיב לסצינות שיבושלו בעבורו. קווי עלילה נכתבו, בשיתוף התסריטאי רן שריג, כדי ליצור סיטואציות שבתוכן יגיבו המשתתפים תגובה אותנטית. "החומר הכי טוב מגיע מהיכולת לבנות סיטואציה ולתת לאנשים לתפקד בה כמו שהם", מסביר עבודי.

זרעיה: "אני שב ואומר שזו לא סדרה ים-תיכונית, גם אם המשתתפים הם זמרים ים-תיכוניים. זה ממד שמוקטן שם, זו סדרה מאוד ישראלית. אני לא רוצה שיודבק לה הזיהוי הזה".

עבודי: "למדתי באוניברסיטה והיו קורסים על מעמד המזרחי בקולנוע. יש בסדרה הזאת משהו מעבר לזיהוי הזה. אני באופן אישי כל כך בפנים שגם ככה אני לא רואה את זה, אבל גם מהתגובות שאני מקבל. יש פה אמירה גדולה יותר על ישראלים בכלל. אנשים מבחוץ מעידים שיש בזה משהו מעבר".

זרעיה: "זו לא סדרת דחקות ים-תיכונית. לא התכוונו שזה ייצא ככה".

עבודי מחייך: "אני התכוונתי".

זרעיה: "ויצא משהו מעבר לזה. סדרה על אנשים".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ