טלוויזיה | פורנו לכל המשפחה

תכנים מיניים בוטים הם חלק מהתפריט התקשורתי של ערוצי תקשורת מרכזיים, שגם ילדים נחשפים אליהם. הנזקים עצומים

אריאל קרס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריאל קרס

כלי תקשורת רבים ומרכזיים, שבני כל הגילים נחשפים אליהם, מתאפיינים לאחרונה ביותר ויותר תכנים מיניים ואף פורנוגרפיים. אם בעבר היתה הפרדה בין אלה לבין כתבות ופרסומים לכל המשפחה, היא הולכת ומיטשטשת, בקצב מהיר ובהיקף לא מבוטל.

בדיקה אקראית של תכני אתר Ynet מבית "ידיעות אחרונות", למשל, עשויה להמחיש זאת. לפי סקר TIM מפברואר השנה, האתר ניצב במקום השני ברמת החשיפה מבין האתרים הישראליים המובילים, עם 58%. כל שבוע נכנסים אליו יותר משני מיליון גולשים, בהם 25% מהגולשים בסלולרי (לפי הסקר השנתי מ-2010).

להורה מודאג, שמנסה לחסום את הגישה של ילדיו לאתרים בעלי תוכן מיני ברשת, מצפות בדף הבית של Ynet כמה הפתעות לא נעימות.

ב-29 באפריל, למשל, קראתי את האייטם השלישי בחשיבותו בעמוד הבית של האתר: "הפכו את הסקס לדבר מגעיל" - שיחה על אביזרי מין, פורנו וסדרות אינטרנט. האייטם האמור הוצג באתר במסגרת החדשות, עם גרפיקה דומה לזו של הידיעות החדשותיות. הסדרה המקוונת הזאת עוסקת בין היתר בסוגיות כמו "לעשות את זה אזוקים" או "חמישה גברים, בחורה בלונדינית ומלפפון".

האתר דואג לא רק לחיי המין של קוראיו, אלא גם ליחס משפיל והחפצה מתמשכת ושיטתית של נשים באשר הן. בהמשך העמוד הזה חיכו לי: "קרב נשים. הגיבורות שבחרו את הזירה כדרך חיים". אחר כך: שרי גבעתי בביקיני, עם מחשוף אדיר, רוכנת בתנוחה הלקוחה מסרטי פורנו. עוד כמה סנטימטרים למטה, במשבצת ערוצי הכבלים של הוט: "חלום האם - להגדיל לבת את החזה". האיור - תמונה של אשה בלונדינית בביקיני עם חזה אדיר (כנראה מנותח) ולידה "בתה" השטוחה.

נמשיך? רכילות: רותם סלע בביקיני, בתנוחה פורנוגרפית. טיפה נמוך יותר: משחקי פעולה, האיור - בחורה מצוירת עתירת דדיים. עוד? תצלום של גבר מול חשפנית בלבוש מינימלי. הכיתוב: "למה הלכתי לזונה - גברים מנסים להסביר". לא בדיוק אתר "לכל המשפחה".

חשבתי שנפלתי על יום רע של עורך המכור להגדלות חזה, שנותר בעבודה בערב שבת וחצי תאוותו בידו. ואז הגיע ערב יום השואה. במועד זה, משום מה, קשה היה למצוא בדף הבית של Ynet תמונות חושפניות, סקס ונערות ללא בגדים (חוץ מאשר במשבצת של ערוץ הוט, שעליו כנראה יום השואה אינו עושה רושם).

אך עבר חלף לו יום השואה, הגיע שוב יום שישי ודף הבית של Ynet חזר לעצמו. "השורדת שונית: לא רוצה לצאת חושפנית". האם מיותר לציין כי השורדת שונית לבושה בביקיני זעיר ביותר שלא מסתיר כמעט דבר? בהמשך העמוד: טל ברקוביץ בביקיני דקיק. ברכילות: תמונת נערה עירומה המסתירה את שדיה. הכיתוב: "הסקסיות בעולם. באיזה מקום בר?" עוד בחורה בביקיני זעיר: "אני נהג משאית בגוף של כוסית". האיור במדור "יחסים": בחורה עם חזה אדיר בפוזה מזמינה. הכיתוב: "ציצים או שפיצים? זה הכל בביטחון העצמי". כיתוב נוסף: "למה חשבת שארצה לעשות את זה באוטו?" Mynet, הפורטל המקומי, מציג שתי תמונות של בחורות בביקיני מתוך חמישה אייטמים.

לפני יום העצמאות, בערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נעלמו שוב כבמטה קסם התמונות החושפניות וההפניות לסקס לסוגיו (חוץ מאשר במשבצות של הוט וברכילות, כמובן). ב-15 במאי, לצד ידיעות על הפגנות הנכבה, בדף הבית של Ynet העסקים כרגיל: "במיטה עם אוסמה בן לאדן"; בסדרת הסקס האינטרנטית: פנטסיה נשית, פנטסיה גברית; במדור מחשבים ואינטרנט: "התחזית: איך ייראה הניתוח להגדלת החזה". יחסים: "לצחוק בדרך למיטה. יותר הומור, יותר סקס". ב-Mynet, הפורטל המקומי: "ירושלים - כך צונזרו סרטוני הגדלת חזה". האיור: גוף נשי חטוב עם חזה בולט ופטמות זקורות. עוד בתחום המקומי: "נגב: ליאת בן צבי מפנטזת על תל אביב". האיור: בחורה בביקיני. במנטה: "מדריך מצולם. 7 תרגילי יוגה לשיפור חיי המין".

לשם השוואה בדקתי גם דפי בית של אתרים נוספים. בכל האתרים המובילים האחרים (וואלה!, NRG, מאקו ונענע 10) גם יחד לא נמצאה כמות כזו של אזכורי סקס, פורנו ונשים מתפשטות. אבל ייתכן שזה רק עניין של זמן עד שהמגיפה תגיע גם אליהם. מאתר Ynet לא התקבלה תגובה לדברים.

מלכת היופי הפעוטה

"התופעה הזאת מכונה ?אפקט האדווה', ובה תכנים פורנוגרפיים זולגים למיינסטרים בצורה מעודנת ומתקבלים כטבעיים", אומרת פרופ' דפנה למיש, ראש החוג לרדיו-טלוויזיה באוניברסיטת דרום אילינוי שבארצות הברית, חוקרת ילדים ותקשורת. "אפשר לזהות את אפקט האדווה בכל התרבות שלנו - מה שמכונה פורנופיקציה של התרבות, או היפר-סקסואליזציה. אנחנו רואים את זה בכל מקום - מביגוד לתינוקות וילדות קטנות, דרך תחרויות מלכת יופי לפעוטות ועד לאובייקטיפיקציה של ילדות בתוכניות טלוויזיה מצוירות, שבהן הגוף הנשי מוצג לראווה באופן חשוף כבר בגיל צעיר ביותר, עם שפתיים אדומות מעובות, ריסים ארוכים, תנועות מענטזות וכדומה. זהו חלק מתופעה תרבותית רחבה ביותר, שהשלכותיה על מעמד נשים, על תפישת מקומו של מין בריא בחיים האנושיים וכן הלאה - מקושרות לתופעות חברתיות שונות, כולל שערוריות המין האין-סופיות של גברים בעמדות כוח".

בארצות הברית ובמדינות מערביות אחרות כבר נשמעים קולות הקוראים לרגולציה עצמית של אתרים, סרטים וסדרות טלוויזיה בכל הנוגע לסקסואליזציה של התרבות. יש פרשנים הטוענים שאין די ברגולציה עצמית ושהממשלות צריכות להתערב. דייוויד קאמרון, ראש ממשלת בריטניה, תמך לאחרונה בהצעות של ארגוני הורים להגנת ילדים מפני היפר-סקסואליזציה של התרבות והמדיה. עם זאת, קאמרון גרס שהמדינה לא צריכה להתערב וליזום חקיקה בעניין.

קאמרון עדיין סומך על אמות המוסר של כלי התקשורת, מפתחי סדרות הטלוויזיה ומשחקי המחשב ומפיקי המוסיקה הפופולרית.

"יש התנגדות רבה להתפשטות הפורנו בתרבות הפופולרית", אומרת פרופ' למיש. "התרבות הזאת גורמת נזקים להתפתחות הבריאה של ילדות, לתפישה עצמית - כולל הפרעות אכילה וכדומה, לציפיות של גברים בנוגע לנשים בחייהם, ויש לה חלק בתופעות כמו פדופיליה, ניצול מיני של ילדות, תעשיית המין והפורנוגרפיה - יש פריחה של פורנוגרפיה של קטינות וזנות קטינות".

דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית, מוסיפה כי "ילדים נחשפים לתכנים לא מתאימים ואינם יכולים להכיל אותם מבחינה רגשית. כל גימיק טוב כדי להשיג רייטינג ותשומת לב. אלה לא רק אתרי רשת מובילים - רוב הפרסומות בטלוויזיה גם הן בוטות, אלימות ומיניות. יש הרבה גורמים מסחריים שיש להם אינטרס ברור ואין להם גבולות. תכנים כאלה תורמים אצל הילדים לגיבוש הבנה מוטעית על מיניות וקשר וכן יחס לאנשים כאל אובייקטים".

אז מה אפשר לעשות אל מול תכנים כה בעייתיים? לבלונדר-רון אין נוסחאות קסם: "צריך פיקוח הורי. לא רק זמן איכות, אלא גם כמות. מגיל צעיר, לא להכניס מחשב לחדר של הילד. להגביל את הגלישה למספר מסוים של שעות, לחסום תכנים מסוימים ולפקח על טיב הגלישה. אני גם ממליצה להורים להיות בקשר עם ההורים של חברי הילדים שלהם, להגברת הפיקוח. זו לא זכות, אלא חובה".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ