בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשים גדולות: הגיבורות החדשות של ספרות הנוער

מיהם הגיבורים של ספרות הנוער העכשווית? רבים מהם גיבורות, והן שונות לגמרי מהגיבורות של הדור הקודם כמו אן שרלי ופוליאנה. כתבה שנייה בסדרה

תגובות

כמה וכמה אמהות לבני עשרה, שנשאלו על גיבורת הילדות הספרותית שלהן, ציינו את אן שרלי, גיבורת "האסופית". ספק אם בנותיהן, הניזונות מתפריט תרבותי שונה מזה שהדור הקודם גדל עליו - הכולל מאות שעות על המחשב אל תוך הלילה, במשחקים ופייסבוק - היו בוחרות בגיבורה אדומת השיער, על אף תכונותיה שובות הלב.

"האסופית" היא סדרה קלאסית המייצגת את העולם הישן מבחינת הקוראות הצעירות. ואם כי נערות עדיין קוראות בה, ספק אם הן יבחרו בגיבורה שלה כמודל הערצה, ואם יזדהו עם סיפור האהבה העדין בין אן לגילברט בלייט, שלא קורה בו הרבה אף על פי שהוא מתפרש על פני כמה ספרים בסדרה.

בני הנוער, כך עולה מנתוני המכירות של הספרים, קוראים יותר מבעבר. מיהם איפוא הגיבורים הספרותיים החדשים שלהם והאם הם ילוו אותם בהתבגרם?

"האסופית", שתצא בחודש הבא בהוצאה מחודשת בכתר, הוא רומן חניכה. כוחה של הסדרה הוא בגיבורה רבת הקסם שלה. "אן שרלי היא דמות מורכבת ומרגשת", אומרת רחלה זנדבנק, עורכת ספרי הילדים והנוער בכתר. "ילדה ונערה סופר אמיצה ועצמאית, הנלחמת על מקומה בעולם. היא לא קונוונציונלית: חצופה ויודעת לעמוד על שלה אך גם מסתבכת בצרות. פעם שמה תרופה בתוך עוגה ופעם אחרת צובעת את השיער בירוק בטעות". בסצינה מכוננת שזכורה מהספר, אן, עדיין ילדה, שוברת לוח צפחה על ראשו של גילברט, שקרא לה בכינוי הבלתי נסלח "גזרים". במשך מאות עמודים אחר כך היא לא תסלח לו.

אן היא גיבורה משעשעת ונוגעת ללב, אבל לדברי זנדבנק, הכוח האמיתי של דמותה, ומה שהופך אותה לגיבורה על-זמנית, הוא התהליך הפנימי שהיא עוברת. "ההתפתחות של הגיבורה הזאת אמינה", היא מסבירה. "היא גיבורה חזקה מאוד, אבל גם גיבורה שמתפתחת וגדלה במשך הקריאה ונהפכת לאישיות עם קול".

ספרות המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 העמידה במרכז הרומן הריאליסטי גיבורות מרשימות לרוב. חוץ מאן שרלי, אפשר להיזכר בג'ו המרדנית והמעוררת הזדהות מ"נשים קטנות", ג'יין אייר הרומנטית וג'רושה אבוט גיבורת "אבא ארך רגליים". אלה הן גיבורות שהחיים מזמנים להן אתגרים לא פשוטים. ההתמודדות שלהן עם הקשיים והשאלות שהן שואלות את עצמן תוך כדי התמודדות - גורמות להן לפתח את האישיות העצמאית שלהן.

יותר מ-100 שנה אחר כך, דומה כי בספרות הפנטסיה נעשה מהלך דומה של ביסוס הסדרה על כתפיהן הצרות, קסמן ותושייתן של גיבורות. מבלה החיוורת וטרוטת העיניים, הכמהה עד כלות לערפד שלה, בסדרה "דמדומים", דרך מגי הילדותית מעט ושוגה בדמיונות ב"לב של דיו" ועד קטניס העשויה ללא חת ב"משחקי הרעב" והמשכיה. בהוצאת כנרת זמורה ביתן עובדים בימים אלה על תרגום סדרה חדשה של כריסטין קאשור ששמה "Graceling" ובה גיבורה לוחמת בסגנון נמר דרקון, המשמשת שכירת חרב ומשתחררת מהתפקיד.

"יש יותר ויותר גיבורות מתוחכמות ומורכבות מבחינת האישיות שלהן", אומרת יעל מולדצ'בסקי, ראש מדור ספרות הילדים והנוער בכנרת. "הן מייצגות שילוב של כוח פיסי וגם מציעות עומק מוסרי". כך, למשל, הגיבורות מתלבטות בקשר לחיסולים שהן מבצעות וחושבות על דרך יציאה מגורלן הלא-מוסרי.

העולם על כתפיהן

ספרים אלה נכתבו בידי נשים צעירות, וייתכן שהמהלך של הצבת גיבורות בספרות הנוער העכשווית הוא טבעי להן. תוצאה של חשיבה פמיניסטית, אם תרצו. זהו קודם כל שינוי מרענן, אך הוא גם גורם שינוי ממשי בהרגלי הקריאה של הנוער.

אם עד כה היתה הפרדה ברורה מאוד בספרות הנוער בין ספרי בנים לספרי בנות, החלוקה הזאת מיטשטשת בספרים הללו. בנות תמיד קראו "ספרי בנים" המבוססים על הרפתקאות כמו "פרסי ג'קסון", אך התנועה ההפוכה לא היתה קיימת. בנים מעולם לא נטלו לידיהם ספרים ריאליסטיים שבמרכזם נערה עם בעיות התבגרות (ונושאים כמו קבלת המחזור). והם בוודאי לא קראו את היומנים מלאי ההומור והתובנות של נערות מתבגרות. לרוב הם גם התרחקו מספרים על פיות ויצורים מכונפים אחרים כמו "וינטר בלו - ילדת הפיות" ושאר ספריה של אשכר ארבליך-בריפמן.

ואילו בספרות הפנטסיה העכשווית חל מהפך. אמנם, עדיין בנים לא קוראים ספרי ערפדים; זו קרקע המפרנסת את התשוקות הכמוסות של נערות ונשים צעירות. אך לעומת זאת, בנים קוראים את "לב של דיו" ואת "משחקי הרעב" והמשכיו; מה שהופך את הספרים הללו ללהיטים גם מבחינה מסחרית.

כל אלה מעלים ביתר שאת את השאלה, מה מייצגות הגיבורות הללו בעבור בני הנוער ומה יהיה גורלן לאחר שההמולה התקשורתית סביב הסדרות והעיבוד לסרטים תשקוט.

זנדבנק סבורה שהתשובה על כך תלויה במורכבותה של דמות הגיבורה. "מי תישאר עוד 80 שנה? רק דמות שתעבור תהליך מעניין ושאינה חד-ממדית כמו דמות של משחק מחשב". לדבריה, בשונה מאן שרלי, העוברת תהליך של התבגרות וקבלה עצמית, הגיבורות החדשות בספרות הפנטסיה עומדות מול העולם ולא מול עצמן. "העולם נלחם בהן, מציב להן אתגרים קשים שלמולם הן צריכות לגלות אומץ ותושייה, אך לא רואים תהליך פנימי. אלה גיבורות מושלמות שמייצגות סוג של שלמות אל מול כוחות הרשע. זו משוואה שונה לגמרי ממה שרואים ב'אסופית' ובספרות קלאסית אחרת".

ואולי בספרות הפנטסיה התפקיד של הגיבורים הספרותיים משתנה. החשיבות שלהם היא כשל שחקנים בעולם הווירטואלי, הם משמשים מין אלטר-אגו יותר מאשר מודל הערצה או הזדהות.

ד"ר גליה שינברג, העומדת בראש המחלקה לספרות במכללת גורדון בחיפה, עוסקת בניתוח תפקידו של עולם הפנטסיה וכוח המשיכה שלו לנוער בן ימינו. לדבריה, המשיכה של הנוער לספרות מהסוג הזה היא יותר מסתם אסקפיזם. "ספרי ההרפתקאות במיוחד קוסמים לטסטוסטרון המתעורר ומחזקים את תחושת הכל-יכול (אומניפוטנטיות) של הילד, שמנוגדת למקום שלו בחברה", היא מסבירה. "ילד הרי איננו עצמאי. הוא צריך לעשות מה שההורים והמורים אומרים לו. עולמו מלא בחוקים; בבית הספר, בצופים. לכן כאשר התפקידים מתהפכים והעולם עומד על כתפיהם - כמו ב'הארי פוטר' - זה מושך".

כששינברג שאלה ילדים אם הם חושבים שזה הוגן, להטיל משימה כבדה כזו על כתפיים צעירות, הם התפלאו על עצם השאלה. "הם אמרו שהילד חדשן ומקורי והמבוגרים מקובעים וזה טבעי להטיל עליו את גורל העולם".

מיניות מרומזת

ספרות הדיסטופיה שכבשה את זירת ספרות הנוער מוסיפה עוד נדבך לכך. זו ספרות עתידנית שעוסקת בעולם חרב והסיפור הוא בעל קווים פוליטיים-חברתיים. "בני הנוער באים עם אג'נדה של תיקון עולם", אומרת מולד'צבסקי. "הם ביקורתיים והם בהחלט רוצים להקים עולם חדש". במלים אחרות, באמצעות הגיבור או הגיבורה, הקוראים או הקוראות בעצם מממשים פנטסיות כמוסות, פועלים ביתר חופשיות. הם הלוחמים.

בספרי "דמדומים", על פי שינברג, המשיכה נובעת מהמיניות הנשית המתעוררת והמפגש עם מיניות גברית מהוגנת. "למרות המשיכה לדם, יש לנו ערפד שמוגבל על ידי האתוס הנוצרי. זהו הגבר המתחשב ביותר שאני פגשתי בהרבה רומנים רומנטיים", היא אומרת. "המיניות רחוקה מאוד מ'ג'יין אייר' או מ'אן שרלי' או מ'נשים קטנות'. בספרות הפנטסיה הלגיטימציה לכמיהה לסקס פורצת טאבו ויש בה משיכה רבה. בלה היא אלטר-אגו מצוין כשאת בת 17, במיוחד כשהערפד לא רוצה אף אחת אחרת, שזו משאלה כמוסה של בנות".

אך מנגד, מטעימה שינברג, הנורמות של ספרות הילדים והנוער - שאין בהן מיניות או אכזריות מפורשות - נותרות על כנן, ופריצתן נעשית בעקיפין. "ב'דמדומים' אין תיאורי מין מפורשים בכלל. מקסימום נשיקה לוהטת. הפראות של המיניות, האובדן, ההתמכרות ליצרים מתוארים דרך דימויים שלא מן העולם הזה. זהו טריק ידוע באגדות עם. בספרות הריאליסטית יש נערה מתבגרת ומזכירים שהיא מתחילה ללבוש חזייה או לקבל מחזור. אבל אם רוצים לדבר אל לב הנערה, צריך לדבר על התעוררות התשוקה".

גם בספרות הפנטסיה יש יסודות של ספרות חניכה. אפילו ב"דמדומים". בחלק האחרון בארבעת הכרכים, בלה מתנערת מהעמדה הפאסיבית והחלשה שלה ונהפכת לערפדית דומיננטית. היא מגלה את כישרון ההגנה שלה ומגינה על כולם.

"הצגתה של הגיבורה בספרות הפנטסיה כגיבורת אקשן עשויה לבוא מהכיוון הפמיניסטי - כמו עיבודים תקינים פוליטית של אגדות הילדים - כגיבורה שלא צריכה אף אחד ולא רוצה להתחתן בסוף הסיפור. אבל קרוב לוודאי שההשראה להן נובעת מהוויזואליה של משחקי המחשב", אומרת שינברג. וככאלה, הן גיבורות מושלמות. "אין אף אחת עם רגלי איקס או שמנות. כולן יפות. ויש להן גוף מושלם. הן כאילו לוקחות את גורלן בידן, אבל בעצם כפופות למיתוס היופי. אין גיבורה אחת שמתמודדת עם דיאטות או בעיות אכילה. וכשהן הולכות על עקבים, אף אחת לא נופלת.

"הגיבורים בספרות הפנטסיה", ממשיכה שינברג, "לא עסוקים בהפרשות. וזה עוד מוקד משיכה לנערות וגם לנערים. בספרים הריאליסטיים מוזכר המחזור. אבל הבנות היו רוצות לא להתעסק עם זה. ולא בהזעה או שיער בבית השחי. גם אופציית המימוש של הסקס מעוררת דאגה, ולכן ההימנעות ממנה היא מושכת. יש דם, אך במובן של אכזריות מרומזת ולא של מין".

נושא שמשותף לגיבורים בספרות הקלאסית ובספרות הפנטסיה הוא יתמות. הרבה מהגיבורות הקלאסיות הן יתומות: ג'יין אייר, פוליאנה, אן שרלי. וככאלה הן צריכות להסתדר בעולם לבדן. אבל המשימה שלהן בספרות הקלאסית היא לחפש את המבוגרים שאפשר לסמוך עליהם.

בספרות הפנטסיה זה שונה. לעתים ההורים מחוסלים על ידי כוחות הרע, כמו ב"הארי פוטר", אבל בספרים רבים ההורים קיימים אך לא מתפקדים. קטניס, גיבורת "משחקי הרעב", מתארת את אמה כאשה שיושבת "ללא מעש, אטומה ומרוחקת, בעוד ילדותיה הופכות לעור ועצמות". בכתבה ב"ניו יורק טיימס" נטען שהתרבות הפופולרית לילדים כיום, בספרים ובעיבודים שלהם לקולנוע, משדרת שההורים הם בעיה. כך, למשל, בסרטים "קורליין" ו"ארתור והמינימונים".

"היתמות החדשה בספרים אינו נפתרת באמצעות מציאת הורים טובים", אומרת שינברג. "הספרים החדשים אומרים ?אני אלמד לחיות לבדי ולהגן על עצמי, ואדע ליצור שותפויות בסגנון משחקי הריאליטי'. לא להשתקם באמת ולמצוא נחמה". לדבריה, המציאות הזאת משקפת את עידן החרדה הנוכחי ואת חוסר הביטחון בקשרים אנושיים.

זנדבנק בכל זאת סבורה שצירוף היתרונות של אן שרלי וחסרונותיה עולים על השלמות שמייצגות גיבורות הפנטסיה: "זו מתבגרת שמרגישה לבד בעולם ויש לה איזו יכולת לגעת באחר, לחבב את עצמה וליצור קשר עם אנשים ולדרוש את המקום שלה בעולם. וזו הגדולה של יצירה כמו ?אסופית'. מדהים לראות איך כל פעם ילדות ונערות מתחברות לזה".



כרזת הסרט ''משחקי הרעב'' המופק לפי סדרת הספרים. מאבק בכוחות הרשע


מתוך הסרט ''האסופית'' שהופק על פי סדרת הספרים הקלאסית. תהליך פנימי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו