אמש בתיאטרון: המתים מתרבים כחול אשר על שפת הים

התיאטרון הקאמרי מעלה את "שיץ" מאת חנוך לוין

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

המחזה הזה של לוין, שנכתב ובוים על ידו ב-1975 בתיאטרון חיפה נשמע ונראה היום כשרטוט מדוייק של מדינת ישראל מלפני מלחמת ששת הימים עד אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהדור הצעיר כובש את הבכורה מאבותיו המייסדים, מתבהם מקפיטליזם המתפרנס ממלחמות, כדי להפסיד את הבכורה והחיים לדור המבוגר, שיודע גם הוא להתפרנס מהמתים, המתרבים כחול אשר על שפת הים.

36 שנים אחרי היכתבו המחזה הוא עדיין שיקוף מבריק של החברה הישראלית שלא השתנתנה הרבה מאז, עם ניסוחים מדוייקים על אנשים שנחשפים כתמצית אכזרית של תאוות בצע, שחזקה מהמוות, והמדינה שביד גסה ממילא לוקחת את הכל בסוף, כי אצלנו זה עדיין "חורף, אביב, קיץ, מלחמה".

הבמאי יגיל אלירז מדבר בתכניה על הסכנה בהפיכת המחזה לגרוטסקה, ועל הצורך לשמור על הפן האנושי של המחזה הקיומי הזה (למעשה היחיד בו משתלבים לוין הדרמטי ולוין הפוליטי). בפועל הבמאי לוקה בכל מה שקשור לחוש מידה וטעם. מה שמציל אותו זה הטקסט, המטלטל את הצופה בין האמיתי, המזעזע והטראגי, וגם השחקנים. אסתי קוסוביצקי אמנם חסרה לטעמי את העסיסיות של האמהות הלויניות הגדולות (כמו ליה דוליצקיה בחיפה ב-1975 או זהרירה חריפאי בקאמרי ב-1989) אבל רמי ברוך בהחלט מפתיע בדמות פפכץ, עם סטפס קליל ומונולוג ניצחון מצמית על המתים. יחד עם זאת את הערב עושים ענת קפלן ואלון דהן בתפקיד הצעירים, שפרכצי וצ'רכס, הודות לאישיותם המלבבת והמלאה, למרות הבימוי והעיצוב המוחצנים, הבוטים, והמדגישים את המובן מאליו.

שתי תהיות: האחת היא שאינני יודע מה משמעות המחווה לתיאטרון "מראה" בקרית שמונה, אם כל שחקני ההצגה הם מהקאמרי, והבמאי - שההצגה ראויה בעיני למרות הבימוי שלו - לא קשור לתיאטרון זה. השניה היא שלמרות שזה מחזה מצויין, יש עוד יותר מ-20 מחזות של לוין שלא הוצגו מעולם. אותם צריך להחיות.

התיאטרון הקאמרי מעלה את "שיץ" מאת חנוך לוין. תפאורה ותלבושות: רוני כרמל. מוזיקה: אדי זיסמן. תאורה: יעקב סליב. בימוי: יגיל אלירז

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ