בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנערה של הסבנטיז

מריסה ברנסון הופיעה כדוגמנית על שערי "ווג" ו"הארפרס בזאר" וכיכבה בסרטים של לוקינו ויסקונטי וסטנלי קובריק. בראיון בפסטיבל "ביוגרפילם" בבולוניה היא מספרת איך השפיעה עליה סבתה, מעצבת האופנה האוונגרדית אלזה סקיאפרלי, ולמה דווקא בה היא היתה צריכה למרוד

תגובות

אם יש דבר שהדוגמנית לשעבר והשחקנית מריסה ברנסון מתחרטת עליו, זה שלא שימשה מודל לצייר סלבדור דאלי. דאלי, ידיד קרוב של המשפחה, נהג לבלות שעות וימים בביתה של אלזה סקיאפרלי, מעצבת האופנה הנודעת וסבתה של ברנסון. באחד הימים, בנוכחות אמה של ברנסון, הכריז דאלי שהוא מעוניין לצייר את מריסה בעירום. אמה רתחה מזעם וסירבה מיד, ואילו מריסה נותרה מאוכזבת על שלא זכתה לדגמן לאמן הידוע.

הסיפור הזה, לצד אחרים, מופיע בספרה הביוגרפי של ברנסון "רגעים אינטימיים", שהופיע השנה במהדורה איטלקית. ברנסון גם היתה החודש אורחת הכבוד בפסטיבל הקולנוע "ביוגרפילם" בבולוניה שבאיטליה, שהמתמקד בחייהם האישיים של אנשים, ושם שוחחה עם הקהל לא רק על ספרה אלא גם על סבתה, אלזה סקיאפרלי, שחייה ויצירתה זכו למחווה נרחבת בפסטיבל.

מריסה ברנסון נולדה ב-1947 בניו יורק. אביה, רוברט ברנסון היה דיפלומט ואיש עסקים אמריקאי, ואילו אמה, הרוזנת מריה לואיזה דה ונט דה קרלור, היתה אשת חברה ממוצא איטלקי ובתה של מעצבת האופנה הנודעת אלזה סקיאפרלי. דיאנה ורילנד, עורכת "ווג" האמריקאי בשנים 1963-1971, שהיתה ידידת המשפחה, הזמינה את ברנסון להצטלם למגזין לראשונה כשראתה אותה בנשף מפואר כשהיתה בת 16.

בתוך זמן קצר נהפכה לדוגמנית מועדפת על מעצבים כמו איב סן לורן, וכיכבה דרך קבע על שערי מגזינים דוגמת "ווג", "אל" ו"הארפרס בזאר". בשנות ה-60 נודעה ברנסון כנערת מסיבות שמבלה במקומות הלוהטים ביותר במנהטן עם ידידים כמו טרומן קפוטה ואנדי וורהול.

בשנות ה-70 הגדיר אותה סן לורן "הנערה, בה' הידיעה, של הסבנטיז". היא צולמה על ידי כמה מצלמי האופנה הידועים במאה ה-20 וביניהם ריצ'רד אוודון, אירווינג פן, הלמוט ניוטון, רוברט מפלתורפ וסטיבן מייזל, שאף השתתף בהפקת ספר חדש שעליו עובדת ברנסון בימים האלה. הספר, שייקרא "מריסה ברנסון - החיים בתמונות" וייצא לאור בסוף השנה, הוא מעין ביוגרפיה ויזואלית של חייה של ברנסון כדוגמנית ושחקנית. את ההקדמה לספר כתבה ידידתה הוותיקה של ברנסון, מעצבת האופנה דיאן פון פירסטנברג.

פרחים בנחיריים

המודעות לאופנה וליופי שלטה בבית שבו גדלה, מספרת ברנסון בראיון שמתקיים בזמן הפסטיבל. "מגיל צעיר מאוד אמא שלי הלבישה אותי ואת אחותי בבגדים קטנים ומושלמים, והורגלנו להתנהג ולהתלבש בצורה מאוד מסוימת", היא אומרת. "תמיד אהבתי את עולם האופנה, תמיד אהבתי להיראות טוב, זו דרך לכבד את עצמך. אולי זה בד-נ-א של המשפחה".

כנכדתה של מעצבת אופנה ידועה וכבת למשפחת אצולה ניו-יורקית, נדמה שהדרך ליהפך לדוגמנית ולסמל אופנה הותוותה לה מרגע שנולדה. "זה היה טבעי שאגיע למקום הזה. התקופה ההיא, של שנות ה-60, היתה פנטסטית, במיוחד בזכות תחושת החופש המוחלט שסבבה אותנו. הכל היה חדש, הכל היה אפשרי. כל האמנים המדהימים האלה שהסתובבו - זה כמו התקופה שבה חיתה סבתא שלי, אבל עם יותר חופש. הייתי מוקפת באמנים וחברים יצירתיים להפליא, והחיים היו פתוחים לגמרי. גם היום יש דברים מקסימים בתחום האופנה, בוודאי, אבל יש הרבה פחות חופש. היום הכל רציני יותר ונוקשה יותר. זה נראה מפחיד וקר, והכל סובב כל הזמן סביב כסף".

את ילדותה העבירה ברנסון בין פנימיות יוקרתיות בשווייץ, אנגליה ואיטליה ובנסיעות בעקבות עבודתו של אביה. "תחושת נטישה קשה ליוותה אותי מאז ילדותי המוקדמת", היא מספרת. "הרגשתי בודדה ולא מובנת. מגיל חמש נדדתי בין פנימיות וערים".

את ילדותה היא זוכרת כרצופת געגועים לאביה. הזיכרונות המתוקים ביותר הם מחופשות הסקי המשפחתיות בחג המולד. ברנסון מעידה על עצמה שתמיד היתה ילדה של אבא, ואף שהיא נזהרת מאוד שלא לבקר את אמה, קשה שלא לשים לב לכך שהאוטוביוגרפיה מוקדשת רק לאביה, לאחותה ולבתה, ושפרקים שונים בספר עוסקים בידידים ובקרובי משפחה רחוקים, בעוד אמה מוזכרת רק בחטף.

ובכל זאת, היא אומרת, היא למדה מאמה כמה שיעורים חשובים לחיים. "אבא שלי היה איש פשוט טוב. הוא היה פתוח, סימפטי מאוד, אנשים אהבו אותו. מעולם לא ראיתי אותו כועס. אמי היתה נוקשה יותר. היא הדגישה מאוד את החינוך והנימוסים וההתנהגות הראויה. זה לא בהכרח דבר רע, זו מתנה בשבילי, כי נימוסים הם דבר חשוב בחיים".

מות אביה האהוב כשהיתה בת 18 שינה את חייה. "עזבתי הכל, עזבתי את הבית, רציתי ליצור את החיים שלי ויצאתי לדרך. וזה לא היה פשוט". דווקא סבתה, שנחשבת גם היום לאחת ממעצבות האופנה האוונגרדיות של המאה ה-20, לא היתה מרוצה מדרך החיים שבחרה נכדתה. "היא שנאה את מה שעשיתי ורצתה שאתחתן עם מישהו ממשפחה טובה, ההיפך הגמור מכל מה שהיא עשתה. היא ניסתה לארגן לי חתונה בשידוך כפוי, וגם הלבישה אותי לכבוד הפגישה עם אותו בחור במין בגד ארוך וחסר צורה שלא התאים לי בכלל".

הזעזוע של סבתא סקיאפרלי גבר כשהבינה שברנסון מנהלת רומן מתוקשר עם השחקן האוסטרי הלמוט ברגר, וכי השניים מתגוררים יחד בביתו של הבמאי לוקינו ויסקונטי. "היא היתה המומה מזה שאני מסוגלת לחיות עם גבר מבלי שנתחתן", מחייכת ברנסון. "היא כעסה גם על ורילנד, שהיתה חברה שלה במשך תקופה ארוכה, משום שחשבה שהיא זו שהסיטה אותי מדרך הישר".

ובכל זאת, היא חוזרת ומדגישה, סבתה היתה לה מקור השראה. "היא היתה יוצאת דופן. היו לה חוקים משלה, אבל היא היתה אוונגרדית. והיה לה הומור מצוין. כשהכרתי אותה היא לבשה תמיד שחור קלאסי, אבל אני יודעת שבצעירותה התלבשה אחרת. היא אהבה נשים שניסו דברים חדשים ומקוריים ושנאה וולגריות. מצד שני היא תמיד חיפשה קלאסיות, גם כשהקווים היו מודרניים".

סקיאפרלי וברנסון עסקו שתיהן כל ימיהן ביופי ובאופנה, אבל חייה של ברנסון, שנחשבה במשך שנים לאחת הנשים היפות בעולם, היו פשוטים יותר. "כילדה סבתי הרגישה מכוערת, לכן היא דחפה זרעי פרחים לתוך הנחיריים בתקווה שאלה יצמיחו פרחים וכך היא תהיה יפה יותר", היא צוחקת.

ברנסון מגדירה עצמה כאדם רוחני המחובר למיסטיקה ולדת. לבתה, שנולדה מנישואיה הראשונים, לתעשיין ג'יימס רנדל, היא קראה סטרלייט, אך בחרה באיות בלתי שגרתי - Starlite בעצת ידידתה לינדה אוונס, כוכבת סדרת הטלוויזיה "שושלת", שסברה כי זהו האיות הנכון מבחינה נומרולוגית. החיפוש אחר הרוחני, היא מספרת, החל בגיל צעיר מאוד. בשנות ה-60, היא מספרת, נסעה להודו לבקר באשראם בעיר רישיקש, שם התארחו באותה התקופה גם הביטלס.

ברנסון נדדה במשך שנים מגורו אחד לשני. לדבריה, מותה של אחותה ברי (ברינתיה) פרקינס באחד המטוסים שהתנגשו במגדלי התאומים בניו יורק בפיגוע לפני עשור, רק חיזק את הצורך שלה בתשובות רוחניות. "גם אני הייתי על מטוס באותו יום, ומיד לאחר הפיגוע הסיטו את הטיסה שלנו לאי בקנדה ונתקענו שם, ואני התחברתי לאחותי. הרגשתי מה קרה לה וניסיתי לתקשר אתה, וזה נתן לי שקט מסוים".

הקסדה של קובריק

אחרי עשר שנות דוגמנות, פרצה ברנסון לתודעת הקהל הרחב ב-1971 בסרט "מוות בוונציה", בבימויו של לוקינו ויסקונטי, שבו שגילמה את אשתו של גוסטב פון אשנבאך. "החוויה הקולנועית הראשונה עם ויסקונטי היתה המשמעותית ביותר בשבילי", היא מספרת. "זה לא היה מובן מאליו לבחורה צעירה, שמעולם לא עסקה בקולנוע, לקבל תפקיד כזה. ויסקונטי האמין בי. אחר כך הגיעו חוויות נוספות, חשובות, כשעבדתי עם אחרים, כמו למשל סטנלי קובריק וקלינט איסטווד. למדתי מכל אחד משהו".

שנה לאחר מכן, ב-1972, גילמה ברנסון את הנערה היהודיה נטליה בסרט "קברט". בספר היא מתארת כיצד הבמאי, בוב פוסי, הטריד אותה מינית והיא דחפה אותו מעליה ונמלטה. היחסים ביניהם נעשו קרירים לאחר התקרית, אבל עם כוכבת הסרט, לייזה מינלי, נותרה ברנסון ביחסים מצוינים. "היא עד היום חברה שלי ואני עדיין הולכת אתה לפעמים לרקוד בסטודיו של המורה שלנו, לואיג'י, כשאני נמצאת בניו יורק", היא צוחקת.

לאחר שראה את הופעתה בסרט "קברט" החליט הבמאי סטנלי קובריק ללהק אותה לתפקיד הראשי בסרטו "בארי לינדון" מ-1975. העבודה עם קובריק, אומרת ברנסון, היתה אחת החוויות האינטנסיביות בקריירה הקולנועית שלה, וגם אחת המוצלחות. תפקידה כליידי בארי לינדון זיכה אותה בהערכת המבקרים, והמגזין "טיים" הקדיש לה את השער שלו.

את קובריק היא מתארת כאדם בעל רגישות יוצאת דופן ותשומת לב לפרטים הקטנים: "הוא היה פרפקציוניסט, אדם מורכב, דיסקרטי. גאון". בספרה מתייחסת ברנסון גם לצדדים נוספים של הבמאי המבריק. "הוא ניזון מכל מיני פחדים לא רציונליים", היא מספרת. "לצלם את ?בארי לינדון' באירלנד, רחוק מביתו, עלה לו בבריאות. הוא נהג להגיע לאתר הצילומים במרצדס עם חלונות כהים, ועל המושבים האחוריים היו מותקנות חגורות בטיחות ענקיות, כאילו שהנוסעים עמדו להיות משוגרים לחלל. סטנלי חבש קסדת בטיחות גם בתוך המכונית".

כיום ממשיכה ברנסון להופיע דרך קבע בתיאטרון ובקולנוע. היא השתתפה לאחרונה בסרטו של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו "אני האהבה", לצדה של טילדה סווינטון. בנוסף, היא עוסקת בהרחבת סדרת מוצרי הטיפוח על בסיס שמן הסברס שייסדה, "Sois Sublime", המבוססת על מתכון תוניסאי עתיק שלמדה מסבתה, וגם משמשת כשגרירה של רצון טוב מטעם אונסק"ו. אך דווקא את המעבר המתבקש לעיצוב אופנה עדיין לא ביצעה. "שום דבר לא סופי, אף פעם לא מאוחר מדי", היא עונה בחיוך מסתורי לשאלה אם היא מתכוונת לעצב בעתיד. "אני לא פוסלת את זה בכלל".

המעבדה של השטן



ברנסון כיום, ולמטה ב-1975 עם אנדי וורהול. בילויים משותפים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו