בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דן תורן מציג בכנות ובהומור את חבילת החיים של פועל רוק בגיל המעבר

באלבומו החדש "מתחת לרדאר", תורן מדבר מנקודת מבטו של מי שכבר לא מנסה לרדוף אחרי ההווה התזזיתי, מי שכבר החליט לנשור מהמירוץ

תגובות

את הביקורת על "מתחת לרדאר", האלבום החדש של דן תורן, אפשר להתחיל מהסוף. הרצועה שסוגרת את הדיסק הזה היא גרסת כיסוי בעברית ל"Time" של טום וייטס, וקשה לחשוב על דרך יפה יותר לסיים אלבום.

מבחירת השיר (אחד היחידים של וייטס שאפשר לגעת בהם בלי להסתכן בחילול הקודש), דרך התרגום שמעביר את השיר אל המציאות שלנו בלי להתאמץ (השורה הראשונה בגרסה של תורן היא "הטובים הולכים להיי-טק והירח ברחוב") ועד המימוש המוסיקלי הפשוט והנוגע - הכל הצליח לתורן. שלא לדבר על גורם ההפתעה. אני זוכר בדיוק באיזו נקודה על כביש תל אביב-חיפה הישן הייתי כשהצלילים האלה התחילו להתנגן במכונית, ועוד בשעת השקיעה. כלא אשמורת מעולם לא נראה מזמין יותר.

מעניין ש"זמן" היא גם המלה שפותחת את האלבום ("הזמן עמד מלכת בגינה הציבורית"). זה לא מקרי מן הסתם. תורן מדבר באלבום הזה מנקודת מבטו של מי שכבר לא מנסה לרדוף אחרי ההווה התזזיתי, לא מנסה להיות מעודכן ורלוונטי בכל מחיר. או בקיצור, מי שהחליט לנשור מהמרוץ ולא מצטער על זה.

בשיר הפותח, על הגינה הציבורית, הוא מזהה את עצמו עם כל אותם אנשים, זקנים או מובטלים, שלא נמצאים בעבודה בשעות היום; בשיר הנושא הוא אומר מפורשות: "התחמקתי מהרדאר, אני עף מתחת לקרן החזקה של ה-celebrity scan, ותאמינו לי אחים, יש שם חיים... אז אני עף לי מתחת, יורד נמוך, נהנה מהשמש, מהמים המתוקים, ממגע נערתי, מצחוק הילדים".

רק מי שלא מנסה לרדוף אחרי הזמן, יש לו זמן להרהר ולבחון את חייו, וזה מה שתורן עושה. בניגוד להפתעה המקומית שעוררה הבחירה לכסות את השיר של טום וייטס, אין שום דבר מפתיע באופן שבו תורן מגולל את ההרהורים שלו, לא מבחינה מילולית ולא מבחינה מוסיקלית. הטקסטים שלו מדברים בכנות, ברגישות ועם מידה שווה של כאב והומור על חבילת החיים שנושא אתו פועל רוק בגיל המעבר.

האם חובבי מוסיקה צעירים ימצאו עניין בשיר כמו "אל תצטער", שבו תורן מנסה להקל על מכאובי הגדילה של בנו ובאותו זמן להימנע מהזדהות יתר עם המכאובים האלה? אני מניח שלא. אבל אנשים שמכירים את הסיטואציה מחייהם שלהם, ויודעים שההימנעות מהזדהות יתר היא בלתי אפשרית, ייהנו מאוד מהשיר הזה ומעוד כמה שירים באלבום של תורן, ובעיקר (אם לשפוט מהחוויה שלי) "הבית שלנו", "ספינה", "מעבר לפינה", "מתחת לרדאר" ו"בגינה הציבורית".

השירים הבולטים ב"מתחת לרדאר" הם אלה שבהם טקסט פשוט וטוב פוגש מנגינה פשוטה וטובה, ותורן יכול להתגאות בכך שכמחצית משירי האלבום מסמנים וי ליד הדרישה הלא פשוטה הזאת. מצד שני, כשהטקסט גולש מהפשוט אל הבנאלי, או כשהמנגינה לא סוחבת, התוצאה היא שירים שלא מצליחים ליצור עניין, וגם כאלה יש ב"מתחת לרדאר".

ההפקה (של עופר קורן ושיקו פלדמן) פונקציונלית למדי, לטוב ולרע: היא לא מפריעה לשירים הטובים ולא עוזרת לשירים הפחות טובים. הם מופיעים לסירוגין, שיר טוב ושיר פחות, ושני טובים ואז אחד ככה-ככה, עד שלקראת הסוף אתה מבין שהחדש של תורן הוא אלבום די טוב. ואז מגיעה גרסת הכיסוי לוייטס ואתה מתקן: "אלבום די טוב עם סיום נהדר".

דן תורן - "מתחת לרדאר". נענע דיסק





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו