בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרכבת כבר חזרה לתחנה

"רכבות אחרות" משקפת את התמורות בסגנונו של המלחין סטיב רייך, שהעפיל מעבר לגישה הרפטטיבית הטהורה שלו אל מצלולים ומקצבים חדשים. מהשבוע תבוצע בירושלים היצירה, הכוללת גם הקלטות של קולות רכבות ממלחמת העולם השנייה ושל קטעי דיבור

תגובות

עוד כשהיה תינוק נפרדו הוריו של המלחין סטיב רייך (יליד 1936): אביו נשאר בניו יורק, שם התגוררה המשפחה, ואמו עקרה ללוס אנג'לס. מכיוון שהמשמורת על בנם היתה משותפת, נסע רייך בין שתי הערים - ברכבת, פעמיים בשנה מגיל שנתיים עד 5, מלווה על ידי האומנת שלו וירג'יניה, במסעות שנמשכו ארבעה ימים כל אחד. "בזמנם, היו המסעות האלה מעוררי התרגשות ורומנטיים", אמר רייך ב-1988 לקראת צאת יצירתו "רכבות אחרות" לרביעיית כלי קשת וסרט הקלטה. "אבל היום אני חושב לעצמי: אילו חייתי באירופה באותן שנים, כיהודי הייתי נאלץ לנסוע ברכבות אחרות לגמרי".

שנים אלה היו שנות מלחמת העולם השנייה והשואה באירופה, ורייך, שזיקתו ליהדות הלכה וגברה במרוצת השנים - הוא מסתיר כיפה קטנה מתחת לכובע המצחייה הנצחי שלו - החל להתייחס למוצאו גם ביצירותיו. ביום חמישי תחל במוזיאון מגדל דוד בירושלים סדרת ביצועים נדירה של היצירה, בהפקת "עונת התרבות בירושלים" (היא תימשך עד 21 ביולי).

מביצועי עבר של "רכבות אחרות" בישראל אפשר להיזכר במבצעיה המקוריים, שאף הזמינו אותה, רביעיית קרונוס המהוללת שניגנה את החלק הראשון שלה; וכן בביצוע של הרביעייה העכשווית, שחברותיה ישבו בטור, כמו רכבת קטנה בעצמן, וליוו את היצירה שאותה ניגנו על-פה בווידיאו. הפעם נהפכה היצירה למיצג, שכולל גם תפאורה ומסכי וידיאו, בהפקת התיאטרון היהודי שטוקהולם.

המוסיקה של הדיבור

את "רכבות אחרות" השתית רייך על קטעים מוקלטים: הקלטות אותנטיות של קולות רכבות באמריקה ואירופה בשנות המלחמה; ובעיקר קטעי דיבור, שאותם הקליט במיוחד לצורך היצירה - מפי האומנת שלו, מפי כרטיסן קשיש שעבד ברכבות באותם ימים ומפי ניצולי שואה. זו היתה דרכו של רייך להדגיש את העובדה שהדיבור האנושי כולל בתוכו גם מוסיקה: אמנם אין בו מלודיה מובהקת, אבל הוא אינו מונוטוני, ואפשר להבחין בו בגובהי צליל שונים.

כפי שהעיד רייך, הוא הושפע מעבודתם של מלחיני המאה ה-20 שקדמו לו, וביניהם יאנצ'ק וברטוק שהקליטו ורשמו את המוסיקה שבקול האנושי. יאנצ'ק אף השתמש במלודיות הדיבור באופרות שלו, וברטוק מצא שהמוסיקה משתנה על פי השפה. "אין פלא שמוסיקת רוק מקובלת באנגלית וגרמנית ופחות בצרפתית ואיטלקית", אומר רייך על הקשר בין מצלול השפה לסגנונות המוסיקליים, "ולא סתם צמח סגנון הבל-קנטו האופראי באיטליה". ידוע שהאופן שבו אנו אומרים דברים קובע לעתים יותר מהתוכן הנאמר עצמו: "מלודיית הדיבור משקפת התנהגות אנושית שבה מוסיקה, משמעות ורגש מתלכדים לגמרי", כדברי רייך.

ביצירה, שלה שלושה פרקים - "אמריקה - לפני המלחמה", "אירופה - בזמן המלחמה" ו"אחרי המלחמה", משולבים כ-50 פרגמנטים של דיבור מוקלט. ביניהם: "משיקאגו לניו יורק", "1939", "ביום הולדתי", "שמות פולניים", "אתה בטוח?", ו"אחת מהרכבות הכי מהירות". כלי הקשת מחקים את מנגינת הדיבור ויוצרים תבנית מלודית-ריתמית קצרה, וזו - בסגנון הרפטטיבי החוזר ונשנה של רייך, סגנון שכונה "מינימליזם" - מתגלגלת בין הכלים שוב ושוב, ומוכפלת על ידי סרט ההקלטה. רייך השתמש בסמפלר שהומצא באותם ימים ובמחשב כדי להעביר את חלקי הדיבור לטייפ, ורביעיית קרונוס יצרה ארבע הקלטות של היצירה ואלה מתמזגות זו לזו ומשולבות זו עם זו - יחד עם הנגינה החיה של הרביעייה על הבמה.

התוצאה המהפנטת, המרגשת, היא מוסיקה שממזגת קלאסי, טראנס ופופ; מוסיקה שלאורכה דיבור וצפירות רכבות מחקים זה את זה; מוסיקה שכולה עירוב בין רגש לטכנולוגיה, בין מסע גשמי ברכבות למסע חלומי בזיכרון, בין אוטוביוגרפיה להיסטוריה.

סטטיות ותנועה

יאנצ'ק וברטוק בוודאי השפיעו על רייך, אבל ההשראה ל"רכבות אחרות" באה דווקא מגילוי שלו-עצמו, ומאחת מיצירותיו הראשונות שניסחו את הסגנון שלו: היצירה "Come out" מ-1966. בטכנולוגיה העתיקה של הקלטה, על סרט טייפ רגיל, הקליט רייך קריאה מפיו של צעיר אפריקאי-אמריקאי שהוכה על ידי שוטרים ונפצע, והותיר ממנה את חמש המלים "come out to show them".

הוא יצר שתי לולאות-טייפ קטנות מהמשפט הזה והשמיע אותן משני מכשירי הקלטה שונים בו בזמן באותה מהירות, וגילה שבהדרגתיות הן יוצאות מסינכרוניזציה, ונוצר ביניהן פער הולך וגדל, לאורך זמן רב ובאטיות לא מורגשת. התוצאה היא שילוב בין השתנות מתמדת שבה אין רגע אחד דומה למשנהו יחד עם סטטיות מעגלית שאינה מובילה לשום מקום; מונוטוניות הסובבת סביב עצמה ובו בזמן אוצרת בתוכה עולמות שלמים של התחדשות - כמו המוביילים של אלכסנדר קאלדר באותה תקופה, שמיזגו סטטיות ותנועה, מכניות ורגש.

כך, שומעים בתחילת היצירה את המשפט "קאם אאוט טו שואו דם" במין קצביות אחידה, אבל מבלי משים עומד המאזין נוכח מציאות חדשה שנגלית אחר זמן לאוזניו, ובה העיצורים מוכפלים ("קקקק-קקק", ו"טש-טש-טש-טש" ו"אממה אממה-אממה אממה"), והקצב הריתמי מוסט, משתנה, מבלי שאפשר להצביע על הרגע שבו השינוי מתחולל.

כמו טיול בנוף, כמו קריאה בדיוקנאות הציירים שכתבה גרטרוד שטיין בטכניקת זרם התודעה, כמו צפייה באמנות קינטית: הסטטיות נהפכת לתנועה, הנוף הקפוא מחולל חוויות חדשות מדי רגע; ויתר על כן - גם הפסיכו-אקוסטיקה פועלת את פעולתה, משמע האדם המקשיב מבחין בתבניות שמוחו שלו מחלץ מתוך הרפטטיביות. כמו צפייה בשרטוט של קובייה: רק באמצעות המבט אפשר להפוך אותה על פניה, לגרום לפאות השונות שלה להיתפש במיקום שונה בכל פעם.

ביצירותיו הראשונות בסגנון המינימליזם התייחס כך רייך לעולם המוסיקלי של זמנו, וחתר נגדו. הוא עצמו העיד על כך בראיון ל"הארץ" בביתו בניו יורק לפני כמה שנים: "כשאני למדתי מוסיקה היתה רק דרך אחת להלחין, ואפשר היה לכנות אותה בשני שמות: או שטוקהאוזן-בריו-בולז, או ג'ון קייג'. אבל עיקרה היתה: בלי ריתמוס שאפשר להקיש אותו, בלי חזרתיות, בלי מלודיה שאפשר להבחין בה, בלי מרכז הרמוני 'חס ושלום' (כך, בעברית).

"הרגשתי לגמרי אאוטסיידר. הכוח המוסיקו-פוליטי היה כל כך חזק שהענק איגור סטרווינסקי נכנע גם הוא לרוחות השואגות האלה והלחין בסגנון החדש, כי הוא לא רצה להיות עובר ובטל, ואהרון קופלנד הפסיק לכתוב לגמרי ורק ניצח. לכן אני רואה את עצמי חלק מהרסטורציה", הוא צחק אז צחוק גדול, "יש שקוראים לזה מהפכה, אבל זו רסטורציה, השבה: להשיב את ההרמוניה, להשיב את הקונטרפונקט, את המלודיה - אם כי בהקשר מאוד מאוד שונה. מאוד שונה".

אבי הטראנס

"רכבות אחרות" משקפת את התמורות בסגנון של רייך, שהעפיל מעבר לגישה הרפטטיבית הטהורה והרדיקלית שלו אל מצלולים חדשים ומקצבים חדשים. הוא העשיר את הצבעוניות התזמורית שלו והגביר את ההבעה: היצירה "תהלים" מ-1981, המושתתת גם היא על המצלול והריתמוס של השפה - הפעם עברית - היא דוגמה לתחילת ההשתנות הסגנונית הזאת. אבל כמו המוסיקה שלו, גם הסגנון שלו משתנה באטיות, על פני זמן רב - כאן מדובר כבר בשנים - ויחד עם זאת נשאר כשהיה: חומר צלילי מלודי-ריתמי-הרמוני מצומצם ומוגבל, שכביכול חותר לשלול כל השתנות ותנועה באמצעות הישנותו, ויחד עם זאת משקף השתנות מתמדת.

היום, כשמשמיעים את יצירות רייך לאנשים צעירים, נופלת על רבים מהם תדהמה כי הם מזהים בה מיד את עולמם המוסיקלי העכשווי: הטראנס, והמוסיקה שצמחה ממנו על פניה השונים עד הראפ של ימינו, שגם הוא - כמו "קאם אאוט" - החל כמוסיקה של דיבור.

רייך, בדירתו, היה גאה להציג דיסק שלם שנעשה על ידי מלחיני טראנס צעירים עכשוויים: האלבום "Reich Remixed", שבו מערבים די-ג'ייז אמריקאים, בריטים, יפאנים וגרמנים את המוסיקה שלו עם הסאונד האלקטרוני של המסיבות שהוא עצמו ניבא. "מה שאהבתי הוא שאף על פי שאני לא קיים כלל בעולם המוסיקלי של הצעירים האלה, המוסיקה שלי דיברה אליהם", אמר רייך, "טוב לדעת שיש בני אדם שמקשיבים לי".



רייך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו