בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוקר טוב, איראן: מבט על האמנות האיראנית העכשווית

אמנים איראנים זוכים בשנים האחרונות להצלחה מחוץ לארצם, עד שכבר נשמעת ביקורת על ניצולם בידי המערב. אבל גם בתוך איראן יש סצינת אמנות עכשווית פעילה, שמצליחה לעתים למתוח ביקורת פוליטית למרות המגבלות

תגובות

"קשה להגיד שכל האמנים האיראנים פועלים באותה הצורה. כל אחד מאתנו עדיין רודף אחר מסע משלו ומנסה להפריך טענות וקלישאות כאלו ואחרות", אומרת שירין נשאט, האמנית האיראנית המפורסמת, בראיון טלפוני ל"הארץ".

נשאט נולדה לפני 54 שנה להורים איראנים בורגנים, שדגלו באידיאולוגיות מערביות ושלחו את בנותיהם לפנימייה קתולית. אך המהפכה האיסלאמית ב-1979 הביאה לכך שהם נושלו ממרבית נכסיהם, וכמו רבים מבני דורם ומעמדם, החליטו לגלות. כך, לפני יותר משלושה עשורים, עזבה נשאט את ארץ הולדתה, למדה אמנות בלוס אנג'לס והתבססה לבסוף בניו יורק. לצד כמה אמנים אחרים מבני דורה, היתה נשאט למעצבת פניה העכשוויות של האמנות האיראנית. עבודותיה הביקורתיות, שנוצרו והוצגו במערב מאז שנות ה-90, המשיכו לעסוק בתרבות המזרח, תוך התייחסות לשוני שבחייה בגלות ובמעמדה כאשה.

בשנים האחרונות יש בעולם האמנות גל רחב של התעננינות באמנות האיראנית, כחלק מעיסוק בינלאומי הולך וגובר באמנות המזרח התיכון והמזרח הקרוב. תערוכות מרכזיות על אמנות איראנית הוצגו בחמש השנים האחרונות במוסדות כמו מוזיאון המטרופוליטן והמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק וטייט גלרי בלונדון, וגלריות מערביות מחפשות אמנים צעירים שפועלים באיראן, שיסכימו להסתכן ולשלוח עבודות ולעמוד בקשר עבודה רציף. גם באיראן עצמה פעילה סצינת אמנות של יותר מ-200 גלריות פרטיות ומספר מצומצם של מוסדות מוזיאליים.

"זה שוק שצומח בקצב מהיר מאוד ונהפך להיות שחקן ראשי בירידים בעולם, לצד סין וברזיל", מנתחת ליילה הלר, בעלת גלריה LTMH בניו יורק ובאבו דאבי, שמרבית האמנים המיוצגים על ידיה הם יוצאי איראן.

אבל העניין הרב גורם גם להעלאת שאלות ביקורתיות על הגל הזה. "בשנות ה-90, אמנים לא מיהרו להצהיר שהם איראנים, אבל עכשיו זה אופנתי", אומרת פרופ' טאלין גריגור, חוקרת אמנות ואדריכלות איראנית מאוניברסיטת ברנדייס במסצ'וסטס. ספרה, "אמנות ותרבות ויזואלית איראנית: קיטש, אוונגרד וגלות", עתיד להתפרסם בהוצאת ריאקשן הבריטית בעוד חצי שנה. "אני רואה באופנה זו אופורטוניזם, שבעיקר מדגיש את הפן הגלותי של רבים מהאמנים שנחשבים איראנים", היא אומרת. "המערב, למעשה, שם אותם על במה ומציב בפניהם שאלה: אז מה בעצם מגניב, מה איראני בך?"

המוזיאון לאמנות עכשווית בטהראן, המוסד המוביל לאמנות באיראן, הציג ב-1997, לראשונה בתולדותיו, תערוכה שהוקדשה לאמנות איראנית מושגית. נכללו בה עשרות יצירות, בעיקר עבודות וידיאו ומיצב, של אמנים שהתחנכו בעיקר מחוץ למדינה אך שבו לחיות ולפעול בה. התגובות של הקהל, שבא למקום בהמוניו, היו חלוקות: רבים מהמבקרים צפו לראשונה בעבודות אמנות קשות להגדרה מבחינת התוכן או הקשר שלהן לתולדות האמנות המקומית.

"אנשים באיראן הם די חסרי מושג מבחינה ויזואלית וזו הבעיה הגדולה ביותר שלנו", אמר סטודנט לאמנות שהשתתף בצוות האוצרות של תערוכת אמנות מושגית שהוצגה ב-2004 באוניברסיטת חומייני בטהראן. "כל דבר שקורה במערב הוא אופנתי כאן: המוטו שלנו הוא לעקוב אחר כל תזוזה שמתרחשת במערב", הוא הוסיף.

"ובכל זאת, אנחנו אף פעם לא רוצים להשוות את האמנים שלנו עם שלהם. המערבים התחילו ממקום מסוים והולכים למקום ספציפי. אבל אנחנו קופצים. לכן אמנים כאן מעתיקים אמנות מערבית מתוך ספרים שהם רואים, רק שהקהל האיראני לא יכול לשפוט את זה, כי אין לו רקע באמנות מערבית. הרי אף אופה או בעל מכולת לא קרא את הספרים הללו".

לרגל אותה תערוכה, צילם הבמאי פרגוס מייקלג'ון את סרטו "After Paradise". יחד עם ראיונות של אמנים באיראן ומחוץ לה, הוא ניסה לנתח את מהות האמנות האיראנית בעשור הראשון של המאה ה-21. התמונה שהתקבלה היא רב שכבתית: תחת צנזורה דוחקת ותנאים פוליטיים קשים, יש אמנים רבים שמצליחים, בדרכם, למתוח ביקורת על הנעשה במדינה. אמנים אלה, בני 30-40, מוגדרים על ידי גריגור כדור שני או שלישי לגלגולה המודרני של האמנות באיראן. "חשוב לזכור שגם לאמנות העכשווית באיראן יש היסטוריית אוונגרד משלה, שמקורותיה מתבססים על שנות ה-50 וה-60", היא אומרת. לפיכך, צמיחת האמנות העכשווית אינה "פלא פתאומי. יש כבר היגיון פנימי".

ב-1940 מת הצייר קאמל אל-מולק, שעמד בראש בית ספר מרכזי לציור (על שמו) בטהראן והיה ממשיך דרכה של האסכולה הניאו-קלאסית והאוריינטליסטית באמנות. כמו כן, באותו עשור הוקם "בית האמנים האיראנים". אז פרץ זרם מופשט וביקורתי יותר באמנות האיראנית. אמנים רבים, בהם פארוויז טאנאבולי, מרקוס גריגוריאן וסיה ארמג'אני, ילידי שנות ה-20 וה-30, החלו ליצור אמנות אנאכרוניסטית פחות, שנתנה ביטוי גם למגמות בינלאומיות באמנות. בעבודותיהם, שהוצגו בתערוכה "ללא גבולות: 17 דרכים להתבוננות" במטרופוליטן ב-2006, אפשר לראות כיוון אמנותי אקולוגי וכן שימוש בכתב ערבי קליגרפי, שבמקום לצטט מן הקוראן שיקף ביקורת פוליטית.

מודעות פוליטית הכרחית

נדמה כי אמנים צעירים באיראן אינם מפסיקים להילחם על זכותם לחופש הביטוי ואינם מפסיקים את מאבקם גם מחוץ לגבולות איראן, ולכן לא יקבלו את פסיקותיה הביקורתיות של גריגור. "העבודות שלי יוצאות נגד התפישה המוטעית של איראן בעולם המערבי", אומרת נשאט. "גם אם נשים מוכרחות בחלק מהמקרים להתכסות מכף רגל ועד ראש, זה לא אומר שהן אינן חזקות או חושבות".

האמנית שהדי ג'אדיריאן, שנולדה ב-1974 בטהראן, הציגה בשנת 2000 תערוכת תצלומים בולטת במוזיאון בית לייטון בלונדון. תצלומיה, שרובם מעובדים, נדמים כממשיכים במידה מסוימת את עבודותיה של נשאט: בחלקם מופיעות נשים בלבוש דתי מסורתי יחד עם אופנוענים או אובייקטים מסחריים מקריים, או שפרצופן הבולט של הנשים מתוך כיסוי הראש מוחלף בגרזן, מגהץ או חפץ מרתיע אחר.

לפני שבע שנים אירגנו האמנים נאדה רזאביפור ושהאב פותוהי תערוכת אמנות חוצות גדולה בטהראן. זו היתה התערוכה הראשונה שהעזה להציג אמנות בעלת גוון ביקורתי, גם אם סמוי, במרחב הציבורי של עיר הבירה האיראנית. השניים סיפרו כי נתקלו בקשיים בניסיונם לקבל אישור ממשלתי לתערוכה, אך לבסוף השיגו אותו.

"מודעות פוליטית היא הכרחית בעבור אמן שבא ממדינה שבה יש בעייתיות פוליטית", מסכמת נשאט. "אלה מותרות שיש לאמנים מערבים, שיכולים אולי להפריד בין האמנות שלהם לסוגיות שהרקע שלהם נוגע בהן. ברור שהאיקונוגרפיה השטחית נמצאת בעבודות שלי ושל אחרים, אבל אם באמת מקשיבים להן, אפשר להבין שהעיסוק בהן אינו מקומי אלא אוניברסלי ואנושי".



שירין נשאט, מתוך הסדרה ''סולילוקוי'', 2000באדיבות גלריה גלאדסטון ניו יורק


שהדי ג'אדיריאן, ''כמו בכל יום'', 2001-1998



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו