בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גברת מג'ונדרת | יידע כל פוליטיקאי:פגיעה בנשים פירושה אובדן כוח בקלפי

הגיע הזמן שפוליטיקאים יישפטו בקלפי גם על פי מעשיהם בעד, או נגד, נשים * שגרה: נשים ממשיכות להירצח על החוצפה שלהן לרצות להיפרד מבן-זוג * ומה חושבת שר הייט, מחברת דו"ח הייט הנודע, על מין ופמיניזם כיום

תגובות

זה היה מזמן. דינוזאורים עוד התהלכו על פני האדמה, התנ"ך עוד היה בשלבי כתיבה. בקיצור, הייתי נערה. התקרבו בחירות, ושאלתי קרובת משפחה: למי תצביעי? "משה עוד לא החליט" - היתה תשובתה. משה הוא בעלה.

אני מקווה ומאמינה, שתשובות כאלה כבר לא נשמעות. אבל לא די בהחלטה פוליטית עצמאית, כזו המבוססת, כנהוג כאן, על עמדה בענייני שטחים או מסים. אפשר בהחלט לחתור לכך שנשים, וגם גברים, יבססו את העדפותיהם האלקטורליות על עמדות ומעשים של פוליטיקאים ופוליטיקאיות, הנוגעים לנשים ולרווחתן. כך, למשל, נבחרי ציבור שמחליטים לסגור מקלטים לנשים מוכות, או כאלה שתומכים בהעלאת גיל הפרישה לנשים - ייענשו בקלפי (במקביל אולי נזכה לראות את הישראלים יוצאים לרחובות על דברים חשובים כאלה, כפי שעשו הצרפתים בשנה שעברה, ולא מסתפקים בחצי-חרם על קוטג').

ולא די להציב כמה נשים ברשימה לכנסת: ראוי להציב רבות, בעצם חצי בהתאם לשיעורן באוכלוסייה - ואף חשוב יותר: בעלות דעות שמקדמות נשים ולא כאלה שמסיגות אותן לאחור.

קבוצת "מתפקדות: הלובי לשוויון בין המינים" פועלת בשנה האחרונה ברוח זו להגברת הייצוג של נשים והאינטרסים שלהן במפלגות, ובאחרונה נשמעים עוד ועוד קולות הקוראים לתרגם את כוחן של נשים להשפעה בשדה הפוליטי. שיידע כל פוליטיקאי, ותדע גם כל פוליטיקאית, שפגיעה בציבור הנשים פירושה אובדן כוח. אולי אז יהיה שינוי בתמונת המצב החברתית העגומה.

מתים עליהן

עגומה, אבל כל כך שגרתית: הנה, יום שלישי שעבר בערב. שגרה. חדשות בטלוויזיה, הכל כרגיל: בעל רצח את אשתו והתאבד. הלאה לתחזית מזג האוויר.

הגבר החשוד ברצח אשתו היה הפעם מבת ים. אבל הם באים מכל מקום: מצפון הארץ ומדרומה, מאזורים מבוססים ומנוחשלים. יש ביניהם ותיקים ועולים, יהודים וערבים. מאבטח או פסיכיאטר, צעיר או זקן, עני או עשיר - אמירה אחת בפיהם, בנוסח זה או אחר: היא רצתה לעזוב אותי.

אז הם רוצחים אותה. לפעמים הם מנסים גם להתאבד אחר כך, לפעמים לא (אגב, מצדי שישקלו לדלג על הרצח ולעבור ישר להתאבדות).

בימינו אנו, בזמנים שנדמים לפעמים, ולו לרגע, כנאורים כביכול - נשים משלמות בחייהן על החוצפה שלהן לרצות לעזוב בן-זוג.

תגידו: אלה משוגעים. לא אטען שהם שפויים, אין לי הכלים לקבוע כך או אחרת. אבל למה המשוגעים האלה לא, נאמר, צובעים את בית העירייה בסגול עם פסים כתומים? או הולכים ברחוב ומצווחים קוקוריקו? או כל דבר אחר? למה כל שורת המשוגעים הזאת מבטאת את השיגעון שלה בדרך אחת: רצח האשה שמעזה לרצות לעזוב אותם (או "לעצבן" אותם בדרך אחרת כלשהי)?

האמת, גם אני הייתי כועסת אם השולחן שלי, או הכיסא, שלא לדבר על המיטה או המקרר, היו קמים יום אחד ואומרים: צ'או, לא רוצים לחיות אתך יותר.

כי מדובר בבעלות. ובכוח ובשליטה. רק לפני זמן לא רב, במונחים היסטוריים, אשה אכן היתה קניינו של בעלה - העובדה הזאת טמונה במונח עצמו. צריך לזכור את זה - ובעיקר את שורת הנשים הנרצחות - כשנדמה, למי שנדמה, שזהו, המאבק הפמיניסטי כבר הצליח ונגמר ומה הן עוד מתבכיינות הנודניקיות האלה.

ענבל חן ויסמין אבו זעלוק ולודמילה אזרוב ומסלץ אנדארגיה, ועוד נשים רבות שנרצחו בידי בני-זוג לשעבר, בתואנות שונות ומשונות, לא שמעו על כך שהמאבק הפמיניסטי כבר הצליח ונגמר. הן כבר לא שומעות כלום בכלל.

אגב, בדיווחים בחלק מכלי התקשורת, עוד לפני שנאמרים השמות או מקומות המגורים, אפשר מיד לדעת אם מדובר ביהודים או ערבים: במקרה הראשון מדובר בדרך כלל ב"רצח ?על רקע רומנטי'", במקרה השני - ב"רצח על ?כבוד המשפחה'". כן, האוקסימורונים המחרידים האלה - המעידים על תפישות בעייתיות כל כך - עוד לא פסו מהעולם. לא רקע ולא נעליים, לא רומנטיקה ולא אהבה ולא משפחה ובוודאי לא כבוד - מדובר בטרור. ועד שהוא לא יוכר ככזה, המאבק בו הוא מס שפתיים בלבד.

חשבו למשל מה היה קורה אילו כ-20 מנהלים היו נרצחים בכל שנה, חלילה, בידי עובדים ממורמרים. אילו אמצעי הגנה ואבטחה היו ננקטים. לאיזו התגייסות מערכתית היינו עדים. אילו ועדות היו קמות. אילו משאבים היו מושקעים במניעה. אילו ניתוחים מעמיקים היו מתקיימים. אילו עונשים כבדים היו מוטלים.

אבל פה לא מדובר באיום על בעלי כוח ועמדה חברתית, אלא על נשים, שרובן, גם אם בהחלט לא כולן, נשים מוחלשות, שבאות מרקע ש - אתם יודעים, ככה זה שם אצלם, תרבות כזו (או שלא. אבל אז הוא "משוגע").

זה, בין השאר, מה שעומד מאחורי ההתמשכות האיומה, הלא-תיאמן של התופעה הזאת. של נשים שמאבדות את חייהן כי העזו למרוד בבעלן-אדונן.

אחד האמצעים למאבק בתופעה המחרידה הזאת - לא פעם המפלט האחרון שמונע שפיכות דמים - הם המקלטים לנשים מוכות. גם כיום אין בהם מענה לכל הנשים שזקוקות להם, והנה מתברר שמשרד הרווחה עומד להפריט או לסגור כמחצית מהם. יריקה גדולה מזו בפרצופן של נשים, זלזול גדול מזה בחיי אדם (אמנם רק אשה) - קשה למצוא.

למען ביטחון ישראל

ראיתם איזה אנטישמים האירופים האלה? שמעתי שמישהו שם עובד על תסריט, שבו המאבטח של רמטכ"ל צה"ל אונס אשה בתל אביב, מורשע, ואז בערעור אומר שהוא חשב שהקורבן היא מחבלת. איזה מוח מעוות! הרי זה כל כך ברור שהם מנסים לרמוז שאנחנו חברה כוחנית מושחתת, שמשלבת לאומנות ומיליטריזם עם סקסיזם; שוביניזם במובן המקורי והשגור של המלה גם יחד. חברה החיה בצלה של תרבות אונס. אנטישמים!

מה, זה לא תסריט אירופי הזוי, זה קרה כאן באמת? בשבוע שעבר בבית משפט בתל אביב?

אה. אופס. סליחה, לא אמרתי כלום.

מלכת האורגזמה

ולעניין אחר לגמרי: 35 שנה חלפו מאז פרסומו של "דו"ח הייט" - מחקר על המיניות הנשית שעשתה שר הייט. החוקרת האמריקאית האלמונית-אז טענה בו למשל, באופן שערורייתי לזמנו, שרוב הנשים מגיעות לאורגזמה בזכות הדגדגן ולא דרך חדירה. מה שנחשב היום לדעה רווחת ומקובלת חולל אז סקנדל גדול.

"דו"ח הייט: מחקר כלל-ארצי על המיניות הנשית" התבסס על תשובותיהן של 3,500 נשים לשאלונים על החוויות המיניות שלהן - ונמכר בכ-50 מיליון עותקים ברחבי העולם.

"אמרתי שחדירה לא עושה כלום לנשים וזה הכעיס מאוד כמה אנשים", אמרה לאחרונה הייט ל"גרדיאן". "גברים שמעו שהם לא עושים את זה כמו שצריך במיטה, וזה לא מצא חן בעיניהם". ב"פלייבוי" כונה ספרה "The Hate Report" ("דו"ח השנאה", משחק מלים על שמה), בטענה שהוא "נגד גברים"; טענה מוכרת המופנית לפמיניסטיות כשאין תשובה טובה לטענותיהן.

"הייתי חוקרת המין היחידה אז שהיתה פמיניסטית", אומרת הייט. לפני כן שלטה הדעה מבית מדרשו של פרויד, שלפיה אורגזמה "ראויה", "בוגרת", היא נרתיקית בלבד ומושגת בחדירה. עבודתה של הייט הראתה כי 70% מהנשים שלא מגיעות לאורגזמה במגע מיני עם גבר - עושות זאת בקלות דרך אוננות. היא ספגה ביקורת עצומה.

אחר כך כתבה את "דו"ח הייט על גברים ומיניות גברית" (1981) ואת "נשים ואהבה: מהפכה תרבותית בהתהוות" (1987). ההתקפות עליה נמשכו ואף החריפו. היא קיבלה איומים על חייה. המגזין "טיים" קטל אותה ואת מחקרה בכתבת שער, והדבר הוביל תריסר פמיניסטיות ידועות, בהן גלוריה סטיינם וברברה ארנרייך, לפרסם הצהרה המגנה את עוינות התקשורת כלפיה, בטענה כי זוהי "תגובת-נגד לפמיניזם והתנגדות לזכויותיהן של נשים".

אבל הייט ספגה ביקורת מכל הצדדים. כדי להתפרנס בתקופת לימודיה בקולג' בשנות ה-70 המוקדמות היא דיגמנה בעירום ל"פלייבוי", וכן במודעת פרסומת שבה נראתה רוכנת מעל מכונת כתיבה עם המלים: "מכונת הכתיבה הזאת כל כך חכמה, שהיא לא צריכה להיות". לאחר מכן השתתפה בפגישת מחאה נגד המודעה הסקסיסטית וציינה שהיתה זקוקה לכסף כדי לשלם על לימודי ההיסטוריה שלה באוניברסיטת קולומביה.

בסופו של דבר, כשההתקפות נגדה נעשו אישיות יותר ויותר, ויתרה הייט ב-1995 על אזרחותה האמריקאית והמירה אותה בדרכון גרמני. מאז היא חיה באירופה ולאחרונה השתקעה בלונדון.

מה דעתה על מה שקורה כיום? מתברר שהייט מוקסמת מההתקדמות המדעית בתחום הפוריות של נשים מבוגרות, לרבות תרומת ביציות ופונדקאות. "אולי נשים צריכות לדחות הבאת ילדים לעולם לגיל מבוגר יותר", היא אומרת.

האם הפמיניזם התקדם מאז פרסום דו"ח הייט? "כן", היא אומרת. "אבל עלינו לשאול מדוע גברים עדיין מכנים נשים ?כלבה', ?זונה', ?נוירוטית', ?לא נורמלית'". יש, מתברר, עוד עבודה רבה, גם שנים אחרי שחלוצות כמותה החלו לסלול את הדרך.

***"אני מנחשת שרוב היצירות שיוחסו במשך השנים לכותב אנונימי - נכתבו בידי נשים" (וירג'יניה וולף)



פאריס, אוקטובר 2010. כך זה נראה בפאריס כשהפוליטיקאים שם ניסו להעלות את גיל הפרישה של הצרפתיות והצרפתים


שר הייט. ביקורת צולבת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו