בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה: זהו עצם העניין

"חפירות מאוחרות" של נדב וייסמן מפגישה את המצחיק והמחריד, האירוני והמורבידי

תגובות

תערוכתו המעניינת של נדב וייסמן מעידה על התפתחות בעבודתו של האמן, הבולט זה כעשור בעיקר כאמן מיצב. זו גם הפעם הראשונה שהחלל היפה של גלריה שלוש משמש מרכיב חשוב בהצבת תערוכה.

וייסמן, יליד 1969, יצר בעבר מיצבים גדולים, צבעוניים מאוד, שהציגו עולם מקסים ומסויט. נראו בהם דמויות ילדותיות מוגדלות בעלות סימני בגרות מינית, צעצועים צבעוניים ודימויי טבע שכמו נשאבו מהמנגה היפאנית. העבודות עסקו בזמן, בחזרה אין-סופית שלו ובעצירתו וכן ביחס אמביוולנטי אל הטבע.

ב"חפירות מאוחרות" וייסמן מפתח את מרכיבי השפה החזותית שלו. במקום הצבעוניות כשל צעצועי פלסטיק, הפעם שולט צבע כמעט לבן, ובמקום ריבוי עצום של צורות הוא מצטמצם לעצמות, שיניים, ראשים מוגדלים שהמגדר שלהם אינו ברור לחלוטין ועוד כמה אובייקטים, בהם סולמות, גלגלי שיניים וסירות.

לצד הפסלים, שחלקם תלויים על הקיר, מוצגת גם עבודת אנימציה. היא עשויה היטב, קצבית ומשמשת - באופן מעט ברור מדי - כעין הקדמה. חסר בה קו של הומור או אירוניה המאפיין את העבודות החזקות יותר בתערוכה.

הדמיון לעבודות וידיאו של דורון סלומונס וגיא בן נר ניכר בעיקר בשימוש במשפחה (שנראה שנהיה מאפיין של דור אמצע הקריירה הישראלי) ובניסיון ליצור תחושה של קסם או נס. ראשיהם של בני משפחת האמן מרחפים על הרקע האפור שנראה כלוח פורניר עץ שצולם בשחור-לבן, מפיותיהם יוצאות שיניים המסתדרות כבמחול לצורת גלגל שיניים וראשים אחרים של בני משפחה נקלעים לתוכו.

השימוש ביצור כלאיים, אדם-מכונה, המוכר בצורות שונות כבר מהעת העתיקה, נהפך למוטיב נפוץ במאה ה-20; דוגמה בולטת מוקדמת היא סרטו של צ'פלין "זמנים מודרניים" מ-1936. העיוות המוחלט של תפישת האדם (או החי בכלל) כמכונה הגיע לשיאו הרעיוני והקונקרטי במחנות המוות הנאציים שהתייחסו לקורבנותיהם כמשהו שיש למקסם את התועלת ממנו. מחריד להיווכח שעד היום מונחים כמו "כוח אדם" או "משאבי אנוש" עדיין מצויים בשימוש ללא צל של היסוס.

וייסמן מתהלך במקום שבו המצחיק והמחריד, האירוני והמורבידי נפגשים. העיסוק בעצמות ובשיניים, מה שנשאר מן הגוף זמן רב יותר מן הבשר, מתחבר לכותרת התערוכה "חפירות מאוחרות". הוא מעלה על הדעת חפירות ארכיאולוגיות, שנחשבו בעבר כמעט לתחביב לאומי בארץ, אך גם את טכניקות הזיהוי המודרניות של נרצחים בקברי אחים, מסרברניצה ועד מקסיקו. גם זיכרון השואה, על ערימות החלקים האנושיים שנמצאו, נהפך לקונוטציה כמעט בלתי נמנעת.

התנתקות מהגוף

אחת היצירות היפות בתערוכה היא עבודת קיר התלויה בקומת הכניסה לגלריה. מעצמות קטנות אחידות ולבנות משורטט מה שנראה כמפה של תל ארכיאולוגי, מקום שבו מבנים הוקמו על גבי מבנים ושרידי תרבויות הרסו זו את זו וצמחו זו מזו. בחלק אחד נראה שרטוט דמוי גומחה בכנסייה וחלקים אחרים נראים כשרטוט של בית מרחץ. מספרים המוצמדים לחלקים שונים בתבליט-שרטוט יוצרים תחושה של מיספור מדעי של שכבות או ממצאים - וגם, שוב, של ספירת אנשים. הם גם מזכירים את מיספור אבני הבנייה ביצירתה של מיכל רובנר "מקום" המוצגת כעת בלובר.

ניכר כי וייסמן מצוי בעיצומו של זיקוק השפה הפרטית שלו. הראשים הגדולים הכרותים שהוא מציג מתקשרים לעבודות של ג'ונתן בורופסקי ולא פחות מכך ליצירתו של פנחס כהן-גן ולראשי הענק הכרותים של ארז ישראלי מהשנים האחרונות. ברורה גם התייחסותם לראשים עצומים של פיסול העולם העתיק, ואפשר אף לקשר בינם ובין ראשי פסלי הבודהה הפגועים שנראו בצילומי ההרס המכוון שזרע הטליבאן באתרים ארכיאולוגיים חשובים.

בעבור מי שהכיר עבודות קודמות של וייסמן נוספת לשלל הקונוטציות האלה גם ההתנתקות מהגוף הילדותי-מבוגר שאליו חיבר ראשים דומים בעבר. הראש נהפך למעין מסה עצומה של אינטלקט ללא גוף וללא חושניות ולכן גם ללא מגדר, ליציר של ניתוק ואלימות.

עוגן ללא סירה

סימבוליקה וגם אסתטיקה דתית מופיעות במספר רב של עבודות. יפות במיוחד שתי עבודות ובהן ספינות עץ, המוצבות בקומה השנייה של הגלריה. בשתיהן הסירות נושאות געגועים או זיכרונות עבר. ברור כאן ההקשר לסירות המעבר לעולם הבא, מתרבויות מצרים העתיקה ותרבויות ילידיות באמריקה.

באחד הפסלים הסירה מלאת שיניים ומירכתיה שובל עצמות מטפס ונהפך לקווי מתאר של בית על הקיר. בתוכו דימוי של פסנתר ולידו כלב - סימנים של תרבות ביות ואילוף שהעסיקו את וייסמן בעבודות קודמות ונראים כאן תלושים אחרי שהחיים פורקו למרכיביהם הבסיסיים ונמקו; אחריהם נותרו סימניהם הקשים יותר לעיכול של הטבע, אלו שייקח זמן רב יותר עד שישובו לעפר.

יפה ועצובה היא הסירה המוצבת בחלל שבשלוש מפיאותיו חלונות המגיעים קרוב לרצפה ונמתחים כמעט לקצה התקרה הגבוהה. הסירה נטולת חלל פנימי, כלומר היא למעשה פיסת עץ גדולה ומאחוריה, מחוברות במעין חבל, עצמותיו של ראש גדול, שנראה כעוגן חסר תוחלת לסירה שאינה סירה. ההסמכה של העץ החם, שחיותו כמו נשמרה, לראש הכרות היתה עלולה להיות סכמטית, אך היא מצליחה ליצור מגע של המורבידי ביפה. זה נעשה באופן מרשים הרבה יותר מאשר ב"For the Love of God", היצירה שהציג דמיאן הרסט בלונדון לפני ארבע שנים ובה גולגולת משובצת יהלומים שפיה מלא שיניים אנושיות.

נדב וייסמן - "חפירות מאוחרות". גלריה שלוש, מזא"ה 7, תל אביב. שעות פתיחה: ימים שני עד חמישי 11:00-19:00, יום שישי 10:00-14:00, שבת 11:00-14:00. עד 16.7



חפירות מאוחרות, 2011


בית כרצון ודימוי, 2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו