בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכל אודות חווה: ראיון עם הסופר ההולנדי חרברנד באקר

במרכז הרומן "למעלה שקט" עומד גבר שחש כי חייו התבזבזו בחווה המשפחתית. עם תרגום הספר לעברית מדבר הסופר ההולנדי חרברנד באקר על הקשר בין כבשים לבדידות ומספר על מה שלמד מעבודתו כמשלב כתוביות בסרטי פורנו

תגובות

טקס הענקת פרס אימפק, דבלין, 2010. זהו הפרס היוקרתי ביותר שניתן בעבור יצירת ספרות אחת והזוכה הוא הסופר ההולנדי חרברנד באקר על ספרו "למעלה שקט". כולם מצפים לנאום הזכייה, אבל באקר עולה לבמה, אומר רק מלים מעטות ואז משמיע הקלטה של שיר.

השיר הוא "Waar is de zon" (איפה השמש?), שייצג את הולנד בתחרות האירוויזיון ב-1994, שאף היא התקיימה בדבלין. השיר קיבל ארבע נקודות בלבד. "זו שערורייה, כי זה פשוט שיר נפלא", טוען באקר בראיון עמו בדואר האלקטרוני מביתו באמסטרדם. נפלא או לא, מה פתאום עלה בדעתו להשמיע שיר מהאירוויזיון בטקס ספרותי?

"דווקא היה לי נאום בהתחלה", הוא מסביר. "אבל חשבתי שיהיה נבון לתת למוציא לאור שלי לקרוא אותו לפני הטקס. הוא החזיר לי אותו עם כל מיני הערות ותיקוני עריכה. זה עיצבן אותי. אז זרקתי את הנאום".

מועד הטקס התקרב ובאקר לא ידע מה לעשות. אלא שאז, בדרך מקרה, צפה בהופעה של הזמרת ההולנדית דולי בלפלור. כששמע אותה שרה את השיר, גמלה בלבו החלטה לעשות צדק ולסגור מעגל. "רציתי להשמיע את השיר באותו מקום שבו הוא נכשל כל כך לפני 16 שנה", הוא אומר, ומוסיף: "זו גם היתה דרך לא לדבר על עצמי בטקס". כך או כך, מי שיחפש את השיר ביוטיוב יגלה שיש צדק בדבריו של באקר. זה אכן שיר שראוי להרבה יותר מארבע נקודות באירוויזיון.

באקר, שזהו הרומן הראשון שלו (הוא פירסם קודם לכן ספרי ילדים ונוער), מספר כי הרעיון לכתיבת הספר עלה בראשו לראשונה בקיץ 2002, בעת שהיה בחופשה באי קורסיקה וצעד ב-GR20, הנחשב למסלול ההליכה הקשה ביותר באירופה. שם, על אחת מפסגות ההרים, הא חשב על סיפור של אב ובנו. "חשבתי על כך שהבן עושה משהו נורא לאבא", הוא מספר, "זה הכל. הרעיון הזה לא ממש התפתח, אבל גם לא עזב אותי. זה היה די מתסכל".

החודשים חלפו ובאקר החליט שהגיע הזמן להיפטר מתחושת התסכול. הוא התיישב מול המחשב והקליד את השורה הראשונה: "העברתי את אבא לקומה העליונה". "זה היה נפלא בשבילי", הוא מסביר, "כי המשפט הקצר הזה קבע את הטון של כל הספר". זהו אכן הטון של הספר: מינורי, כמעט חרישי, מדויק עד כאב. תחת המעטה הקר של המלים המרכיבות אותו מסתתרות דרמה גדולה ומערבולת רגשות. הסופר ג'"מ קוטזי אמר על הספר כי הוא "שילוב של רכות מאופקת והומור דק".

התבוננות עצמית

במרכזו של הספר, שיצא כעת בעברית (ספרית פועלים, תירגמה רחל ליברמן), עומד הלמר, גבר בשנות ה-50 לחייו. בתרגום האנגלי הספר נקרא "התאומים" משום שלהלמר היה אח תאום שנהרג בתאונה ולכן הוא נאלץ במצוות אביו לעזוב את לימודיו ולשוב אל החווה שבה נולד כדי לעבוד בה במקום אחיו. הוא חש כי חייו התבזבזו וכעת הוא עושה ככל שביכולתו כדי לתקן זאת. הדבר הראשון שהוא עושה, כאמור, הוא להעביר את אביו הקשיש והחולה לחדר בקומה העליונה, ולנתק אותו למעשה מהחיים.

"לא ידעתי על מה יהיה הסיפור כשהתחלתי, פשוט התחלתי", מספר באקר, "והספר התגלגל מעצמו. היום אני מבין שהוא בראש וראשונה ספר על בדידות. יתרה מכך, הוא בעצם על הבדידות שלי. זו התבוננות עצמית על החיים שלי". אלא שהוא מדגיש שאין לבלבל בין דמות הגיבור לבין דמותו שלו. "בכל אחת מהדמויות בספר יש משהו ממני".

הוא עצמו נולד ב-1962 בחווה בצפון הולנד, ילד שלישי מבין שישה ילדים. הוא אמנם עזב את החווה בצעירותו, אבל המשיכה לטבע לא עזבה אותו. הוא למד גננות וגם כיום, אחרי שהצלחת ספרו מאפשרת לו להתפרנס מכתיבה, הוא ממשיך לעבוד כאדריכל נוף. "זה שילוב מעולה", הוא מסביר, "לכתוב ולעבוד בגינה".

"את כל הפרטים בספר שקשורים לניהול חווה דליתי מהזיכרון ומהניסיון האישי שלי", הוא מוסיף, "עם זאת, מפעם לפעם היה עלי להתקשר לאח שלי או לאבי כדי לשאול שאלות מסוימות. למשל, ידעתי שכאשר כבשה מתהפכת על גבה היא מתה כעבור זמן קצר, אבל לא ידעתי למה, מה בעצם גורם לה למות".

באקר עצמו מעיד אמנם כי הנושא המרכזי של הספר הוא בדידות וככל הנראה יש צדק בדבריו, אבל יש עוד עניין אחד שעובר כמו חוט השני בספר - השאלה עד כמה אנחנו שולטים בגורלנו. הלמר, גיבור הספר, חש שחייו לא היו בשליטתו, שמסלולם נקבע על ידי אחרים, והוא מנסה לשנות זאת.

הכבשים הן איפוא סמל מרכזי מאוד בספר משום שהן נחשבות לחיות שאינן נלחמות על חייהן ונדמה כי הן אדישות לגורלן. לא לחינם נטבע הביטוי "כצאן לטבח". "כבשה שנפלה לתוך התעלה נכנעת עד מהרה לגורלה", כותב באקר בספרו, "היא מתחילה לבלוע מים וממתינה בשקט לבאות". חסרת האונים מכולן היא הכבשה שמתהפכת על גבה. "היא לא מסוגלת לשוב ולהתהפך על רגליה בכוחות עצמה", כותב באקר, "מעיה מלאי האוויר לוחצים על דופן בטנה, והיא מכחכחת ומחרחרת... היא מתאמצת לזקוף את ראשה בעוד גופה מוסיף להתנפח".

רגש ואינסטינקט

באקר הוא הסופר ההולנדי הראשון שזוכה בפרס אימפק, שבשנים עברו זכו בו סופרים חשובים כמו אורהאן פאמוק, הרטה מילר ומישל וולבק. כשהוא מתייחס לספרות בארצו נדמה לרגע שהוא מדבר על הספרות הישראלית. "בימים עברו היו לנו שלושה סופרים גדולים - הארי מוליש, וילם פרדריק הרמנס וחרארד רווה", הוא אומר, "כולם כבר אינם בין החיים, ובגלל כל התקשורת החדשה, החברה החדשה שאנחנו חיים בה, כמעט בלתי אפשרי לסופר חדש לתפוס עמדה משפיעה כמו זו שהיתה לשלושת אלה. הכל הרבה יותר מהיר. הקוראים היום גם לא קוראים בדבקות כל מה שהסופר האהוב עליהם כתב. הם קוראים יותר באקראיות, הם לא נאמנים כפי שקוראים היו בעבר. הם נצמדים יותר למה ש'חם', ויש יותר דברים ?חמים'. ספר נמצא ברשימת רבי המכר למשך שלושה שבועות, וזהו".

הוא מודה שהוא לא מרבה לקרוא ספרות הולנדית ומציין את סלינג'ר וקארבר כסופרים שהשפיעו עליו. "לא בסגנון הכתיבה שלהם", הוא מסביר, "אלא בדרך שבה הציגו את הנושא שלהם". עוד הוא מציין את אייריס מרדוק. "היא אמנם כתבה בדיוק להיפך מכפי שאני כותב, אבל היא היתה מספרת סיפורים נפלאה, העושר של הדמויות שלה פשוט מעורר השתאות. ויש כמובן האל בנט, שכתב את ?Lord of Dark Places', ספר אפל מאוד של סופר אמריקאי שחור, ספר שלימד אותי שהכל אפשרי, שאפשר לכתוב וצריך לכתוב על כל דבר. הספר הזה שיחרר אותי במובן מסוים, הוא פתח לי דלת כסופר, אולי הוא אפילו לימד אותי לכתוב מתוך רגש ואינסטינקט, ולעשות זאת בכנות גדולה".

את סוד הצמצום למד אולי מאחת העבודות המזדמנות שעסק בהן בעברו - הכנסת כתוביות לסרטים. "זה היה דבר נחמד", הוא מספר, "למדתי לערוך דברים. בדרך כלל היה יותר מדי מידע מכפי שיכול להיכנס לתוך הכתובית. הייתי צריך להצטמצם. זה לימד אותי להיצמד לעיקר. קודם לכן הייתי כותב עם המון מטאפורות ושמות תואר". הוא מספר כי נהנה בעיקר להכין כתוביות לסרטי טבע, אבל מודה כי סרטי פורנו היו הדובדבן שבקצפת. "שילמו לנו לפי זמן הסרט ולא לפי כמות הכתוביות, ובסרטי פורנו, לא צריך לומר, אין כל כך הרבה דיבורים. זה היה כסף קל".



באקר. לכתוב ולעבוד בגינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו