בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מחליט מה טעים

אבל זה לא טעים, אומרים רבים על אוכל בריא. אלא שדימוי של אוכל לא קשור רק לטעם, ריח ומראה: הוא עניין של הרגל ושל תרבות

תגובות

הקוטג', הנה עוד הזדמנות לעסוק בו, מיטיב להמחיש עד כמה הרגל הוא מלת המפתח בכל הנוגע לחוש הטעם. אחת הטענות הרווחות כלפי מזון בריא, אולי המציקה מביניהן, היא זאת שלפיה הוא פשוט לא טעים. הטענות הן בדרך כלל על המרקם: דייסתי מדי, גושישי, דביק. חוש הטעם הרי מושפע מאוד ממראה העיניים.

בנקודה זאת נכנס לתמונה הקוטג'. קשה לחשוב על מזון בריאות כלשהו שהמרקם שלו ייחודי או מוזר, תלוי בנקודת ההשקפה, כמו שלו. ועדיין, כפי שלמדנו בשבועות האחרונים, הקוטג' הוא מוצר שמלכד המונים ואף גורם להם לקום מרבצם ולצאת למאבק.

ההבדל העיקרי והקובע, לטעמי, בין מרקמו של הקוטג' למרקמם של מזונות בריאות כמו אמרנט או דלעת במצבה הנא, או רסק ירוק או גלידה שעשויה מבננה וסלרי, שמעוררים העוויות של גועל, הוא בעיקר שגאוני שיווק ופרסום עמלו במשך עשרות שנים לשכנע אותנו שהמרקם של הקוטג' הוא מושא כיסופים. אף אחד לא טרח לשכנע אותנו כך בקשר לאמרנט או לרסק ירוק. וכך כולנו רגילים לקוטג', לא יכולים בלעדיו, ומאוד לא רגילים למזונות בריאות ולכן משחררים פיכס קולקטיבי כשהם מתקרבים אלינו.

בספר זיכרונותיה "היפוכו של גורל" (הוצאת מחברות לספרות), בפרק "לחי של דג", כותבת אמי טאן על ערב חג המולד שבו הוזמנה לבית ילדותה משפחתו של הנער שהיה אהבתה הראשונה. לפני בואם, היא בכתה מרוב בושה במנהגי בני ביתה: היא חששה שהאורחים יירתעו מהאוכל הסיני, שנראה בעיניה כה שונה מהתפריט האמריקאי. ואם לא די בכך, אז אביה הביך אותה בפני האורחים: הוא הציע לה לאכול את בשר הלחיים של הדג והכריז שזה החלק האהוב עליה.

עוד דרך להבין את מה שקורה במפגשים הראשונים עם מזון לא מוכר היא להתבונן בהרגלי האכילה של ילדים. קל להבחין שהם נרתעים ממזונות לא מוכרים. בדרך כלל נדרשות כמה פעמים, לפחות עשר, עד שילדים מתרגלים למזונות חדשים. בטטה למשל היא מאכל שהרבה ילדים לא מכירים ולכן במפגש הראשון עמה הם פשוט מסרבים לגעת בה. אין ספק שהיא שונה גם במרקמה וגם בטעמה משניצלונים מעובדים או מעוגיות ממולאות קרם, שניים מהראשונים במצעד חביבי הילדים. אבל צריך לזכור שהחשיפה לשני החביבונים הללו היא מסיבית, מקיפה וכוללת פרסומות מסביב לשעון וגם חשיפה לאנשים שנהנים מהם בכל שעות היום, גם בבית וגם בגן ובבית הספר.

בכל תרבות, אנשים משוכנעים שחוש הטעם שלהם לא רק קובע מה טעים ומה דוחה בעיניהם, אלא שהוא אוניברסלי. לפני הרבה שנים התארחתי בצרפת אצל משפחה כפרית. הגעתי אליהם אחרי מסע מפרך והייתי רעבה מאוד. הם הניחו לפני את המאכל האהוב עליהם: מרק דגים, שנראה לי כמו מרק שרצים עכרורי. רק ראיתי אותו והודעתי להם שאני בכלל לא רעבה. לא רציתי לפגוע בהם והעדפתי לא לאכול דבר. הם חילקו ביניהם את הנוזל החם ואכלו אותו במצמוץ שפתיים.

אחרי כמה חודשים הגיע אלי לביקור גומלין אחד הצרפתים. לקחתי אותו למטבח ושם בין המקרר לשיש חלקתי אתו את מאכל הבית. באותם ימים אכלתי גביע קוטג' כמעט בכל ארוחה: בבוקר עם לחמנייה, בצהריים עם חטיף מלוח ובערב עם קרקרים וריבה. ראיתי את ידידי המנומס מחוויר. הוא אכל מהחטיף והודה שלקוטג' יש מראה של... לא משנה מה. הצעתי לו לעצום עיניים ולטעום, אבל הוא התעקש שאוכל חייב להיות יפה.

האמונה שדימוי טעים או לא של אוכל נקבע רק לפי המראה, הריח והטעם - שגויה. התפישה שלפיה מאכל מסוים טעים או דוחה היא בעיקר עניין של הרגל. מי שקובע אם המאכל ראוי או לא אינו חוש הטעם של בני אדם, גם לא חושי הריח והראייה, אלא התרבות הדומיננטית. לכן במשך שנים רבות האוכל שנחשב טעים בישראל היה זה שייצג את התרבות המערבית. לכן בילדותה הרחוקה של אמי טאן אוכל סיני נחשב מוקצה בארצות הברית. גם שם וגם כאן הדומיננטיות השתנתה ויחד אתה גם התפישה מה טעים. מה שלא השתנה הוא היחס אל מזונות בריאים, דוגמת קינואה או אמרנט או דלעת או רסק חסה ופירות, כאל מוקצים. רק מהסיבה הפשוטה שאנחנו נחשפים אליהם מעט מדי.

לכן טבעי ששואלים אותנו, את שוחרי המזון הבריא, בהבעה של מיאוס, אם האוכל הזה לא מגעיל אותנו ואיך לעזאזל אנחנו מוכנים לאכול אוכל לא טעים. כי בתרבות שבה אנחנו חיים, בזמן הזה ובמקום הזה, הרוב אוכל מזון מזיק והרוב קובע מה טעים. לפי אמות המידה של הרוב, מזון צריך להיות צבעוני, מבריק, בעל ריח עז וטעם קיצוני.

לכן טבעי שאנחנו מצטדקים ומנסים להסביר. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להתבטא בחופשיות ולהגיד איך נראה בעינינו המזון התעשייתי. אפשר בכל זאת להשתמש בלשון המעטה ולהגיד שרוב המוצרים שנמכרים בתור אוכל נראים לנו מחוץ להגדרה הזאת, ושלטעמנו אין הבדל בין מוצרים מעובדים קפואים שנמכרים למאכל בני אדם לבין התערובות הדחוסות שבהן מאביסים בעלי חיים.

ובחזרה לקוטג': הוא הרי ההוכחה שחוש הטעם שלנו מושפע כל כך מהרגלים, מחינוך וגם ממסרים פרסומיים, עד ששלושתם מתערבבים זה בזה ויוצרים למאכל דימוי סובייקטיבי של טעים או דוחה שלא בהכרח יש לו קשר למציאות האובייקטיבית. הסתכלו עליו שוב: לכאורה דייסה לבנה מלאת גושישים ועם זאת, כך הוכח בשבועות האחרונים, מלך ישראל.

לכן, לפני שפוסלים מאכל בריא חדש כדאי להביא בחשבון שכל ההתחלות קשות ולכן מה שלא טעים בפעם הראשונה עשוי להיות טעים מאוד אחרי אימון. כן, אימון. מה עוד שרובנו מכירים עוגיות ושניצלים תעשייתיים בכל כך הרבה צורות הכנה שלא כולן חביבות עלינו באותה מידה, ואילו למאכלים בריאים נחשפים בדרך כלל רק במצגת אחת, פוסלים אותה וחוזרים להרגלים הישנים.

אותו דבר נכון בנוגע לבישול: כאשר מקדיחים בפעם הראשונה או השנייה אמרנט או דוחן, כדאי להיזכר כמה פעמים הקדחנו אורז והוא התקבל דביק או שרוף או קשה עד שהתמקצענו לכדי גרגרים להתפאר בהם.

בקיצור: הבעה של מיאוס, גם אצל ילדים, למראה מזון חדש - אמרנט או דוחן, סלרי או רסק ירוק - עשויה להיות תחילתה של ידידות אמיצה דווקא. בתנאי שנותנים לזה סיכוי. לפחות כמו זה שנותנים לקוטג'.

מסיבה וקייטנה

* מסיבה. מי שעוד לא מצאו דרך לחגוג את תחילת החופש הגדול מוזמנים לאמץ את המודל של בית הספר הר שכניה במועצה האזורית משגב. החגיגה המקורית התקיימה ב-1 ביוני תחת הכותרת "בריא זה גם טעים". החגיגה, בריאה אבל לא יקרה, התבססה על דוכנים של טעימות ממטבחיהם של התלמידים. כל המאכלים שהוצעו היו בדגש על בריאות, מתבשילי קדירה ועד עוגיות בריאות, מסלטי קנואה ועד לחמי דגנים. אורחי החגיגה עברו מדוכן לדוכן, טעמו, בחרו מתכונים ואיגדו אותם לחוברת. הטעימות נעשו תמורת קופון - תרומה לבית הספר.

* קייטנה. חיה פיק, מדריכה בשיטת קינגסטון, מקיימת בחופש הגדול קייטנה של ארבעה ימים לילדים. הרעיון הוא ללמד להכין מנות מוכרות שילדים אוהבים, אך דרכי הבישול והשימוש בחומרים משפרים ומעשירים את האוכל ומשדרגים אותו לאוכל בריא.

מנות לדוגמה: המבורגר אפוי מחזה עוף וכבד אורגניים, או המבורגר עדשים, ירקות ופטריות; פיצה מקמח מלא, ירקות לרוב, מוצרלה וקטשופ מעשה בית; שניצל אפוי בקוקוס/ שומשום/ פירורי שקדים/ פירורי לחם מעשה בית; גביניות אפויות בתבנית שקעים; חלבה מעשה בית; כדורי "שוקולד" מתמרים ואגוזים. לפרטים נוספים: www.hayapeak.co.il.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו