מוזיקה חסינת ביצוע

חגי חיטרון
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

נהוג לומר ולכתוב שהמוזיקה של באך מצטיינת גם בהיעתרות לעיבודים; דוגמה מובהקת היא קונצ'רטי לכינור ש"עובדים" גם כקונצרטי לצ'מבלו, או להיפך. מתבקש לשאול אם ליצירות באך יש גם חסינות מסוימת לרמת ביצוע - עד גבול מסוים כמובן. האם אפשר ליהנות מהן גם כאשר הן מוגשות בנגינה ובזמרה טעונות שיפורים. רעיון זה, של חסינות לרמת ביצוע, צף אצלי אמש לשמע שתי קנטטות של באך שהושרו בפי זמרת המצו-סופרן אלונה טויביס עם התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוח גאבור הולרונג. ברוב הפרקים היה על מה להעיר, מה לבקר: למן מידת ההבעה של הסולנית, מידת ההצלחה שלה בהתמודדות עם אתגרים טכניים, דרך מידת הרגשת הביטחון של המאזין בנגינת התלכיד עוגב-תזמורת ועד העיצוב שבחר המנצח גאבור הולרונג לכל פראזה.

דקות אחדות העסיקו אותי היבטי ביקורת כנ"ל, אבל הרגשתי שאפשר ומותר גם להסיח דעת מהם ופשוט לתת להתרוממות הרוח שבאך גורם להתרחש, לפחות מול הקנטטה מס' 35 ("רוח ונפש מתבלבלים"), שזכינו לשמוע העונה על במותינו בשני ביצועים שונים (לפני שבועות אחדים עם תזמורת קאמרטה). במלים אחרות: מי שילך לשמוע קונצרט זה הערב בלי ציפיות לביצוע מליגה גבוהה - ישאב ממנו הנאה.

מה עוד היה: פרטיטה לא קצרה למיתרים מאת המלחין הישראלי ויאצ'סלב גנלין (יליד 1944), יצירה שאינה חוששת להעיז, להתיימר לבנות עניין מחומרים פשוטים ואשמח להאזין לה שוב, והסימפוניה מס' 6 של שוברט, שמנוגנת למיטב זיכרוני לעתים נדירות למדי. בקשר אליה אומר רק שהתרשמתי שנגני התזמורת הקאמרית הישראלית מרגישים הרבה יותר "בבית" עם שוברט מאשר עם באך, ושהמנצח היה יכול להוביל אותם להגיש את שוברט זה בנגינה תוקפנית פחות ועשירת ניואנסים הרבה יותר.

התזמורת הקאמרית הישראלית. מנצח: גאבור הולרונג, סולנית: זמרת המצו-סופרן אילונה טויביס, עוגב: אביעד שטיר. מוזיאון תל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ