בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצצה אחרת אל עולם הספרות האמריקאית של שנות ה-60

מכתבים מאלן גינזברג ודיווחים של ג'ק קרואק על שימוש בסמי הזיה. הסודות בעיזבונו של טימותי לירי, שנרכש בימים אלה על ידי הספרייה הציבורית בניו יורק

תגובות

לקחת קבוצה של סופרים ומשוררים, להלעיט אותם בסמים פסיכדליים ולראות מה יקרה - אל דאגה, זה לא הפרויקט של "הארץ" לשבוע הספר הבא. אחרי הכל, קשה להאמין שמישהו יאפשר לדבר כזה להתרחש בימינו. אבל בשנות ה-60 הסוערות בארצות הברית, שנים של ניפוץ מוסכמות, של שילוב בין אמנות, סקס ופסיכדליה, זה נדמה היה כמו ניסוי פסיכולוגי מרתק, ובראשו אכן עמד דוקטור לפסיכולוגיה באוניברסיטת הארוורד, טימותי לירי.

"האדם המסוכן היותר באמריקה", כך הגדיר ריצ'רד ניקסון את האיש שתרם יותר מכל לשילוב המרכיב הפסיכדלי בהוויה של שנות ה-60. והנה כעת, אחרי חודשים ארוכים של משא ומתן, רכשה הספרייה הציבורית של ניו יורק את עיזבונו של האיש "המסוכן" הזה. העיזבון כולל לא פחות מ-335 ארגזים של כתבי יד, מכתבים, תצלומים, הקלטות וקטעי וידיאו, המעידים על תשוקתו הגדולה של לירי לתעד את ניסוייו.

אבל העיזבון, שהספרייה רכשה ב-900 אלף דולר, חושף עובדות לא רק על לירי, שהיה סופר ומשורר בעצמו, אלא גם על דמויות מרכזיות אחרות בשנות ה-60 וה-70. בין היתר, אפשר למצוא בו מכתבים מאלן גינזברג, אלדוס האקסלי, ויליאם בורוז וג'ק קרואק, וכן דו"חות שלהם על חוויות הסמים שעברו בעת שהשתתפו בניסוייו של לירי.

רוברט גרינפילד, שפירסם ביוגרפיה על לירי ב-2006, קיבל בזמנו גישה לארכיון הזה ואמר כי "זה תיעוד ראשון במעלה של שנות ה-60. לירי היה המוקד של כל מה שקרה אז, ויש בארכיון הזה דברים מדהימים". כל החומרים שרכשה כעת הספרייה בניו יורק יהיו נגישים לציבור ולחוקרים רק בעוד כשנתיים, לאחר שתסתיים עבודת הקטלוג, אבל טעימות מהם כבר פורסמו בתקשורת.

"הפעם הראשונה שלקחתי פסילוסיבין (פטריות קסם) היתה בפגישה חברתית בקיימברידג'", כותב למשל המשורר אלן גינזברג אחרי ביקור בביתו של לירי. בשלב מסוים גיזנברג מצא את עצמו עירום, סובל מבחילות ומבוהל, אבל אז כפי שהוא כותב "פרופסור לירי ניגש אלי, הביט בעיני ואמר לי שאני אדם גדול".

במקום אחר, אחרי עוד חוויית פטריות הוא כותב: "אחרי שעה... שקעתי לתוך חזיונות של התבוננות פנימית... נשכבתי על הספה לצד חברי פיטר אורלובסקי (משורר ובן זוגו של גינזברג) והתחלתי לחשוב על ראשיתו של היקום, מין חזיון של חשיכה הפורצת מתוך החלל הראשוני... ראיתי בעיני רוחי אנשים שאני מכיר... כשרפים או מלאכים חושפים ניבים של יום הדין וממהרים כדי להיפגש מעל האוקיינוס האטלנטי ולדון בעתיד החיים".

ואילו ג'ק קרואק כותב: "ראיתי אותך, לירי, כישו מושיענו... ראיתי את אלן (גינזברג) כמו שריפוטרה (הקדוש ההודי)... חשתי כאילו אני מרחף על מרבד קסמים ולצדי הסגנים שלי והאלים".

לירי וחבר מרעיו לא התייחסו לאל-אס-די, לפסילוסיבין ולשאר חומרי ההזיה כאל סמים אלא כאמצעים להרחבת התודעה. הם אף ראו קשר ישיר בין הכתיבה שלהם לבין החוויות הפסיכדליות הללו. "מה דעתך לתרום ליצירת המופת הבאה שלי ולשלוח לי (כמו ששלחת לבורוז) בקבוק של גלולות", כותב קרואק ללירי, כשהוא מתכוון לפסילוסיבין. "אלן אמר שאני יכול לכתוב פרק שלם ביום עם הגלולות האלה ולגמור עם כל הספר בתוך חודש".

אבל לא כולם התלהבו. הסופר ההונגרי ארתור קסטלר, שהשתתף גם הוא בניסויים האלה, היה מאוד מסויג בנוגע לחשיבות התגליות שמעוררים סמי ההזיה: "אתמול בלילה פתרתי את חידת היקום, אבל בבוקר שכחתי את הפתרון", כתב.

ב-1966 הוצא האל-אס-די מחוץ לחוק, וכל המחקרים הפסיכולוגיים הקשורים בו הופסקו. לירי נהפך לאדם נרדף. הוא הואשם במתן מריחואנה ונשלח לעשר שנים בכלא. אלא שבדרך פלא הוא הצליח לברוח מן הכלא ונמלט עם אשתו לאלג'יריה, משם לשווייץ, עד שלבסוף נעצר באפגניסטאן והוחזר לכלא לעוד שלוש שנים. לאחר שחרורו הקדיש את חייו לענייני מחשב ותוכנה, ובעיקר התעמק במציאות מדומה ותרבות הסייבר. הוא מת ב-1996 מסרטן ואפרו נזרה בחלל.

האם באמת ניסה לירי לפתור את חידת היקום באמצעות המחקרים הללו? מן המכתב שכתב לאמו בעת שלמד בווסט פוינט אפשר אולי ללמוד על מניעיו האמיתיים של גורו הסמים הבלתי מעורער של שנות ה-60: "חשבת שאני רוצה לשנות את העולם ולהביא איזו בשורה גדולה, אמת מטאפיסית", כתב, "אבל אם להודות על האמת, מה שאני באמת עורג אליו הוא תהילה".



טימותי לירי ב-1964. התשוקה לתהילה


גינזברג. ניבים של יום הדין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו