בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוד יום בהיכל התהילה

הקהל של ליאור נרקיס כבר התחיל להתעייף מהחזרה על אותו שטאנץ, אבל אז הגיע ההדרן

תגובות

כשעה אחרי תחילת ההופעה, ליאור נרקיס ירד לנוח לכמה דקות. מגיע לו, עבד קשה. את הבמה מילאו כעשרה רקדנים, שפיזזו לצלילי "מותחן" של מייקל ג'קסון, ואז התחיל סולו תופים דרמטי שבשיאו המתופף ירד מהתקרה על במה מתרוממת, זו שעליה נרקיס הגיח אל ההיכל בתחילת ההופעה כשהוא רכוב משום מה על אופנוע. כשסולו התופים הסתיים נרקיס עלה מהמנוחה שלו, הפעם בלי אופנוע, וכשצלילי סינתיסייזר ובגלמה חשפו את זהותו של השיר הבא, היכל נוקיה כמעט עלה בלהבות. אלפי אנשים על הרגליים, אלפי זוגות ידיים מונפות, שאון מחריש של שמחת המונים.

זה היה רגע נהדר. היתה רק בעיה אחת: השיר. "ערב טוב" הוא אחד מלהיטי הענק של נרקיס ושל התקופה. זה לא אומר שהוא שיר טוב. שיר יעיל מאוד, מתברר, אבל מאוס במיוחד, מתרפס וזחוח בעת ובעונה אחת, עם לחן סביר ומלים מהתחתית. על זה כל הבלגן?

ובלגן היה בהופעה של נרקיס, לא במובן השלילי אלא במובן ה"יאללה בלגן". אם המטרה היתה "לכבוש" את היכל נוקיה, היא הושגה. היו אמנם אי אלו כיסאות מיותמים, ונדמה שמספר האנשים בקהל לא עלה (לא בהרבה בכל אופן) על מספר האנשים שממלאים את אמפי קיסריה. אבל חוקי הז'אנר מחייבים, התחרות עם הנסיכים האחרים לא מותירה ברירה, ונוקיה סומנה, כותרה ונכבשה. לאנשי ההפקה של נרקיס יש עכשיו חומר לשנתיים של יח"צנות מרוממת.

גם בשב יל מי שלא נמנה עם אוהדיו המושבעים של הפופ המזרחי, עצם ההימצאות בהיכל הגדוש היא חוויה מהנה מאוד. למאסות יש כוח, ובניגוד להופעה של בוב דילן, למשל, המאסות בהיכל היו שמחות וצוהלות. בשירים הראשונים אפשר היה להצטרף אליהן. נרקיס הוא פרפורמר אנרגטי בצורה יוצאת דופן שגם יודע לשיר, לוגיסטיקת הבמה היתה מוגזמת אך מרהיבה (אם כי הדיבורים על במה מעופפת שתישא אתה את כל הלהקה התבררו כהבטחת סרק), הלהקה הגדולה ניגנה היטב (אם כי בצורה בנאלית משהו, והסאונד בנוקיה תמיד שטוח ומתכתי), להיטי הקצב נתנו בראש והשירים השקטים נתנו ברוך (מצחיק כמה שהשירה של נרקיס בשיר יפה כמו "אתן לך שנים" מושפעת מיהורם - "זבל שלא ברא השטן" - גאון).

אבל אחרי חצי שעה מוצלחת, העניינים התחילו להיכנס לשגרה. נרקיס התעייף מעט, הקהל התעייף מעט, והתקווה שיעלו ויבואו שירים שחורגים במשהו מהשטאנץ של הז'אנר נכזבה פעם אחר פעם. היא מתוקה, היא מלכה, היא לו שמש בשמים, ובא לו להכיר אותה לעומק. בסדר, הבנו, יש עוד משהו בתפריט? או לפחות לחנים מובחרים באמת לכל המלים הנבובות האלה? מתברר שלא.

אז נחכה בסבלנות ל"לכל אחד יש". הדואט של נרקיס ושלומי שבת הוא שיר ענק, אחד השירים הישראליים הגדולים של העשור החולף. רק בשבילו שווה לצאת מהבית, בתנאי שנרקיס יגיש ביצוע מונומנטלי. הכינורות, הצ'לו, שטיחי הסינתיסייזר, זמרי הליווי, וכמובן נרקיס עצמו - כולם היו אמורים לרטוט על גל אחד בשיר הזה (והייתי מוותר על האופנוע, הרקדנים והבמה המתרוממת בתמורה להופעת אורח קצרה של שלומי שבת).

אבל מה גדולה היתה האכזבה כשנרקיס החליט משום מה לבצע את "לכל אחד יש" עם ליווי מינימלי וללא כל התכוונות אמיתית בשירה. זה היה קצר ופושר, וזה גם נגמר בהקדשה מיותרת לגלעד שליט. "לכולנו יש חלום משותף: לראות את גלעד חוזר ונמצא אתנו כאן בנוקיה", אמר נרקיס רגע לפני שהעלה לבמה (למה?) את בנו בן השנתיים. הביצוע הירוד ל"לכל אחד יש" עייף עוד יותר את הקהל, שהגיב בתשואות צוננות למדי לירידה של נרקיס מהבמה אחרי שעה וחצי בלבד.

אבל אז הוא עלה להדרן, התחיל לשיר את "ילדונת", אחד הלהיטים הוותיקים שלו, ומפלס הקרחנה עלה בבת אחת ל-11 מתוך 10. בצדק. "ילדונת" הוא פצצת קצב באווירת התחנה המרכזית, בלי כל ההדר הסינתטי ומדושן העונג של היכל התהילה. הלוואי שההופעה כולה היתה נשמעת כך.

ליאור נרקיס. היכל נוקיה בתל אביב, 28.6



ליאור נרקיס בהיכל נוקיה. היעד נכבש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו