בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שתי תערוכות בקנדה ויפו על אדריכלות, שלום והמרחב הציבורי

שתי התערוכות מציגות הרתמות למטרה חשובה, אך לפחות אחת מהן מציגה תמונת מראה מטרידה מאוד

תגובות

אוליבר פרקוביץ, חובב גלישה אוסטרלי, וכמה מחבריו הגיעו לקאבול בירת אפגניסטאן ב-2007 מצוידים בסקייטבורדים משוכללים. מופעי הרחוב שערכו באתרים נטושים בעיר משכו אליהם סקרנים צעירים, שהצטרפו בהדרגה לחבורה ונדבקו בחידק הגלישה.

העניין הרב שעוררו המופעים הוביל להקמת מרכז לספורט גלישה בעיר, "סקייטיסטאן", שיזם פרקוביץ ונבנה בסיוע קרנות בינלאומיות ובשיתוף ארגון אדריכלות למען האנושות. המרכז כולל פארק פתוח לפעילויות ספורט שונות ואולם גלישה מקורה ומצויד במיטב האביזרים, ומושך בני נוער ממוצאים ומעמדות שונים. תרומתו להסרת מחסומים אתניים וכלכליים היא רבה.

פארק הספורט "סקייטיסטאן" בקאבול הוא אחד משורה של מיזמים במדינות השרויות בקונפליקטים לאומיים ופוליטיים, שמוצגים בימים אלה בתערוכה במרכז הקנדי לאדריכלות CCA במונטריאול שבקנדה. כותרת התערוכה, "המטרה הטובה: אדריכלות למען השלום", מדברת בעד עצמה. היוזמה לתערוכה, המתמקדת בפעולה אדריכלית "אלטרנטיבית" חברתית ופוליטית, היא של מכון האדריכלות ההולנדי NAI ושל כתב העת לאדריכלות "ARCHIS". לצד המכון הקנדי, אלה הם גורמים מרכזיים בשיח האדריכלי הביקורתי הבינלאומי העכשווי.

הפרויקטים בתערוכה הם יוזמות של ארגונים לא ממשלתיים ללא מטרת רווח ותוכננו על ידי אדריכלים העובדים עם עמותות מתנדבים, בראשם ארגון אדריכלים למען האנושות. בנוסף למענה לצרכים מיידים, המיזמים הם מנוף לשיקום חברתי וכלכלי, להעצמה אישית ולאומית. את שמות המדינות שבהן הם תוכננו והוקמו אפשר היה לנחש מראש - בהן דרום אפריקה, רואנדה, קוסובו, בוסניה, ישראל וגם הרשות הפלסטינית. בין היתר מוצגים בה פרויקט שימור המרכז ההיסטורי בביר זית, שיקום אתרי טבע בבית להייא בעזה, שיקום גני באבור באפגניסטאן ומיפוי ושיקום של אתרי תרבות בבוסניה. ההשתתפות בתערוכה אינה על בסיס לאומי.

כפעולה אדריכלית אלטרנטיבית לדוגמה בישראל בחרו אוצרי התערוכה בתוכנית מתאר חלופית ליישוב הערבי עין חוד ליד עין הוד, שיזם ארגון FAST ההולנדי למען מרחב ללא גבולות, בשיתוף אגודת ה-40 למען כפרים לא מוכרים בישראל. התוכנית, שלא מומשה בסופו של דבר, הוכנה כחלופה לתוכנית מאושרת ליישוב שלא הלמה את צרכיו. התוכנית הוצגה ב-2008 בפסטיבל אמנות ואדריכלות בעין חוד, בביתן זמני מתנפח דמוי לב מוזהב, שהיה המבנה הציבורי היחיד ביישוב למשך ימים ספורים עד שפורק.

"המרכז לכדורגל למען התקווה", פרויקט נוסף בתערוכה, מוקם בימים אלה בעיר קיגאלי ברואנדה באפריקה וייחנך בספטמבר. המרכז, הכולל מגרש כדורגל תקני ומרכזי חינוך ובריאות לנוער, הוא אחד מתוך 20 מרכזים דומים במדינות אפריקה שיזמה התאחדות הכדורגל העולמית פיפ"א לרגל המונדיאל בדרום אפריקה בשנה שעברה, ובמטרה להמשיך את המומנטום. המרכזים מוקמים בשיתוף ארגון אדריכלות למען האנושות וגורמים לא ממשלתיים אחרים ויושלמו עד 2012.

התערוכה היא חלק ממחקר מקיף של המכון ההולנדי על אדריכלות במצבי מלחמה ומשבר, ומשמשת מעבדה לבירור השאלה אם תכנון ובנייה יכולים לתרום ליציבות ולשלום במדינות משבר. המסר הוא חד משמעי ועיקרו שאדריכלים מחויבים לרתום את כישוריהם המקצועיים ומצפונם "למטרה הטובה" ויכולים במסגרת הדיסציפלינה המקצועית לעשות הבדל, גם אם הוא יכול להיראות כטיפה אחת בלבד בים. התערוכה תוצג עד 4 בספטמבר.

ובינתיים בישראל

במרחק אלפי קילומטרים מהמרכז הקנדי לאדריכלות במונטריאול, תיפתח היום בגלריה בבית האדריכל ביפו התערוכה "מרחב 2011 - יוצאים אל הכלל", המציעה "פריזמה ציבורית להתבוננות ודיון באדריכלות ישראלית עכשווית", כדברי האוצרות, האדריכליות ורד פלוק ושירה נוי גורן. הכותרות של התערוכות במונטריאול וביפו מרמזות על דמיון בכוונות, בהדגשים ובהסטת הדיון מהאובייקט האדריכלי לפעולה האדריכלית, מהסגנון לרעיון.

כהצהרת האוצרות, התערוכה ביפו מנסה לאתר את "חריגותו של המעשה האדריכלי היחידני והקונקרטי מתחומו ומתכליתו - לטובת מרחב הכלל", וזאת "בתוך השיטה והמנגנונים הכלכליים והממסדיים הקיימים". הפרויקטים בתערוכה שונים זה מזה בייעודם ובביטוי האדריכלי והצורני שלהם. הם נאספו מתחת לקורת גג אחת ומתחת לכותרת אחת כדי להצביע על "האופן שבו הם ממקמים את עצמם במרחב הפומבי ומיטיבים עמו".

בתערוכה מוצגים 21 פרויקטים מסחריים וציבוריים ברחבי הארץ, החל בבתי ספר שהם גוף העבודות הגדול ביותר, דרך פארק ציבורי פתוח, בית כנסת, ספרייה, כיכרונת עירונית, מבנים לשימור, ועד מרכז מסחרי וקניון. אחדים מבין הפרויקטים הצליחו לא רק "להיטיב עם המרחב הציבורי", אלא ליצור

מרחב ציבורי במקום שהוא לא היה בנמצא, או לא היה נגיש, או שהיה מגודר וחסום בחומות, או שלהשגתו נדרשו מידה של יצירתיות ותעוזה ושיתוף הציבור בתכנון, מול תפישות מקובלות ומול תוכניות מתאר ובנייה קיימות. פרויקטים רבים אחרים אינם מצליחים לשכנע.

בולט בתערוכה פרויקט בית הספר היסודי אל מעאלי בכפר כנא, שתיכנן האדריכל עארף עואודה. בית הספר נבנה על קרקע פרטית שהיתה מיועדת במקורה למגורים, במרקם בנוי ללא מרחבים ציבוריים. שינוי בתוכנית בינוי קיימת איפשר ליצור כיכר ציבורית המשמשת להתכנסות מעבר לשעות הפעילות. ספריית גן לוינסקי לקהילות זרות בתל אביב, שתיכנן יואב מאירי, והחנות לסחר הוגן "אחותי" בעיצוב סטרטה אדריכלים, היו יכולים להצדיק השתתפות בתערוכה במרכז הקנדי.

עם כל ההערכה להישגים, קשה להסכים להגדיר כ"חריגותו של המעשה האדריכלי" פרויקט העושה בעצם את המוטל עליו ולא מעבר לכך. להיטיב עם המרחב הציבורי הוא הלחם - אפילו לא החמאה - של הפרקטיקה האדריכלית. זה האלף-בית של המקצוע ולא מעשה הראוי לציון מיוחד. זוהי לבטח לא חריגות במובן של פעולה אדריכלית אלטרנטיבית וקריאת תיגר על הסדר הקיים, הן במרחב והן באופק של העשייה המקצועית. החריגה מהסדר והשיטה הקיימים הם הנושא שהתערוכה במרכז הקנדי בוחנת ומעלה לדיון, אבל נמצאת מתחת לרדאר של התערוכה ביפו.

להעלות על נס ולתלות על הקיר בתערוכה מיוחדת פרויקטים אדריכליים שאינם מזיקים למרחב הציבורי זה בערך כמו להעניק פרס לפוליטיקאי שלא לקח שוחד. כי מהי אדריכלות אם לא להיטיב עם המרחב הציבורי ועם המשתמשים בו. התערוכה לפיכך היא תמונת מראה מטרידה. עד לאן הגיע המצב אם שימור של שני מבנים בתל אביב - בתמורה להגדלה נדיבה באחוזי הבנייה ליזמים - יוצג בתערוכה כמעשה אדריכלי "חריג". או אם קניון מסחרי פתוח, מאלה המתחזים לרחוב עירוני אך לא שוכחים אבטחה ופיקוח, יענוד מדליה של יציאה אל הכלל ויוצג כ"רעיון גדול".

התערוכה ביפו עשתה מעשה בעצם ההתייחסות למרחב הציבורי ולרשות הכלל בהקשר אדריכלי. אבל בשביל להיות ראוי לתואר "חריג" או "רעיון גדול" נדרש המעשה האדריכלי להרבה יותר מזה, במיוחד בהקשר הישראלי. כל עוד לא יוצאת העשייה - או האי-עשייה - האדריכלית בפומבי נגד השימוש בתכנון המרחב להנצחת אי-שוויון ואי-צדק, להפרת זכויות אדם ומימוש מדיניות של כיבוש, אין מה לטפוח יותר מדי על השכם עם סופרלטיבים כמו מחויבות לרעיון גדול, היגיון גדול, או פעולה אחראית השואפת להרחיב את גבולותיה, אם לצטט מעט מדברי האוצרות.

דבר האוצרות לתערוכה צריך להדליק נורת אזהרה מהבהבת. "סוגיות של צדק ואי-צדק תמיד נקשרות במרחב ובכל ניסיון לעיצובו", כותבות פלוק ונוי גורן, "אך מובן כי צדק הוא עניין אידיאולוגי ונתון להערכה תלויית השקפה. ועל כן אל לו לדיון האדריכלי לדון במושגים חמקמקים אלה כמושגים אבסולוטיים. כמתכננים, לעתים אנו שבויים בתוך מחויבות מוחלטת המשכיחה מעמנו כי הכרעותנו תמיד יתבססו על אמיתות יחסיות". מכאן אי אפשר להגיע רחוק עם הפעולה האדריכלית למחוזות המחויבות והאחריות.

התערוכות אינן עוסקות כאמור באובייקט האדריכלי "כשלעצמו", אבל שום דבר אינו "כשלעצמו". בפרויקטים בתערוכה "המטרה הטובה" במרכז הקנדי ניכרות חסכנות והתאמה, גם אם מתוך אילוצים, לתנאי המקום ולמגבלות תקציב. הפרויקטים בתערוכה "יוצאים אל הכלל" בגלריה ביפו הם בזבזניים יתר על המידה באדריכלות נטולת עידון ושרירנית לעתים - בית הספר הדו-לשוני בירושלים המוצג בתערוכה הוא דוגמה קיצונית - המרתיעה ומרחיקה, גם אם המרחב הציבורי רוצה לצאת אל הכלל.



מתוך התערוכה היפואית: בית הספר היסודי אל מעאלי בכפר כנא, בתכנון עארף עואודה


מתוך התערוכה הקנדית: ביתן לב הזהב בעין חוד, בתכנון מלכית שושן. מתוך אתר התערוכה במרכז הקנדי CCA
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו