בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור במוזיאון ההתנגדות ברחוב שטאופנברג בברלין

ביקור בחדרים ובחצר שבהם התנהל ונכשל הניסיון הגרמני ההרואי לסלק את היטלר, היום לפני 67 שנה

תגובות

סרטים רבים (האחרון בכיכובו של טום קרוז), ספרים, מחקרים ומאמרים ניצלו פרשה סוערת שהתרחשה בגרמניה במלחמת העולם השנייה: הניסיון הכושל להרוג את היטלר ולהדיח את הכנופייה השלטת שלו, סיפור ששיאו היה ב-20 ביולי 1944. גיבור הפעולה היה קצין מצטיין בוורמאכט, קלאוס מריה שנק פון שטאופנברג, בן 37, בן למשפחת אצילים קתולית מבוואריה. שטאופנברג - שאיבד יד אחת, עין אחת ושתי אצבעות ביד השנייה מפצצה של מטוס בריטי, כאשר שירת בתוניסיה ב-1943, קיבל עליו את המשימה העיקרית: הריגת אדולף היטלר.

הנה תיאור הרגעים המכריעים מתוך סיפור ההתנקשות, כפי שכתב אותם ההיסטוריון האמריקאי ויליאם שיירר (מתוך ספרו "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", הוצאת שוקן, תרגום חיים גליקשטיין).

20 ביולי, לאחר 12:30 בצהריים: בצריף של מפקדת היטלר בפרוסיה המזרחית התקיימה ישיבה בנוכחות היטלר וכ-20 קצינים בכירים. קולונל שטאופנברג, שהגיע זה עתה במטוס קל מברלין, נכנס לישיבה כדי למסור דו"ח. בתיק המסמכים שנשא אתו הטמין פצצה. לפני שנכנס לישיבה שיחרר שטואפנברג את מנגנון הזמן שלה, בעזרת שלוש האצבעות הבריאות והצבתות שהותקנו ביד שנותרה לו.

לאחר שנכנס אל הישיבה, בעודו מחכה כביכול לתורו, הניח שטאופנברג את התיק על הרצפה ודחף אותו תחת השולחן, כשני מטר מרגלי הפיהרר. השעה היתה 12:37, נותרו עוד חמש דקות. שטאופנברג קם ויצא מן החדר בתואנה שעליו לטלפן. אחד הקצינים שהשתתפו בישיבה, בראנדט שמו, גחן על השולחן כדי להיטיב לראות את המפה שבה עיינו היטלר והאחרים. "בראנדט", כותב שיירר, "גילה שתיקו התפוח של שטאופנברג עומד בדרכו ולבסוף הרימו והעתיקו לצד המרוחק של תמיכת השולחן הכבדה, שהפסיקה (חצצה) עתה בין הפצצה לבין היטלר".

שטאופנברג יצא כאמור בינתיים מן החדר, והדיון נמשך בהיעדרו עוד דקות ספורות. ב-12:42 התממשה ההתפוצצות. אילולא הזיז באנדט את התיק והרחיקו מהיטלר, היה אולי נכתב כאן - "והשאר הוא היסטוריה", אבל לגודל האסון ולרוע מזלם של עוד מאות אלפי קורבנות, ההתפוצצות שהכין שטאופנברג לא שינתה את ההיסטוריה. היטלר ניצל - בזכות התמיכה הכבדה מעץ אלון שעליה הונחה טבלת השולחן.

לפי הספר של שיירר זה היה כך: שטאופנברג, מבחוץ, "ראה את הצריף שבו התקיימה הישיבה עולה בשאגה בעשן ובאש, גופות מועפות דרך החלונות. לא היה שום ספק בלבו הנרגש כי כל אחד מהנוכחים שם מת או גווע". הוא מיהר אל המטוס שחיכה לו ותוך כשלוש שעות חזר אל הבירה והצטרף אל חבריו הקושרים בבניין המטה הצבאי ברחוב בנדלר בברלין.

הרגע השני שמדובר בו התרחש לאחר כ-13 שעות, סמוך לאחת אחר חצות, בלילה שבין -20 ל-21 ביולי 1944, בחצר של אותו בניין ברחוב בנדלר בברלין: "בחצר למטה, לאור פנסיה המואפלים והעמומים של מכונית צבאית, הומתו ארבעה קצינים חיש מהר על ידי פלוגת יורים. עדי ראייה אומרים שהיתה מהומה גדולה וצעקות" (השומרים בחצר חששו שהאורות יביאו מטוסי הפצצה בריטים, שהיו מופיעים אז מעל ברלין כמעט מדי לילה). "שטאופנברג מת כשהוא קורא, ?תחי גרמניה הקדושה שלנו'".

קומץ של אמיצים

כל מה שהתרחש בשעות שבין ההתנקשות ובין הוצאתו של שטאופנברג להורג היה שרשרת אומללה: ארגון לקוי, חוסר מזל, חששות של קצינים שנטו אמנם אל הקושרים אך פחדו לפעול כל עוד לא היו בטוחים שהיטלר אכן נהרג. מזווית אופורטוניסטית, חישובם היה מוצדק: היטלר רק נשרט, הקושרים ורבים מאוהדיהם נתפסו והוצאו להורג באלפיהם, הם ומקורביהם, לרבות לאחר משפטי ראווה "עממיים" שבהם ישב שופט נאצי קנאי צווחן ושמו פרייזלר. את אחד המשפטים האלה, שבו נידון למוות פלדמרשל ארוווין פון ויצלבן, באוגוסט 1944, תיעדו הנאצים בהסרטה. מדובר במסמך דוקומנטרי מצמרר, ידוע מאוד, ששרד וגם הוקרן בטלוויזיה בארץ פעמים אחדות.

זה 22 שנה, באותם משרדים של המטה הצבאי ברחוב בנדלר, כיום רחוב שטאופנברג, באזור טירגארטן במערב ברלין (מאות מטרים ממוזיאון הציור "גמאלדה גאלרי" ולא רחוק מאולם הקונצרטים "פילהרמוני") שוכנת תערוכת קבע. נושאה: ההתנגדות הגרמנית לשלטון הנאצי. דברי ההסבר בתערוכה כתובים גרמנית, מבקרים שנזקקים לכך מוזמנים להיעזר בקלטת הדרכה באנגלית. מנהל התצוגה, ד"ר יוהנס טוכל, העמיד באדיבותו לרשותי את הטקסט המלא של הקלטת, המשרטטת בקווים כלליים את עלייתו של השלטון הנאצי (שמכונה בה "דיקטטורי וקרימינלי") ואת פעולות ההתנגדות לו שיזמו יחידים.

דברי ההסבר בקלטת, כמו גם התצוגה עצמה, אינם מפארים את העם הגרמני. יש תצלומים המראים את ההתלהבות העממית מהיטלר ובדברי ההסבר נאמר ש"רוב הגרמנים קיבלו את הדיקטטורה בהתלהבות ואימצו אותה בחום". גם מעשי ההתנגדות אינם מוצאים מפרופורציה, מודגש שהיתה רק התנגדות מעטה להיטלר, לאחר 1933. "רק קומץ אנשים ניצל אפשרויות לפעול, מיעוט קטן מאוד".

תערוכת הקבע במוזיאון "ההתנגדות" ("וידרשטאנד") ברחוב שטאופנברג (השם הרשמי הוא "המרכז לזכר ההתנגדות הגרמנית") אינה עוסקת רק בפרשת שטאופנברג - היא מביאה גם ניסיונות גרמניים אחרים להתנגד להיטלר, לרבות, כמובן, פרשת גבורתם של האחים הנס וזופי שול וקבוצת "הוורד הלבן" שהם פעלו במסגרתה במינכן.

התצוגה ערוכה, כאמור, באותם משרדים צבאיים לשעבר שבהם עבד שטאופנברג, לרבות משרדו של הממונה עליו, גנרל פריץ פרום (הוא שמיהר להוציא את שטאופנברג להורג מיד כשנודע לו שהיטלר ניצל, בניסיון נואש לטהר את שמו שלו). סגנונה של התצוגה מאופק, סולידי, ענייני, דברי הסבר ותצלומים ערוכים בפשטות שעלולה להיראות צחיחה בעיני מבקר מזדמן. מרשים יחסית הוא "קיר הפורטרטים": 170 תצלומי פנים, רובם פנים של קצינים בכירים שהנאצים הוציאו להורג לאחר שנחשפה מעורבותם בקשר.

ההיסטוריון ד"ר גלעד מרגלית מאוניברסיטת חיפה הפנה את תשומת לבי לעובדה שיש בה אירוניה אכזרית: אחדים מהאנשים האלה, שפניהם ניבטות מן הקיר - דמויות שעשויות לעורר הערצה בלבו של בעל ידע שטחי - היו מן הסתם נשפטים לבסוף בידי בעלות הברית לולא הוציא אותם היטלר להורג. מרגלית: "אין ספק שהם היו אנשים אמיצים. עם זאת, חלק מהם היו נאצים, אפילו פושעי מלחמה".

לפני שפנו להתנגד להיטלר, היו אחדים מהאנשים שמדובר בהם שותפים למעשי רצח המוניים. שם מפורסם יחסית בהקשר זה הוא ארתור נבה, מפקד בכיר באיינזצגרופן, שפיקד על פעולות השמדה המונית ברוסיה הלבנה. נבה, איש אס-אס, נמנה עם המצטרפים אל הקושרים ביולי 1944. תצלומו אינו מופיע על אותו קיר שהזכרתי קודם. לדברי מרגלית הוא אכן היה שם, עד לפני שנים אחדות.

מרגלית: "כללית, אפשר להבחין בשני סוגי מניעים של המשתתפים בקשר. אצל הקצינים בני דורו של שטאופנברג, הצעירים יותר, היו גם שיקולים של מוסר; הקצינים הקשישים, לעומתם, פעלו בעיקר מפני שחשבו שניהול המלחמה בידי היטלר הוא שערורייתי. התפישה שלפיה הקושרים מאסו בשלטון הרודנות משום שהיו דמוקרטים בהכרתם אינה נכונה; זה מיתוס מכונן שקנצלר מערב גרמניה אדנאואר, לאחר המלחמה, היה זקוק לו כאשר כונן וניהל את מה שכונה ?גרמניה האחרת'".

שאלתי באותו נושא גם את מנהל מוזיאון ההתנגדות. טוכל אומר: "לכל אדם שתצלומו מופיע אצלנו בתצוגה, יש הסבר מלא. אם הוא היה פושע מלחמה - הדבר מצוין בפירוש. כך גם במקרה של ארתור נבה, שתצלומו נראה בתצוגה במקום אחר".

האם ביקור בתערוכת ההתנגדות לנאצים היא חובה, למשל לתלמידי בתי ספר בגרמניה?

טוכל: "אין חובת ביקור על אף אחד, המבקרים באים מרצונם. בשנה האחרונה ראו את התערוכה 150 אלף בני אדם".

בחושך, ליד הערימה

ביקשתי את תגובתו של המנהל על התרשמותי מסגנונה המאופק מאוד של התצוגה, ציינתי שבמבט חטוף היא אינה נראית "מושכת". טוכל: "אני לא מסכים אתך. סיפור ההתנגדות דרמטי די הצורך, אין צורך להוסיף. גיבשנו את סגנונה של התצוגה לאחר התייעצויות רבות וקבלת הערכות של מבקרים רבים. כולם אמרו שזו הדרך הנכונה להציג את ההיסטוריה של ההתנגדות".

מדוע אין אתם מציגים בתערוכה את הסרט שצולם במשפטו של ארווין פון ויצלבן?

"בסרט הזה ועוד בכ-30 סרטים אחרים אפשר לצפות אצלנו בחדר נפרד שהותקן לשם כך. הסרטים אינם חלק מהתצוגה, שהרי היא עוסקת בהתנגדות. לא רצינו להראות את מובילי ההתנגדות ברגעי ענותם, כאשר הם מושפלים בבית הדין העממי הנאצי".

מסר מרכזי בתערוכה, מוסיף טוכל, הוא שהמתנגדים להיטלר היו קבוצה קטנה מאוד ומבודדת בחברה הגרמנית. "עם זאת רצינו להראות שלאנשים שרצו בכך, על סמך המעטים מאוד שהעיזו, היתה בכל זאת מידה מסוימת של אפשרות פעולה".

החלק המרשים באמת של תערוכת ההתנגדות, ללא שום הסתייגויות, אינו כלול בתצוגה עצמה בתוך הבניין, אלא דווקא בחצר. זו חצר גדולה של מתחם מוקף בנייני משרדים ישנים מכל עבריו ובמרכזה פסל ברונזה של הגיבור המעורטל. טוכל אומר ששטאופנברג, לאחר שהובל במורד המדרגות - אותן מדרגות שבהן עולים כיום המבקרים אל חדרי התערוכה - הועמד ליד ערימת חול שנוצרה אז בחצר בגלל כריית חפירת הגנה. "היה חושך, האפלה, מכונית צבאית הובאה אל מבוא המתחם וכיוונה אלומה אל הנידון". זה היה בערך במקום שבו עומד כיום הפסל.



מוזיאון ההתנגדות בברלין. במרכז: פסל קלאוס פון שטאופנברג


תצלומי פנים של המעורבים בקשר נגד היטלר במוזיאון ההתנגדות בברלין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו