בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

ירמיהו 7: אי אפשר לסמוך אפילו על הבינוניות

הייתי, אכלתי, שכחתי. בנס לא גררו לי את האוטו. אבל אפילו כמסעדה בינונית, ירמיהו 7 היא - איך ננסח את זה באופן מדויק? - קצת בינונית. למה? כי הבינוניות אצלה היא לא תכונה עקבית, אלא תכונה ממוצע

תגובות

הזמנת שולחן בירמיהו 7

לפעמים נדמה שהדבר הכי קשה הוא למצוא מסעדה בינונית ראויה לשמה. הטובות טובות, על הרעות חבל לדבר, אבל הבינוניות? בדרך כלל הן כל כך בינוניות שאפילו הבינוניות גדולה עליהן. הנה, קחו למשל את "ירמיהו 7" בתל אביב. זו מסעדה בינונית. לא מרגיזה, לא מלהיבה, לא מעצבנת, לא מעציבה. עוד מסעדה.

הייתי, אכלתי, שכחתי. בנס לא גררו לי את האוטו. אבל אפילו כמסעדה בינונית, "ירמיהו 7" היא - איך ננסח את זה באופן מדויק? - קצת בינונית. למה? כי הבינוניות אצלה היא לא תכונה עקבית, אלא תכונה ממוצעת. זאת אומרת, שום דבר הוא לא באמת בינוני: השירות למשל, דווקא התחיל יוצא מהכלל. מזמן לא הייתי במסעדה שחמש הדקות הראשונות בה היו כל כך נעימות ומהוקצעות. האוכל, מאידך גיסא, חלש. לפרקים חלש מאוד.

והאווירה? אז ככה, בהתחלה היה נחמד מאוד, אחר כך היה כל כך מבולבל שחשבתי שזה מצחיק, אחר כך סתם חיכינו המון זמן ופתאום התברר שזה לא כל כך נחמד, ואז שוב פעם היה בסדר, ואז כבר ממש לא. ואז הלכנו. ולא גררו לי את האוטו. כך שהשורה התחתונה, שוב, פוזיטיבית.

מילרוד מוטי

או העיצוב. בהתחלה - שוב - דווקא היה חיובי להפליא. יש ב"ירמיהו 7" מפות לבנות, ומפות לבנות - לא יעזור כלום - גורמות למסעדה להיראות כמו מסעדה. וב"ירמיהו 7" יש לא סתם מפות לבנות: מפות צחורות יש להם. נפלאות, מרחיבות דעת. ודווקא ישבנו במקום נחמד, ליד הכניסה, וראינו הרבה שולחנות עם מפות לבנות, ומלצריות לבושות שחורים, והיה מספיק מקום לידיים ולרגליים והשולחן היה גדול, וברגע הראשון זה נראה ממש בסדר גמור, וגם ברגע השני.

וברגע השלישי זה פתאום נהיה נורא משעמם. כי בכל זאת, מפות לבנות, כמה קילומטרז' כבר אפשר להוציא מזה? ולדאבון הלב, היינו צריכים להוציא מזה לא מעט קילומטרז'. כי המטבח, אללי, לא כל כך תיפקד. עד כדי כך לא תיפקד שעל חטאי אני מתוודה היום: גנבתי אוכל. אני מבקש את רחמי בית המשפט, ואני מבקש לזכור לי את שירותי הארוך לציבור (איזה שירות? לא יודע, זה מה שהעורך דין אמר לי להגיד). אבל העובדות הן עובדות: גנבתי צ'יפס. ולפני שאתם שופטים אותי - בניגוד למה שנהיה פופולארי כאן - תקשיבו לעובדות.

תקרית הצ'יפס

בין המנות הראשונות לעיקריות עבר המון זמן. עד כדי כך המון זמן ששלוש מלצריות שונות ניגשו והתנצלו (אחת מהן פעמיים, אבל אני חושב שזה בגלל שהיא שכחה שהיא כבר התנצלה פעם) והמארחת אפילו הביאה לנו שתי כוסות סנגריה. מן הסתם, כי סנגריה נחשבת למשקה הקלאסי בין לחי בבישול ארוך לבין סטייק סינטה. לא חשוב. הם היו בלחץ, זה מה שבא לה לראש. לא קרה כלום.

ואז, אחרי שהמלצרית השלישית הבטיחה לנו (תוך שהיא קוראת לנו חבר'ה, מה שישר גרם לנו להרגיש שייכים) שהיא ביררה במטבח ותיכף תיכף המנות שלנו (זאת אומרת, של החבר'ה) יוצאות, הנה: הפתעה. עוד היא מדברת, ועל שולחננו הונחו שלוש צלחות, באחת היה סטייק ופירה, בשנייה היה סטייק ולצידה צלחת עמוקה עם צ'יפס. עוד לפני ששמתי לב לכך שבעצם הזמנו רק סטייק אחד, ופירה לא הזמנו כלל, היד - מעשה שטן - נמשכה מעצמה אל הצ'יפס ולקחה אחד. וגם הגישה אותו אל הפה. אבל זה לא היה האוכל שלי. זה היה האוכל של אחד משני השולחנות היחידים, חוץ מזה שלנו, שלידו ישבו אנשים.

עכשיו ככה: מותר להתבלבל. זה קורה, זה קרה, זה יקרה. אבל כשיש רק שלושה שולחנות? וכשהזמן שעבר מאז המנה הראשונה היה ארוך כל כך עד שכבר שכחתי מה אכלתי?

אז שלחתי יד אל הצ'יפס. ואכלתי. והמלצרית לקחה את הצ'יפס, בלי למצמץ, ואחרי שדחפתי לתוכו את היד, הגישה אותו לשולחן הנכון. נו, מה? שגם הם יחכו? ובכלל, כשניסינו לברר איפה האוכל שלנו (כולה סטייק סינטה ונתח קצבים, לא משהו שאמור להקפיא מטבח), הובהר לנו שעל המטבח נפלה צרה צרורה: הזמנה להרבה מנות בשר הגיעה בבת אחת. איך הרבה, ריבונו של עולם: רק שלושה שולחנות תפושים בכל המסעדה. פחות מתריסר סועדים. זהו, זה כל מה שהיה שם. זה תוקע מטבח?

לא נגררנו

מצד שני, אולי הקושי העצום הזה הוא שיכול להסביר את חולשתו הגדולה, המקפיאה ממש, של האוכל. פתחנו במנה עם שם שובב, "הלחי השנייה". כמה חבל שהשובבות נותרה בשם. המנה עצמה - לחי בקר בבישול ארוך על פולנטה פריכה - היתה תפלה באופן שעל גבול המיסתורי. לחי בקר, ציר בקר, פרוסות פולנטה צרובה קלות, ובכל זאת: תפלות גמורה. אח, בינוניות, מי יידע סודך?

גם המרקם של המנה הזו - שדווקא הושקעה בה מחשבה - לא היה משובב. לחי בקר, כידוע, היא נתח סחוסי משהו. הקונץ הוא להעלים את הסחוסיות. לפעמים הולך, לפעמים לא.

ממול הגיעה מנת ברבוניות מטוגנות. עכשיו, ברבוניות מטוגנות הן לא באמת אוכל, הן סוג של בוחן קואורדינציה פומבי. אז למה שבנאדם יעשה את זה לעצמו ויזמין ברבוניות? אה, כי הוא לא ידע שאלה ברבוניות. התפריט מבטיח דגיגונים. דגיגונים זה דבר נפלא: דגים קטנטנים, שלא כמו הברבוניות, אתה לא משחק אתם, אלא אוכל אותם. אבל אלה, כאמור, לא היו דגיגונים, אלה היו ברבוניות, שהגיעו מטוגנות על צלחת כשמתחתן קצת עלים ירוקים, והכל נראה עלוב כל כך ובנאלי כל כך שלגמרי לא התפלאנו כשגם הטעם היה בנאלי. ברבוניות. וואלה יופי.

למנה עיקרית הזמנו, כאמור, נתח סינטה וסטייק נתח קצבים. שתי מנות שהיו בתפריט המיוחדים. הבשר מגיע בנתחים חתוכים מראש ויכולנו לבחור בין 280 גרם, 300 גרם, 310 גרם, וכך הלאה. דקדקנות כזו מעוררת ציפיות. מי שמקפיד כל כך על חיתוך הבשר, ודאי יקפיד מאוד גם בהתקנתו. אז זהו, שלא. אחרי ציפייה ארוכה להפליא (ולא שהמנות הראשונות מיהרו להגיע), התברר שהבשר לא היה מיושן די הצורך (חסרו לו יומיים-שלושה טובים) שהוא גם נחתך לנתח דק מדי. אבל זו לא היתה הבעיה העיקרית.

הבעיה האמיתית היתה איזשהן תלאות מתישות שפקדו אותו במטבח, כי הבשר לא באמת נצלה: הוא בושל בחום לא גבוה במיוחד. יכול להיות שהיתה במטבח תקלה באותו יום - עם כל מה שקרה מסביב לא הייתי פוסל את זה על הסף - שכן התוצאה הסופית היתה בשר שחסרו לו הפריכות והחדות השחומות של נתח בגריל. הוא היה נורא עייף. זה הפריע בסטייק, זה צרם מאוד בנתח הקצבים. ליד הבשר הגיעה תוספת מצוינת של אפונה דקה.

יחד עם המנות העיקריות הזמנו גם סלט עשיר טעם של עגבניות פיקנטיות ולרגע היתה לנו נחת. לא קולינרית, אסתטית. המראה של הסטייק האדמדם לצד השעועית הירוקה, העגבניות האדומות והצ'יפס הזהוב על רקע המפות הצחורות היה פשוט מרהיב. אז הנה, אפילו מהסטייק התשוש הזה הצלחנו להפיק הנאה. ובסוף, נדמה לי שכבר סיפרתי לכם, בנס לא גררו לי את האוטו. בקיצור, ערב מוצלח במסעדה בינונית. *

ירמיהו 7 - כל הפרטים והכתבות

"ירמיהו 7".ירמיהו 7 תל אביב. טל' 5461998-03

חשבון בבקשה

ברבוניות מטוגנות .................................... 49 שקל

הלחי השניה ........................................... 52 שקל

סלט עגבניות פיקנטי ................................ 36 שקל

סינטה על העצם ...................................... 84 שקל

נתח קצבים בגריל .................................... 87 שקל

סן פלגרינו גדול ...................................... 24 שקל

טיפ ...................................................... 48 שקל

סה"כ .................................................. 380 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו