ג'ייסון בייטמן, הילד מ"בית קטן בערבה", חוזר ב"איך להיפטר מהבוס"

בייטמן היה אליל נוער בגיל 18, נעלם לעשור - וחזר בתפקידי-משנה בסרטים מתוקשרים ובסיטקומים שלא המריאו, כולל "משפחה בהפרעה". עכשיו הוא כאן עם שתי קומדיות שעשויות לשקם את מעמדו

ניו יורק טיימס
ג'ונה, יינר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניו יורק טיימס
ג'ונה, יינר

"ג'סטין בייטמן!" הכריזה קירסטי אלי. ג'ייסון בייטמן הושיט את ידו ללחיצה. "ג'ייסון", תיקן אותה בעדינות. "היי". בייטמן היה ב"לוקנדה ורדה", מסעדה בטרייבקה, בדרכו לשולחן פינתי. זו היתה שעת צהריים חמה ולחה, והמקום המה פנים מוכרות. היידי קלום ובעלה הזמר סיל צילמו את ילדיהם המקפצים בחצר. השחקנית זואי קרביץ אכלה ארוחת צהריים במרחק כמה מטרים מהשחקן ג'ון קרזינסקי. אלי ישבה בסמוך עם כמה חברים.

בייטמן, שמרגיש נינוח מאוד בתוך קבוצת שחקנים, נראה כאילו הוא מכיר את כולם. כשחצה את החצר החליף הנהונים ידידותיים פה ובדיחות שם, והותיר אחריו שובל של צחקוקים. הוא לבש חולצת טי, מכנסי ג'ינס ונעלי ספורט, ואף שכשהוא מחייך נחרצים קמטים עמוקים בזוויות עיניו, פניו נעריים להפליא. אלי הניחה לטעות שלה ואמרה שתהיה בערב במסיבה לרגל "איך להיפטר מהבוס", קומדיה בכיכובו של בייטמן (המוקרנת עתה גם בארץ). "אני רוצה לראות אותך רוקד", אמרה לו.

"אצטרך לחזור לשתות כדי שזה יקרה", אמר בייטמן, שנגמל מאלכוהול לפני כמעט עשר שנים. "אבל אני מוכן לעשות את זה תמורת כסף. תביאי כמה שטרות, ואני אלבש את החוטיני שלי".

הוא קוצר את הצחקוקים הצפויים, מבקש סליחה וסוף סוף מגיע לשולחן. "ג'סטין", הוא אומר. "אני שומע את זה פעמיים בשבוע".

בייטמן הוא שחקן רוב חייו, מאז הפרסומות שהחל לעשות בגיל עשר. כמתבגר שיחק בין השאר בסדרות הטלוויזיה "בית קטן בערבה" (עם אחותו הגדולה, ג'סטין, ששמה מסביר את הטעות של אלי), וב"ואלרי". כשהיה בן 18 כבר היה אליל נוער, וחיוכו המלאכי הודבק בלוקרים בתיכון והיה מרוח על כרזות הסרט "זאב צעיר 2". אבל בגיל 42 הוא לא מופתע ולא נפגע כשאנשים מתבלבלים בשמו. "אני לא סלבריטאי", הוא אומר.

זה לא לגמרי מדויק. הוא היה מספיק סלבריטאי כדי לגרום לצהובונים לזעוק חמס, כשעובד של אפל הקפיץ אותו בשנה שעברה לראש תור הממתינים לאייפון חדש. אבל הניתוח העצמי של בייטמן מתייחס לעובדה שהקאמבק המקצועי שלו, לאחר תרדמה שנמשכה לכל אורך שנות העשרים לחייו, הסתכם בעיקר בתפקידי משנה בסרטים מתוקשרים ("ג'ונו", "קח את זה כמו גבר", "הנקוק"), ובעבודת אנסמבל קומית שבה הוא מגלם תמיד תפקיד צנוע יחסית של גבר סטרייטי. התפקידים שלו אינם גדולים, הוא לא גונב את ההצגה אלא מגיב לאחרים בשנינות מרומזת וכעס חסר הבעה - שילוב שהפך לסימן ההיכר שלו.

"הוא ברומטר נהדר לתגובת הקהל", אומר צ'רלי דיי, מכוכבי "איך להיפטר מהבוס", בראיון טלפוני. "כשאחד השחקנים יורד מהפסים, תמיד מצחיק לגשת לבייטמן - הוא מחכה בסבלנות, מקשיב, ויודע בדיוק מתי לנעוץ משפט שנון".

בקיץ הנוכחי, בשני סרטים, בייטמן יחזק את תדמיתו כשחקן המתאים ביותר לגלם גבר מרובע במשחק צוות. והוא יוסיף לזה כמה סיבוכים. ב"איך להיפטר מהבוס" הוא מגלם מנהל בכיר ונוקשה העובד בתאגיד ומתכנן לרצוח את מעסיקו, ולצדו צוות שחקנים הכולל את ג'ניפר אניסטון, קווין ספייסי, ג'ייסון סודייקיס, ג'יימי פוקס וקולין פארל - המפגינים כולם משחק מוקצן, פרט לבייטמן.

אבל ב"השינוי", שיעלה לאקרנים באוגוסט, עושה בייטמן תפנית של 180 מעלות ומגלם איש משפחה שמרני שמחליף את גופו עם חבר (ריאן ריינולדס) ונהפך להולל מסטול בעל פה מלוכלך. התחבולה הזאת מאפשרת לבייטמן לגלם "בחור פרוע ומטורף", כדבריו. דייוויד דובקין, שביים את "השינוי", אומר: "היה אפשר לראות הבזקים של הדמות הזאת בתפקידיו האחרים. תמיד יש בו את הפלפל הזה, אבל הוא אף פעם לא יצא לחלוטין מעור הכבשה".

משקיפים בתעשייה יעקבו מן הסתם אחר הצלחת שני הסרטים כדי לבדוק אם בייטמן, שהולך ומתקרב אל השורה הראשונה של קומדיות אולפן, מסוגל לשאת קומדיה כזאת על כתפיו (הוא גילם את התפקיד הגברי הראשי ב"מתיחה" וב"אהבה בהחלפה", אך שני הסרטים לא זכו להצלחה המקווה בקופות).

אבל השאלה היא אם הוא בכלל רוצה להיות כוכב. "אני לא מחפש תפקידים שיהיו מכשיר להעלאת קרנו של ג'ייסון בייטמן", הוא אומר מעל צלחת של דג בס צלוי. "הייתי שחקן קבוצה בכמה ענפי ספורט כשהייתי ילד וניצחונות של קבוצה מספקים אותי באופן מדהים". כוכבות אישית? "בחורים כמו ויל פרל, וינס וון, סשה ברון כהן - הם עושים דברים שאנשים אוהבים לראות. אני אוהב לעשות את החצי השני".

אהבתו של בייטמן לקומדיה המוגשת כמשחק קבוצתי נשמעת אולי המעטה לא מובנת בערך עצמו, אך נדמה שהיא אמיתית. לאחר שהופיע כמגיש ב"סאטרדיי נייט לייב" ב-2005 (הוא כינה זאת "אחד השבועות הטובים ביותר בחיי"), הוא אומר ששקל לבקש מלורן מייקלס תפקיד קבוע בתוכנית. "הוא היה נלהב מאוד להיות שם", נזכר סודייקיס, שנמנה באותה תקופה עם כותבי "סטרדיי נייט לייב". "מלא נכונות ומסוגל לעשות כל מה שביקשנו. זה היה כמעט כאילו עומד לרשותנו עוד שחקן מהצוות הקבוע - ולא אורח שצריך לכתוב לו תפקידים מתונים יותר".

ובל נשכח את התפקיד שעשה בייטמן ב"משפחה בהפרעה", קומדיה טלוויזיונית קצרת ימים אך עטורת שבחי הביקורת, שחידשה את הרלוונטיות שלו. גם שם פעל סביבו צוות רחב של וירטואוזים. התוכנית הזו שיצר מיץ' הורוביץ, אומר בייטמן, "היתה מזל גדול בשבילי. לפניה המצב אמנם לא היה בדיוק עגום - אבל הרבה יותר שקט".

התהוללתי. היה נהדר

תחילת הקריירה שלו היתה רחוקה מאוד מהתואר 'שקט'. הוא נולד בריי שבמדינת ניו יורק, לדיילת של פאן-אם ולכותב-מפיק-במאי עצמאי שבסופו של דבר העביר את המשפחה ללוס אנג'לס לרגל עבודתו. בייטמן היה ליצן הכיתה בבית הספר היסודי, וגורש הביתה בכיתה ה' משום שלא הפסיק להתבדח בזמן השיעורים. ההפרעות האלה היו לדבריו ניצני הפן הקומי שלו. "בכיתה יש לך קהל שבוי", הוא אומר. "זה קל".

אביו עזר לו למצוא סוכן ועד מהרה הגיעה ההצלחה. "אני זוכר שאבי עבד אתי ועזר לי לפרק את התסריט ולכתוב לדמות שלי סיפור-משנה וכל הדברים האלה", נזכר בייטמן. הוא אהב את המשחק וגם הפינוקים הנלווים לא הזיקו. לפני תום הלימודים היה יוצא מבית הספר ומחליק על הסקייטבורד שלו לאודישנים, אוחז בקורות החיים שלו ובתמונות הפורטרט.

לקראת סוף התיכון - שאת לימודיו לא השלים, כי לוח הזמנים התנגש עם צילומי "זאב צעיר 2" - הוא החל לערוך מסיבות בביתו ואז גם החל "לשתות ולהשתמש בקוקאין" - שני חטאים שטיפח עד שנות השלושים המוקדמות לחייו. "התחלתי להתהולל, ניסיתי לפצות את עצמי על כך שעבדתי כל כך קשה", הוא מסביר. "וזה היה נהדר".

ריינולדס, שמכיר את בייטמן כ-15 שנה, אומר: "יש לו אוצר בלום של סיפורים מהימים הפרועים, שיגרום לך לעשות במכנסיים מרוב צחוק". בייטמן מסרב לחלוק סיפורים כאלה, אך הוא אומר שהסיפור שלו היה בעיקרו "נהנתנות, לא התמכרות". כשהחליט שהוא בשל להיות בעל ואבא (הוא נשוי לשחקנית אמנדה אנקה, בתו של פול, ויש להם ילדה בת ארבע), הוא השאיר את הנהנתנות מאחוריו והחליף את האלכוהול, הסמים והסיגריות בריצות יומיומיות של שמונה קילומטרים. אחרי ש"גירד את כל השריטות", כדבריו, הוא היה מוכן לפתוח דף חדש מבלי להביט לאחור.

הוא מדגיש שעבודתו מעולם לא נפגעה מחיי ההוללות שלו, אבל מודה ששנות התשעים לא היו העשור הכי מוצלח בחייו המקצועיים. הוא שיחק בשרשרת של סיטקומים נשכחים ("Chicago Sons", זוכרים? "Leo & George") - שאף אחד מהם לא שרד מעבר לעונה הראשונה. "זה בהחלט לא היה מתוקשר או מלהיב כמו קודם", הוא מודה. כשנבחן ל"משפחה בהפרעה", קומדיה של מצלמה אחת המציגה הומור סבוך ומהיר כאש, הוא חשש "שלא ירצו את החרא שלי בפרויקט".

אבל ויל ארנט, שכיכב לצדו ב"משפחה בהפרעה", אומר שלא היתה לו סיבה אמיתית לחשוש. בייטמן, שמיתן במכוון את הגשת הטקסט שלו באודישן ל"משפחה בהפרעה", קיבל את תפקידו של מייקל בלות, הבחור הקרוב ביותר לשפיות ולהגינות במשפחה של תמהונים המרוכזים בעצמם.

בשל הרייטינג הנמוך ירדה הסדרה אחרי שתי עונות וחצי, אבל היא נהנתה מעדת מעריצים וממכירות יפות ומפתיעות בדי-וי-די (זה זמן רב שעובדים על גרסה קולנועית; לדברי בייטמן "כולם רוצים לעשות את זה, אבל הצד העסקי עדיין לא פתור"). בייטמן מיהר לתרגם את הצלחתו המחודשת לתפקידים קולנועיים. סת גורדון, שביים את "איך להיפטר מהבוס", אומר שבחר בו לתפקיד גם כדי להוסיף לסרט את אותו "עוגן" ייחודי שהשחקן הביא לסביבה חסרת השליטה של "משפחה בהפרעה", וגם בזכות "חוש התזמון הקלאסי של בייטמן".

אחרי האוכל מציע בייטמן לנסוע לסנטרל פארק, אחד המקומות שהוא אוהב לבקר בהם כשהוא בניו יורק. בטיול סביב האגם הוא מדבר על חלומו לעבור בסופו של דבר ממשחק לבימוי. הוא כבר ביים כמה פרקים בסדרות טלוויזיה ורוצה לביים סרטי קולנוע. "משחק זה רק לנגן בכינור בתזמורת. בימוי הוא כמו ניצוח", הוא מסביר. זה בחלקו המניע ל"DumbDumb", חברה קטנה שהקים בשנה שעברה עם ארנט, שבה הם מביימים ומפיקים פרסומות קומיות קצרות ללקוחות כגון חברת Orbitz.

אנשים רבים עוברים על פני בייטמן בפארק, כמה מהם עם מצלמות בידיהם, אבל אם מישהו זיהה אותו, הוא לא הפגין זאת. כשאנחנו משוחחים על כך, מגיע פתאום כמו בהזמנה איש מתנשף בגיל העמידה החולף על פנינו בריצה. "אני מת עליך!" הוא צועק לבייטמן מבלי להאט את ריצתו. "אני שמח שהקריירה שלך התאוששה!"

בייטמן מחייך ומנופף בידו. "עלה לי הרבה כסף", הוא אומר, "לשכור את הבחור הזה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ