נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

במשך שנים רבות, "גולן גלובוס" היו שני שמות שנהגו כאן יחד באופן כמעט אוטומטי. שיתוף הפעולה בין שני אנשי הקולנוע הישראלים היה כה פורה והניב כל כך הרבה להיטים - בהם "סלאח שבתי", "קזבלן", "מבצע יהונתן" ו"אסקימו לימון", שהיה לסרט הישראלי המצליח בכל הזמנים - עד שבני הדודים מטבריה התקבעו בתודעה המקומית כצמד בל ייפרד. בסוף שנות ה-70 הם יצאו לכבוש את הוליווד וגם שם זכו להצלחה מרשימה. הם השתלטו על חברת ההפקות "קאנון", הפיקו במסגרתה 125 סרטים בעשר שנים, המציאו מודל חדש למימון והפצת סרטים עצמאיים, והוכיחו גם לאמריקאים ש"גולן גלובוס" הוא שילוב מנצח.

במחצית הראשונה של שנות ה-80 תעשיית הקולנוע האמריקאית הביטה בהשתאות מהולה בהערצה על הנחישות והאומץ שהפגינו מנחם גולן ויורם גלובוס באופן שבו ניהלו את קאנון, ועל התמהיל היוצא דופן של הסרטים שהפיקה החברה: הוא כלל תערובת ייחודית של בי-מוביז וסרטי איכות, של סרטי טראש מסחריים לצד סרטים של יוצרים מוערכים.

אבל בתוך שנים ספורות התמודדו גולן וגלובוס עם קשיים כלכליים שגרמו להידרדרות מהירה במצב החברה. האידיליה הזוגית הופרה, ויכוחים מרים התגלעו בין השניים, וב-1989 עזב גולן את החברה וזמן קצר לאחריו עשה כך גם גלובוס. במשך חמש שנים בני הדודים כמעט ולא החליפו מלה זה עם זה.

כעבור כמה שנים חזרו שניהם לישראל, התפייסו, אבל הנתק המקצועי ביניהם נותר על כנו. השבוע הם ניאותו להתראיין במשותף, לרגל המחווה לסרטי קאנון שאמורה להיפתח היום בלינקולן סנטר בניו יורק. מכון הקולנוע הניו-יורקי יקרין 13 מהסרטים שהפיקה קאנון, יארח את שני המפיקים הישראלים שעמדו בראשה ויחלוק להם כבוד על תרומתם לתעשיית הקולנוע האמריקאית.

ההודעה על המחווה הזאת, מודים השניים, לחצה על בלוטות הנוסטלגיה שלהם כעת הם נשמעים מפויסים ואפילו מעלים אפשרות שישובו לשתף פעולה ולהפיק יחד סרט. בתחילת השבוע שהה גלובוס במשרדו בתל אביב, גולן ביקר בלונדון, ובשיחת ועידה טלפונית הם שיחזרו כיצד החל המסע ההוליוודי שלהם.

לאחר שהפיקו שלל סרטים ישראליים שזכו להצלחה בישראל ובעולם ("מתוך 20 הסרטים הישראליים המצליחים ביותר בכל הזמנים, 16 היו שלנו: 'אסקימו לימון' הוא המצליח ביותר, וצפו בו בערך 1.5 מיליון איש בארץ, אחריו 'קזבלן' והשלישי הוא 'סלאח שבתי'", אומר גלובוס), הם הרגישו כי הגיעו לרוויה בעשייה המקומית שלהם. "ואז אמרנו 'הבה ננסה את דרכנו בעולם', מספר גלובוס. "כיתתנו את רגלינו לארצות הברית, השארנו פה הכל, גם את המשפחות, ומכיוון שאסור היה אז להוציא כסף מהארץ, רכשנו את 'קאנון' באמצעות הסרטים שלה".

קאנון היתה חברה ניו יורקית עצמאית להפקת סרטים עם קטלוג של כ-80 סרטים. "אמריקה לא ידעה אז שיש עולם אחר, מחוץ לאמריקה, ושאפשר למכור סרטים בכל העולם", מספר גלובוס. "הם היו באים לפסטיבלים ולא מוכרים לאף אחד. אז אמרנו להם 'אתם לא יודעים מה לעשות, תנו לנו לנסות. אם נצליח, נקבל 25% מהכסף, ואתם את היתר'. ובאמת, לקחנו את הסרטים שלהם, באנו לפסטיבל קאן, ועבדנו שנינו כמו חמורים. הדבקנו פתקים על כל המכוניות, כי לא היה לנו כסף, ומכרנו בשבוע אחד סרטים ב-2.5 מיליון דולר! מהסכום הזה קיבלנו 25%, ובכסף הזה קנינו 51% מקאנון והשתלטנו על החברה".

ב-1979 הם העבירו את משרדיהם ללוס אנג'לס, התחילו לעשות סרטים ומכרו אותם למפיצים עצמאיים ברחבי העולם. גולן הופקד על הניהול האמנותי של החברה וגלובוס על הצד הכספי. "למפיצים חסרו סרטים", מספר גלובוס. "אנחנו זיהינו שאם נצליח להפיק סרטים שיהיו לטעמם - נצליח. ובאמת, קלענו בול".

בתוך שש שנים קאנון נהפכה לסיפור הצלחה. היא הפיקה סרטים בתקציבים נמוכים, בעיקר בי-מוביז, גילתה כוכבים כצ'אק נוריס, ז'אן קלוד ואן דאם ושרון סטון, ונראתה כחברה הפועלת ברוחו של "מלך הבי-מוביז" רוג'ר קורמן (גולן אכן עבד לצד קורמן בשנות ה-60 והפנים כמה מהשיטות שלו להפקת סרטים בתקציבים נמוכים).

הסרטים של קאנון היו מסחריים, טראשיים ברובם, פנו לקהל רחב, לא בחלו באלימות קיצונית או פורנוגרפיה רכה, ובדרך כלל נקטלו על ידי המבקרים. אבל מבחינה כלכלית זו היתה הצלחה אדירה. הסרטים הפיקו רווחים מרשימים, מספר הסרטים שקאנון הוציאה תחת ידיה הלך וגדל, ועד מהרה היא ביססה את מעמדה כחברת ההפקה העצמאית הגדולה בארצות הברית. ב-1985 הפיקה 23 סרטים, יותר מכל אולפן הוליוודי גדול, ושנה לאחר מכן הפיקה מספר שיא של 44 סרטים. בשיאה, גילגלה קאנון מחזור השנתי של מעל למיליארד דולר, וגלובוס וגולן כבר נחשבו למפיקי-על בהוליווד.

כשהם מתבקשים היום להסביר את הסיבות לנסיקתה של קאנון, הם מציינים כמה גורמים. "מנחם הביא את צ'אק נוריס ואת ואן דאם, הבאנו את ברונסון, עשינו את 'שיגעון הברייקדאנס' שהיה להיט גדול, ועשינו סרטים בתקציבים הרבה יותר נמוכים מאשר המייג'ורים (האולפנים ההוליוודיים הגדולים, נ"א), 2-6 מיליון דולר לסרט", אומר גלובוס. "בנוסף, באותו זמן תחום הווידיאו צמח מאוד בעולם, והסרטים שלנו, בנוסף להצלחה בבתי הקולנוע, עברו את המכירות של כל המייג'ורים בווידיאו". גולן מזכיר שרשימת הסרטים שהפיקו, שכללה ארבע מועמדויות לאוסקר (עם הסרטים "סלאח שבתי", "אני אוהב אותך רוזה", "הבית ברחוב שלוש" ו"מבצע יונתן"), פתחה להם דלתות רבות בעולם, וחוללה קסמים לצד צוות המכירות המיומן, שכלל את שניהם ואת דני דימבורט.

כמו ברבים מסיפורי ההצלחה הישראליים באמריקה, גם כאן מתבקשת הקלישאה של חוצפה ישראלית: מתברר שאינסטינקט ההישרדות העסקי של גלובוס וגולן גרם להם להמציא שיטה למימון מראש של סרטיהם. בכל שנה היו השניים יוצאים לפסטיבל קאן, לוקחים אתם תקצירים של הסרטים שתיכננו להפיק בשנה הבאה, מצטיידים בשמות הבמאים והשחקנים המיועדים לכל פרויקט, ומביאים גם כמה פוסטרים מושכי עין. "המפיצים העצמאיים בעולם היו רעבים לסחורה, רעבים לסרטים, ולכן יכולנו למכור להם את הסרטים מראש", אומר גולן. "עשינו שם פרסום גדול לסרטים שלנו, ובזכות זה היינו על הכוונת של כל המפיצים העצמאיים. כשהם הגיעו לקאן, הם היו באים קודם כל למשרד שלנו, ומהר מאוד התחילו לקרוא לפסטיבל הזה 'פסטיבל קאנון'. היינו יושבים אתם בחדר, אני או יורם, היינו מספרים להם את הסיפור של הסרט, מלהיבים אותם, והם היו משתכנעים וקונים".

בשונה מהאולפנים הגדולים, גולן וגלובוס העניקו לקונים גם את זכויות ההפצה בווידיאו ובטלוויזיה, וכך, לדבריהם, ברוב המקרים המכירות מראש כיסו את תקציבי ההפקה של הסרטים.

בשלב מסוים החליטו גולן וגלובוס כי אינם רוצים שקאנון תזוהה אך ורק עם בי-מוביז, טראש וסרטי פעולה. הם שיכנעו כוכבים מפורסמים, בהם פיי דאנאוויי, שון קונרי, רוג'ר מור, רוק הדסון, ג'ון גילגוד ואפילו קתרין הפבורן, להופיע בסרטיהם, וגם גייסו במאים מוערכים, שחלקם נדחו על ידי האולפנים הגדולים, בתקווה שאלה יעניקו לקאנון את הילת היוקרה של סרטי איכות. ג'ון קאסאווטס, למשל, ביים לחברה את "נחשולי אהבה" (1984) בכיכובה של ג'ינה רולנדס, הבמאי רוברט אלטמן ביים את "אהבה מטורפת" (1985) עם סם שפרד וקים בייסינגר, הבמאי הרוסי אנדריי קונצ'לובסקי את "רכבת אל החופש" (1985) בכיכובו של ג'ון וויט, ניקולאס רוג את "על אי בודד" (1986), ברבט שרודר את "עכבר הברים" (1987) בכיכובו של מיקי רורק, ואפילו שמו של ז'אן לוק גודאר מתנוסס ברשומותיה של קאנון: ב-1987 ביים הבמאי הצרפתי ואחד ממחוללי תנועת הגל החדש בשביל קאנון של גולן וגלובוס את "המלך ליר", לפי מחזהו של שייקספיר, בכיכובו של וודי אלן.

"בהחלטה ללכת על הסרטים האלה האגו היה מעורב, כי אני מעריץ במאים גדולים, ברגמנים ועוד", אומר גולן. "עד אז הייתי עסוק בלעשות סרטים קטנים ומסחריים, שפנו יותר לקהל הרחב, ופתאום היתה לנו הזדמנות לקבל לבית שלנו במאים שלא התקבלו אצל המייג'ורים. כך, למשל, היה עם 'עכבר הברים'. שרודר רץ בהתחלה לאולפנים הגדולים שיפיקו את הסרט שלו, אבל הם לא העזו. לעומת זאת, ליורם ולי היתה תעוזה, וזה גרם לכך שהערך של קאנון בעיני העולם השתנה לחלוטין".

גלובוס נזכר בסצינה דרמטית שהתחוללה במשרדי החברה, כאשר שרודר בא להציע להם להפיק את סרטו. "הוא בא אלינו למשרד עם סכין, התיישב ליד השולחן, הניח את ידו האחת על השולחן, ובשנייה הניף את הסכין. 'אם אתם לא עושים לי את הסרט הזה', הוא אמר, 'אני חותך לעצמי את האצבע'". "כן, נכון, זה קרה אצלי על השולחן", צוחק גולן.

הסרטים הללו העניקו לקאנון סוף סוף דריסת רגל בתחרויות יוקרתיות בפסטיבלים, גרפו פרסים שונים וגם כמה וכמה מועמדויות לאוסקר, ואיפשרו לגולן וגלובוס להתבשם סוף סוף מהניחוח של הצלחה אמנותית. הוליווד הסירה באופן רשמי את הכובע לפניהם ב-1987 כאשר סרט הולנדי שהפיקו, "התנקשות" "The Assault")), זכה באוסקר לסרט הזר.

אבל להצלחה הזאת היה מחיר. "בסרטים האלה לא תמיד הרווחנו כסף. קחי לדוגמה את 'אותלו' של פרנקו זפירלי. הפסדנו עליו איזה 9 מיליון דולר, אני חושב", מודה גולן, אך גלובוס ממהר להסותו. "בסדר, נו, זה לא חשוב כרגע", הוא אומר, וממהר להזכיר את דבריו של מבקר הקולנוע האמריקאי המוערך, רוג'ר איברט: "שום חברת הפקה אחרת בעולם לא נטלה יותר סיכונים מאשר קאנון בהפקת סרטי שוליים רציניים".

"לא על כל הסרטים האלה הפסדנו", מבהיר גלובוס. "קחי למשל סרט כמו 'עכבר הברים' של שרודר. זה יצא סרט אדיר, שנהפך לפולחן, וכמוהו גם 'נחשולי אהבה' של קאסאווטס. העבודה עם גודאר באמת היתה שגיאה. האיש קצת השתגע ועשה לנו סרט שהוא לא סרט, אבל בסדר, היו כאלה והיו כאלה. אני חושב שהמגוון של הסרטים שנעשו הפכו את קאנון לייחודית מאוד, ובגלל זה הצלחנו".

עדות נוספת לכבוד שרחשו בהוליווד לקאנון, כשהיתה בשיאה, ניתן למצוא בבדיחה שהתרוצצה בפסטיבל קאן ב-1986 ופורסמה אז בעיתון תעשיית הבידור האמריקאי "וראייטי": כאשר סטיוון ספילברג הגיע לשערי גן עדן, הוא שאל את הקדוש פיטר אם מנחם גולן נמצא בפנים. לאחר שנענה כי גולן עדיין לא הגיע לשם, נכנס ספילברג אל הגן. ואז, בפנים, ראה מישהו יושב על כס המלכות, לפניו מונחת סוללת טלפונים, והוא נובח לתוכם פקודות: 'תחתימו את דסטין הופמן, תשיגו לי את קופולה, קנו את החברה הבריטית אי-אם-איי, תחתימו את ג'ואן קולינס!'. ספילברג מיהר לצאת בכעס. 'חשבתי שאמרת שמנחם גולן לא נמצא פה', הטיח בקדוש פיטר. 'זה לא מנחם', ענה לו הקדוש, 'זה אלוהים. הוא רק חושב שהוא מנחם'".

אבל דווקא אז, בשיא הצלחתה, גן העדן של קאנון החל להתפורר. החברה נכנסה לחובות, התקשתה לחזור לאיזון כלכלי, פרויקטים יקרים שהשקיעה בהם סכומים גדולים נהפכו לכישלונות (ביניהם "אותלו" של זפירלי, "שודדי הים" של רומן פולנסקי ו"סופרמן 4" בכיכובו של כריסטופר ריב), ופרויקט שעשוי היה להניב רווחי ענק, הזכויות לסרט "ספיידרמן" שהיו בידיה במשך שבע שנים, לא יצא אל הפועל.

בנוסף, קאנון גם קנתה לעצמה אויבים שטענו כי היא מעסיקה עובדים במשכורות רעב ובתנאי עבודה לא נאותים. "השמצה, השצמה, השמצה", אומר על הטענות האלה גולן. "זה מצוץ מהאצבע. בארצות הברית גם אם עובדים עם תקציב נמוך, יש שכר מינימום שקובעים האיגודים, אי אפשר לעשות כזה דבר", מוסיף גלובוס.

במבט לאחור, הם מציעים כמה הסברים לקריסה הכלכלית של קאנון. "בואי נתחיל בזה שקאנון לא קרסה, פשוט נכנסו אליה אנשים חדשים", אומר גלובוס ומתייחס לרכישתה על ידי חברת Pathe ב-1988. "אבל היה כאן ויכוח אידיאולוגי בין מנחם לביני: לדעתי, אנחנו עשינו יותר מדי סרטים, ואילו לדעת מנחם, היו לנו יותר מדי בתי קולנוע (קאנון רכשה בעלות על יותר מ-1,000 בתי קולנוע באירופה ובאמריקה, נ"א). זה היה ויכוח חברי בינינו, ואז נפרדו דרכינו. אם לא היינו נפרדים, אני מאמין שקאנון היתה קיימת עד היום, בצורה כזאת או אחרת".

גולן מצטרף לנימה המפויסת. "בהחלט מקובל עלי ההסבר של יורם, אבל אני חושב שהאשמה היא לא בקאנון ולא בנו, אלא בבנק הצרפתי שמימן את המפיצים העצמאיים, ולפתע הפסיק לממן קולנוע. בעקבות זאת, היה מאוד קשה להשיג מימון לסרטים", אומר גולן.

כשהוא נשאל על רמת המעורבות שלו בסרטים שביימו עבורם במאים חיצוניים, גלובוס קוטע אותו. "תן לי לענות", הוא אומר. "לצערי הרב, מנחם לא פעם התערב פחות מדי, בגלל שהוא במאי ויש לו נשמה של אמן, וזה לא היה לרוחי, כי לפעמים היו כישלונות גדולים מאוד". הם מפויסים, אבל נדמה שמתחת לפני השטח מבעבעים המשקעים הישנים.

אחרי שהשליטה בקאנון עברה לידיים אחרות, נפרדו דרכיהם של בני הדודים, אך שניהם נותרו בהוליווד למשך כמה שנים נוספות. גולן מכר את חלקו בחברה לגלובוס ועבר לנהל את "21st Century" שהתמחתה בסרטים ששווקו ישירות לווידיאו. גלובוס, לעומת זאת, שיצא זכאי מחקירה שניהלה נגדו רשות ניירות הערך האמריקאית בעקבות ההסתבכות של קאנון, המשיך לשתף פעולה עם Pathe וב-1990, כשזו קנתה את אולפני אם-ג'י-אם, מונה לתקופה קצרה לנשיא האולפנים. לאחר מכן הקים חברת הפצה אמריקאית, וב-1993 חזר לישראל.

גולן חזר לישראל באמצע שנות ה-90. בארץ הוא הפיק שורה של מחזות זמר, המשיך לביים ולהפיק סרטים שברובם נקטלו על ידי הביקורת, ובראיונות לתקשורת הפריך שמועות על חובות גדולים שנקלע אליהם. כעת, בן 81, הוא שוקד על סרט חדש, שייקרא "הקיץ האחרון בבאדנהיים" לפי ספר של אהרן אפלפלד.

גלובוס, בן 66, ניצב בראשה של גלובוס גרופ, חברת הפקה והפצה שברשותה גם רשת בתי קולנוע ואולפנים. לדבריו, כעת עובדים בחברה על הפקת סדרת טלוויזיה שתיקרא "תל-אביביות", ותהיה מקבילה מקומית ל"סקס והעיר הגדולה". כמו כן, הוא אומר, מתוכננת בחברה הפקה של קומדיה קולנועית.

בשלב מסוים בראיון, כשגלובוס מספר שכאשר ראה את הסרט "אשה יפה" חשב לעצמו שזה סרט שקאנון יכולה היתה לעשות, גולן מחליט שזה העיתוי הנכון. "בהזדמנות זו", הוא אומר, "אני רוצה לגלות ליורם שגמרתי תסריט שאני רוצה להציג בפניו, כדי שהוא ואני נפיק יחד. שם התסריט הוא 'אשתי אהובתי'". גלובוס עונה בדיפלומטיות: "זה שם יפה".

כשהוא נשאל אם ייתכן שיחזור מתישהו לשתף פעולה עם גולן ויפיק עמו סרט נוסף, הוא עונה: "זה לא משהו שאני פוסל על הסף. אני את מנחם אף פעם לא הפסקתי לאהוב, אני אוהב אותו, ואני מקווה שזה עוד יקרה". לא ברור אם זו תשובה כנה או התחמקות מנומסת, אבל בכל מקרה, היא מותירה את סוף הסיפור של "גולן גלובוס" עדיין פתוח. *

10 הגדולים של קאנון

משאלת מוות 2 1982

הכנסות: 16.1 מיליון דולר

במאי: מייקל וינר

משחק: צ'רלס ברונסון

שיגעון הברייקדאנס 1984

הכנסות: 38.7 מיליון דולר

במאי: יואל זילברג

משחק: לוסינדה דיקי, אדולפו קווינונס

מבצע בעורף האויב 1984

הכנסות: 22.8 מיליון דולר

במאי: ג'וזף זיטו

משחק: צ'אק נוריס

רכבת אל החופש 1985

הכנסות: 7.7 מיליון דולר

במאי: אנדריי קונצ'לובסקי

משחק: ג'ון וויט, רבקה דה מורניי

Invasion U.S.A 1985

הכנסות: 17.5 מיליון דולר

במאי: ג'וזף זיטו

משחק: צ'אק נוריס

מכרות המלך שלמה 1985

הכנסות: 15 מיליון דולר

במאי: ג'יי לי תומפסון

משחק: ריצ'רד צ'מברליין, שרון סטון

נינג'ה אמריקאי 1985

הכנסות: 10.5 מיליון דולר

במאי: סם פירסטנברג

משחק: מייקל דודיקוף

מחץ הדלתא 1986

הכנסות: 17.8 מיליון דולר

במאי: מנחם גולן

משחק: צ'אק נוריס, לי מרווין

עכבר הברים 1987

הכנסות: 3.2 מיליון דולר

במאי: ברבט שרודר

משחק: מיקי רורק, פיי דאנאוויי

ספורט הדמים 1988

הכנסות: 11.8 מיליון דולר

במאי: ניוט ארנולד

משחק: ז'אן קלוד ואן דאם

* נתוני ההכנסות מתייחסים לארצות הברית בלבד ולקוחים מהאתר Box Office Mojo.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ