בחזרה לסטודיו של בסקיאט

סרט תיעודי ובו ראיון נדיר עם האמן הניו-יורקי שמת בן 28, יוקרן השבוע. יותר מ-15 שנים נדרשו לבמאית תמרה דייוויס, שהיתה חברה קרובה שלו, כדי להתמודד עם החומר שהיה בידיה

אלי ערמון אזולאי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי ערמון אזולאי

הסרט "ז'אן מישל בסקיאט: הילד הזוהר", שיוקרן מהערב ועד סוף השבוע בפסטיבל "אפוס" לסרטי תרבות ואמנות המתקיים ברחבי הארץ, משחזר את האווירה הייחודית של שנות ה-80 בניו יורק ומתאר את מסלול חייו של האמן. ייחודו בקטעים האינטימיים והנדירים שצילמה חברתו הקרובה של בסקיאט, הבמאית תמרה דייוויס, המפיחים בו חיים ומשיבים לו את קולו שנבלע תחת הצלחתו הפנומנלית ומותו הטרגי.

22 שנה עברו מאז מותו של הצייר יליד ברוקלין ממנת יתר של הרואין, בן 28. דייוויס הטמינה אז במגירה שעות של תיעוד ראיון עמו שצילמה בווידיאו שנתיים קודם לכן. רק כעבור יותר מ-15 שנים הרגישה מוכנה לצפות בחומרים ולהופכם לסרט באורך מלא. במהרה הבינה כמה נדירות היו ההקלטות האלה, שכן בסקיאט לא הרבה להתראיין.

הסרט נפתח בתיעוד של בסקיאט ב-1986, לבוש בגופייה אדומה, מתארגן לצילום על ספה במלון בבוורלי הילס. "אתה מוכן?" שואלת חברתם המשותפת בקי ג'ונסטון, שניהלה את הראיון בעוד שדייוויס צילמה. המצלמה מתעכבת על מבטו הצעיר והשובב של הצייר, אז בשיא הקריירה שלו. משם גובר הקצב של הסרט, בד בבד עם מוסיקת הבי-בופ המהירה המלווה אותו.

דייוויס פותחת את הסרט בהצגת ניו יורק של אותה תקופה, זירת פעילותו של בסקיאט. מצד אחד התאפיינה העיר בשפל כלכלי ופשע, טיימס סקוור היתה אתר של זונות וסוחרי סמים; מצד אחר נהפכה דאון טאון מנהטן למקלט לאמנים ויוצרים צעירים, מקום מעורר השראה. הסרט מלא בצילומי ארכיון מדהימים של העיר החל ב-1978, שיחד עם פסקול סוחף מעוררים בצופים תחושה שגם אם אותם זמנים לא היו בהכרח טובים יותר, קרה שם משהו.

בקטעים המצולמים של בסקיאט הוא לרוב משיב לשאלותיה של ג'ונסטון, בתחילה בביישנות ולאחר מכן בנוחות, כריזמטי מאוד. לעתים הוא גם שותק, מביט במצלמה, אולי בדייוויס. "כשהסתכלתי בחומרים לראשונה יכולתי לראות בדיעבד את היחסים בינינו", היא אומרת, "איך הוא היה מסתכל אלי מעבר לכתף כשהוא מצייר, מנסה להצחיק אותי, מפלרטט. זה היה נחמד. לי היה חבר באותה תקופה והראיון נתן לשנינו תירוץ להיות יחד".

מלבד הקטעים האלה הסרט מציג ראיונות עם מנעד רחב של אנשים. ביניהם הקרובים ביותר אל בסקיאט, כמו בת זוגו הראשונה, שחוותה עמו את המעבר מאמן גרפיטי שפעל בפסבדונים Samo ועד היותו לצייר מצליח ורווחי. האסיסטנט שלו חושף במעט את תהליכי עבודתו, מתאר את השעות הרבות שבהן בילה בסקיאט בסטודיו ותוך כדי ציור צפה בטלוויזיה, שמע מוסיקה וקרא ספר בו בזמן. דוברים נוספים הם גלריסטים שעבדו אתו, כמו אנינה נוסיי ולארי גאגוזיאן, אספנים ואמנים אחרים. עם אלה נמנה ג'וליאן שנאבל, שגם יצר ב-1996 את הסרט העלילתי "בסקיאט", עם ג'פרי רייט בתפקיד הראשי ודייוויד בואי בתפקיד אנדי וורהול, פטרונו האמנותי.

דייוויס, בת 48, ידועה בזכות הקליפים שביימה ללהקות ובהן "דפש מוד", "ביסטי בויז" ו"סוניק יות", סרטיה וביניהם "בילי מדיסון" מ-1995, הקומדיה המוטרפת "Half Baked" מ-1998 (ששמה תורגם כאן ל"חברים בכל מחיר") וכן כמה סדרות טלוויזיה ובהן "האנטומיה של גריי", שהיא אחת מבמאיה. הסרט על בסקיאט יוצא דופן מבחינתה: היא מעולם לא יצרה סרט תיעודי, מה גם שהעבודה התאפיינה במעורבות רגשית ניכרת בחומרים.

כדי ליצור את הסרט היה עליה לקבל אישור מהעיזבון של בסקיאט ומאביו, אשר לא סיפק אישור כזה קודם לכן. האב ודמויות אחרות ממשפחתו של האמן אינם מופיעים בסרט: "הוא ביקש לא לחטט בענייני המשפחה ואני כיבדתי את זה", אומרת דייוויס. יש בסרטה רמזים קלים ליחסים המורכבים של בסקיאט עם אביו וכן אזכור של אשפוז אמו במוסד לחולי נפש. "נכון שלבסקיאט היו חילוקי דעות או קונפליקטים עם אביו, אבל זה לא נראה לי נכון לכלול זאת בסרט", אומרת הבמאית. "זה היה יוצא מלה של האב מול חוסר היכולת של בסקיאט להגיב".

גם התמכרותו של בסקיאט לסמים ומותו ממנת יתר זוכים לטיפול בסיסי בלבד בסרט. "יש כל כך הרבה סרטים שאפשר לעשות עליו", אומרת דייוויס, "אני רציתי להתרכז בפן של היצירה. כמו כן היה לי חשוב לא לערבב את הסמים בתהילה ובפרסום של בסקיאט, לא לעשות את הרומנטיזציה הזאת".

היא מספרת שבאותה תקופה לא ידעה שהוא משתמש בהרואין: "הוא מעולם לא סיפר לי. אני חושבת שהוא התבייש. רציתי להביא את האדם כפי שאני הכרתי אותו".

בחירתה של דייוויס להתמקד ביצירתו של בסקיאט ובמוטיבים הפוליטיים שבה מעניינת ביותר. בין השאר היא מדגישה את הקפדתו לשלב בציוריו את ההיסטוריה והתרבות של החברה השחורה. "היה לי חשוב שהסרט ישבור את הקונצפציה שיש לפעמים על בסקיאט, גם בקרב אנשים שכן מכירים אותו", היא אומרת. "אני הכרתי את בסקיאט אחרת ורציתי להראות אותו, ומאחר שגם היה לי תיעוד שלו, הרגשתי שהוא נוכח. רציתי לתת לו את הקול".

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ