אל הנערה שעל המרפסת: שיחה עם המשורר אשר רייך

עם צאת ספרו "השחיין המהיר של הרגש", מבחר שירי אהבה שכתב ב-50 השנים האחרונות, מדבר המשורר אשר רייך על נטישת הדת ועל המסתורין של האשה ומסביר למה אהבה היא מהות השירה

מיה סלע
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיה סלע

בפעם הראשונה שאשר רייך התאהב זה קרה כשהיה בן עשר וגר בשכונה חרדית בירושלים. "במרפסת עמדה ילדה בלונדינית וראיתי את התחתונים שלה", הוא מספר. "מה היה הביטוי של הייצריות שלי? שלמחרת ראיתי אותה ברחוב ודחפתי אותה. היא נפלה וברחתי הביתה. הם גילו איפה אני גר ובאו אלינו הביתה. הם אמרו שאני מוכרח להבטיח שאני אתחתן אתה כי הילדה נפלה ואולי היא תצלע אחר כך. אמא שלי לא הסכימה בשום אופן והם הלכו. אחר כך אמא שלי נתנה לי סטירה ואמרה לי שאם אני מפיל מישהי אז שאפיל אותה ככה שגם הלשון תיפול לה והיא לא תוכל להלשין עלי".

מאז אותה אהבה ראשונה חלפו 63 שנה, הילד הקטן נהפך בינתיים למשורר וכעת הוא מפרסם את "השחיין המהיר של הרגש" (הוצאת זמורה ביתן), מבחר שירי אהבה שכתב ב-50 השנים האחרונות. "אנחנו חיים בעידן של מבחרים", מסביר רייך את ההחלטה להוציא מבחר, "יש משוררים, כמעט רובם, שהוציאו מבחר ממצה, ואחרים הוציאו מבחר שניכר בו האגו הגדול של המחבר. נמנעתי מכך במכוון והעדפתי להתרכז אך ורק בפן אחד של כתיבתי". הוא מתכוון כמובן לאהבה.

רייך נולד בירושלים בשנת 1937 למשפחה חרדית. כשהיה בן 18 נטש את לימודיו בישיבה ואת הסביבה החרדית והתגייס לצבא. נדרש לו זמן רב עד שידע אשה. בפואמה "ארכימדה: פואמה" הוא כותב "אני חב לה את הבלתי ייאמן: את בתולי". "הייתי סקרן מאוד ובגיל 18 גיליתי את הספק. חשבתי שהספק זאת מידת המעלה הגדולה ביותר במדרגות האמונה. אני בא מסביבה דתית רובוטית, צבא האלוהים, אף אחד לא יכול להיות אינדיבידואליסט שם. עזבתי ביום אחד, ישנתי באוטובוס כמה לילות, חיפשתי עבודה, ואז התגייסתי לצבא. בצבא גם לא ראיתי נשים, וכשיצאתי מהצבא היה לי צימאון עצום לספרי חול, שירה, היסטוריה, גיאוגרפיה, פילוסופיה, וגם לא היה לי זמן לאשה. עד שנפטרתי מבתולי לקח זמן. האשה בשבילי היא אנדרטה של מסתורין. גם זו סיבה שאהבה בעיני זו מלה שלא מוצתה. היה אצלי המון הסתר".

ב-1959 פורסמו שיריו הראשונים של רייך במוספים הספרותיים של העיתונות היומית. ספרו הראשון "בשנה השביעית לנדודי" הופיע בשנת 1963 (הוצאת עקד). מאז פירסם 15 ספרי שירה, ושני ספרי פרוזה. הוא זכה בפרס ראש הממשלה, בפרס ברנר, בפרס ברנשטיין ובפרס הנשיא על מכלול יצירתו. בשנות ה-80 שימש כעורך כתב העת "מאזניים" במשך תשע שנים, והוא חבר האקדמיה הגרמנית לשירה ולשפה מאז 1999. שיריו תורגמו ל-20 שפות, בין השאר לאיטלקית, ספרדית, צרפתית, גרמנית וסינית. אנחנו נפגשים ימים מעטים אחרי שחזר מסין, שם ראה אור מבחר משיריו. בזמן שלא היה כאן כבר נמכרה מהדורה ממבחר שירי האהבה ונדפסה מהדורה שנייה.

מגלה טפחיים

"אהבה היא אחד הנושאים הגדולים שכתבתי עליהם. זה לא רק יחסי אני-את אלא יחסי מלה-מצב", הוא אומר ומסביר כי "שירים הם טקסט חושפני יותר מכל סוג אחר של טקסט, ובעיקר שירי אהבה שמכסים טפח ומגלים טפחיים על מחברם. הם חושפים את המהות הלירית של המשורר וגם את העצבים הסמויים ביותר של תחילת השיר ואי סופיותו. יש כאן דיווח אינטימי ביותר של מחבר השירים, על התנסותו, מצבו הרגשי ומעמד הרגשותיו וכן השקפותיו הקיומיות. אהבה היא בעצם מהות השירה".

לדבריו, במלה אהבה יש עדיין דבר מה טהור שלא התלכלך. "מה זה התהליך הזה של ההתאהבות?" הוא שואל. "למה אתה מתאהב? אם אתה יודע את התשובה לכך, אז זה כבר לא טוב. רוב האהבות שהתאהבתי לא ידעתי למה. למה דווקא בה? היא לא כל כך חכמה, לא עשירה. יפה? יש דיעות לכאן ולכאן. אז מה אתה מוצא בה? איך שהיא הולכת? משהו בקול שלה? בתווי הפנים? אולי אתה אוהב תווים גסים וזה נראה לך יפה".

איך השתנתה תפישת האהבה שלך ב-50 השנים האחרונות?

"בעיני האשה עדיין, גם היום, נשארה במהותה מסתורית. היא פועלת אחרת, ומרתקת אותי תמיד. יכול להיות שזה משום שאני בא ממשפחה שהיו בה טבואים. תרי"ג איסורים היו שם. כל החיים ידעתי מה אסור, וגם אשה היה אסור. אף שאמא שלי היתה נשואה חמש פעמים, ההונגרייה הלוהטת".

אבל היא היתה חרדית.

"נכון היא היתה חרדית מאוד, כשהיא הגיעה לבתי אונגרין בירושלים היא הכירה את אבא שלי. אמא שלי הרגה שני בעלים, גירשה שני בעלים, ועם אחד התחתנה כשהוא היה בן 70, רווק בן 70. לא יודע אם זה בעזרת הכרוב הממולא או הלאצ'ו, לא יודע איך היא השיגה אותם. היא אמרה שאסור לאשה להיות לבד כי אולי היא תגיע לידי חטא".

הוא מתאר את אמו כ"אשה צוענייה כזאת" ומספר על שיקויים שהיתה רוקחת בשבילו. "אם היה לי כאב בטן היא היתה לוקחת רגל של תרנגולת שלא עלה עליה תרנגול. רק אחרי שנים תהיתי איך היא יודעת שלא עלה עליה תרנגול. אז היא היתה לוקחת רגל של תרנגולת בתולה, שמה מים שתוקים, מוסיפה כל מיני דברים, מין שיקוי סודי שטוב למעיים. וזה היה צריך להיות תחת המיטה שלי, ואני הייתי צריך להגיד פרק תהילים לפני השינה. זה אמונות טפלות שלא ייאמנו".

האם ההתייחסות לאשה כדמות מסתורית לא קשורה לפחד מנשים?

"אולי היה בי פחד מנשים, ואולי יש בי עד היום שרידים מזמזמים שאני לא מודע להם. הדת היהודית היא כל כך מפגרת, זאת דת עתיקה שאף פעם לא עשתה רפורמציה. הרפורמטור הראשון היה ישוע שגירשו אותו בחרפה. אצלנו אי אפשר לעשות שום דבר, אנחנו כל כך עמוקים בשבר הזה שכל דור של רבנים רוצה לשנות לחומרה כדי להנציח את עצמו".

מבוכה לשונית

במשך עשרות שנים לימד רייך בסדנאות שירה אבל החליט להפסיק. "אני מוכרח לומר שהשירה הצעירה, עד כמה שאני מכיר אותה, יש בה פגם יסודי אחד. יש פן חברתי ויח"צני אצל המשוררים הצעירים, אבל הם לא מתעניינים בשירה של הזולת. בגלל זה הפסקתי לעשות סדנאות. 30 שנה עשיתי סדנאות ובפגישה הראשונה אתה שואל מה הם קוראים והם אומרים שהם לא קוראים. מה, אתם לא קוראים את אלתרמן ואת עמיחי? ?לא, למה שאני אקרא, אני כותב', אמר לי פעם מישהו. הם בורים, לא יודעים כלום זו תרבות של בורים והשירה נהפכת לדלה, אני רואה שירים שמאמר בעיתון הוא יותר גבוה ופיוטי מהם".

לדבריו, למשוררים היום יש דווקא תנאים טובים בהרבה מאלה שהיו פעם. "תראי כמה פרסי ביכורים יש. רק שב וכתוב". אלא שהוא חושב כי הדור הדיגיטלי ויתר על העברית, "הפכנו את העברית לשפת הכאילו, העברית הנפלאה שהביאה בעצם להקמת המדינה נעלמה. אני שומע אנשים אומרים משפטים שאין בהם כלום. זו מבוכה לשונית".

הוא לא אוהב את הפייסבוק ואת שאר מטעמי הדור החדש. "הפייסבוק יוצר אקסהיביציה, ואני הומוטקסטואל של עצמי ושל חיי. שירה כבר נהפכה למשהו אצילי, בגלל מיעוט הקוראים, מי יודע מי יחזיק ספר בעוד כמה שנים, אנחנו אולי האחרונים של דור הפיוט. אולי לא יידעו מה זה בכלל, וזה יהיה מוזיאונלי".

הוא עצמו, לדבריו, צמח באופן טבעי להיות משורר. "נשלחתי ללמוד בגיל שנה וחצי. כל הזמן אני בחברת מלים וצירופיהן. בגלל השירה ויתרתי על חיים אחרים, יותר נוחים, נהרגתי על קידוש השירה - אם אפשר לומר את זה ככה - ואני לא רואה את זה לזכותי בלבד, אבל זה דבר טבעי פרטי שלי, זה ברור שכך צריך להיות".

אף שהוא מפרסם כעת מבחר, רייך אינו מרגיש שהוא נמצא בעמדת סיכום. אחרי הכל, שנת 2011 עומדת מבחינתו להיות שנה עמוסה ופוריה, והוא יפרסם ספר שירים חדש, מבחר תרגומים של שירי המשורר הגרמני גוטפריד בן, ואנתולוגיה מהשירה האקספרסיוניסטית. *

רעב לדבר אחר - עשירית

אשה היא לא מה שעינינו רואות

מבעד להלמות הלב ממריא מראה אחר

והמראה הוא לא העין לבדה

אשה היא לא מה שידינו יודעות

בחשק הקשח חושינו שחונים ממגע

אשה היא לא מה שנפשנו חשה

אברי הגוף נעים בלי דעת

ואבר קטן נוהג בם

מזרים לנו עליה. אשה היא לא מה

שעינינו רואות אזנינו שומעות דבר אחר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ