בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קהילת הג'ז הישראלית באבל: המורה הנערץ עמית גולן הלך לעולמו

עמית גולן הדביק בחיידק הג'ז מאות בני נוער, לימד כמה מהנגנים המובילים, הקים את מחלקת הג'ז בקונסרבטוריון ת"א והוציא אלבום נהדר. ביום שישי מת עמית גולן, בן 46

תגובות

ביום שישי בבוקר למדו תלמידי כיתה ט' במגמת הג'ז של בית הספר תלמה ילין את תולדות הג'ז מפי המורה הנערץ שלהם, עמית גולן. באותו יום התקיים מבחן. השאלות עסקו בדיוק אלינגטון, ארט טייטום ועוד ענקים של הג'ז המוקדם, שגולן לימד את תלמידיו לאהוב. מאחר שהמבחן הסתיים מוקדם, ונותרה עוד שעה לשיעור הכפול, גולן הציע לתלמידים לרדת לחצר ולשחק כדורסל. גם הוא הצטרף למשחק. "ירדנו למטה, התחלנו לשחק, ואחרי כמה דקות ראיתי שעמית מתעייף ומתנשם", סיפר אחד התלמידים, אייל צור. כעבור כמה דקות גולן התמוטט. צוות מד"א שהוזעק לבית הספר לא הצליח להחיות אותו. הוא מת מדום לב, בן 46.

אבל כבד ירד על קהילת הג'ז הישראלית עם היוודע דבר מותו של גולן. תלמידים, עמיתים וחובבי ג'ז התקשו להאמין שהאיש הנמרץ ומלא התשוקה הזה, שהעמיד מאות תלמידים, בהם כמה מהג'זיסטים המובילים בישראל, ויצר תשתית חינוכית מפוארת שתסייע להעמיד עוד דורות רבים, לא ימשיך במפעל החשוב שלו. "אם היית שואל אותי בשבוע שעבר מה היה יכול להיות ההפסד הכי גדול לסצינת הג'ז בארץ אם מישהו אחד היה מתעופף מפה, עמית היה השם הראשון", אמר הפסנתרן רועי בן סירה.

תורה שבעל פה

גולן, שהניח אשה ושלושה ילדים, התחיל במפעל החינוכי שלו לפני 16 שנה, אז חזר מלימודים בניו יורק והחל ללמד את תולדות הג'ז בתלמה ילין. "היתה לו התלהבות מטורפת למוסיקה, זה היה מידבק", אומר הטרומבוניסט יונתן וולצ'וק, שלמד אצל גולן לפני יותר מעשר שנים ונהפך לג'זיסט מוביל. "תכל'ס, זה היה הבן אדם שהכי אהבנו", אומר התלמיד אייל צור, שהחל ללמוד אצל גולן לפני כמה חודשים. "איך שהוא דיבר על המוסיקה. כשהסתכלת עליו בזמן שהוא הקשיב למוסיקה, זה היה מדהים כמה שהוא היה בתוך זה. אהבנו מאוד את השיעור שלו". ורועי בן סירה, שמלמד תולדות הג'ז בבית הספר אלון ברמת השרון, שבו גולן לימד בעבר, אומר: "כמישהו שמלמד גם כן את תולדות הג'ז לא נותר לי אלא לעמוד בצד ולהתקנא. היתה לו תשוקה מטורפת למה שהוא עשה, והוא הצליח להעביר את התשוקה הזאת לתלמידים. להדביק בני נוער בחיידק של הג'ז זה ממש לא מובן מאליו. לא הסכמתי עם הגישה שלו שלא קרה שום דבר מעניין בג'ז אחרי שנות ה-60, אבל הוא היה אחראי ישירות כמעט לכל הדור הצעיר של הג'ז הישראלי. כולם עברו דרכו. כולם היו בניו. אי אפשר להפריז בתרומה שלו להתפתחות התחום".

פרט לשיעור תולדות הג'ז, גולן לימד בתלמה ילין גם שיעורי פסנתר ואלתור והדריך הרכבים רבים. בנוסף להדגשת חשיבותם של שורשי הג'ז ("שלחתי את החבר'ה לתקליטים הטובים", הוא התמוגג), גולן החדיר בנגנים הצעירים תובנה חשובה. "הסברתי להם שג'ז הוא תורה שבעל פה", סיפר בראיון לפני כמה שנים. "אני למדתי את זה על בשרי בצורה כואבת. יום אחד עליתי לג'ם סשן בניו יורק עם 'Real Book' (ספר ובו תווים של סטנדרטים ידועים, ב"ש). לא הספקתי להתיישב ליד הפסנתר, ואחד המוסיקאים חטף לי את ה'ריל בוק' מהיד וזרק אותו לקצה החדר. הוא צדק. אתה צריך שהכל יהיה לך באוזן. ג'ז לא יכול להישען על נייר".

לפני שמונה שנים גולן הקים את מחלקת הג'ז בקונסרבטוריון למוסיקה תל אביב (שטריקר), ובהנהגתו היא נהפכה לחממת הג'ז המרכזית בישראל. הסקסופוניסט יובל כהן, אחד המורים המובילים בשטריקר, מספר שהידיעה על מותו של גולן הגיעה באמצע שיעור בקונסרבטוריון, "ופשוט ישבנו שם במשך שעות, לא מסוגלים לעזוב את המקום שעמית היה בו כל כך מרכזי".

גולן השקיע את כל כולו בקונסרבטוריון. גיבש את תוכנית הלימודים, גייס תקציבים, "והכל בפאתוס", אומר כהן. "הוא היה אדם מאוד רגשן. כל דבר קטן שנגע בילדים - מי יקבל מלגה ומי לא - זה הטריף אותו". גולן הצליח ליצור קשר הדוק עם בית הספר הניו-יורקי היוקרתי "ניו סקול", ולפני שנתיים נוסדה תוכנית לימודים משותפת לשטריקר וה"ניו סקול", שבה 20 סטודנטים בכל שנה התחילו מסלול לימודים של ארבע שנים - שנתיים בישראל ועוד שנתיים בניו יורק.

כהן מספר אנקדוטה נהדרת על גולן: "עמית למד בניו יורק אצל הפסנתרן בארי האריס, ובהשפעתו הוא השתמש המון בסולם מסוים שנקרא 'מיקסולידי במול 9 במול 13 בירידה'. במשך שנים הוא לימד את התלמידים שלו את הסולם הזה, עד שבסופו של דבר הם התחילו לקרוא לסולם 'עמית גולן בירידה'. היינו צריכים להזכיר להם שהשם המקורי הוא 'מיקסולידי במול 9 במול 13'. עם כל הכבוד לכל המורים האחרים, הנפלאים והחשובים, אין בישראל עוד מורה שקיבל סולם על שמו עוד בחייו".

אנכרוניזם אותנטי

גולן התמסר לג'ז בגיל מאוחר, רק אחרי שסיים בחוסר התלהבות את לימודי הקומפוזיציה הקלאסית באקדמיה למוסיקה בירושלים והחליט לנסוע לניו יורק. בשנותיו הראשונות בניו יורק האלוהים שלו היה ביל אוונס. הוא ניסה לחקות את הטאץ' הקלאסי, "המרחף על הקצב" כהגדרתו, של אוונס וממשיכי דרכו כמו קית ג'ארט. "אבל היה חסר לי משהו", סיפר בראיון, "ואז הבנתי את הטעות שלי: התחלתי מראש הפירמידה. ביל אוונס יצר סגנון משלו, אבל הוא הושפע עמוקות מפסנתרנים שהיו לפניו כמו באד פאואל או הוראס סילבר. אני ניסיתי להיות ביל אוונס בלי להכיר את פאואל וסילבר. לא היו לי יסודות, ובלי יסודות אתה לא יכול להיות מוסיקאי ג'ז טוב".

הוא התחיל "לחפור", כדבריו, במסורת של הג'ז, למד אצל פסנתרנים מהדור הוותיק כמו האריס, ג'וניור מאנס ווולטר בישופ, ראה אינספור הופעות ("בעיקר של הזקנים") וגם נכח בהלוויות של מיילס דייוויס ודיזי גילספי. לבסוף הבין שהסגנון שבו הוא מרגיש בבית הוא ההארד-בופ של שנות ה-50 וה-60. הגרוב השחור, הבלוזיות העמוקה, הצליל הדומיננטי של חצוצרה וסקסופון טנור - מאפייני היסוד הללו של ההארד-בופ קסמו לו, וכך גם הדגשת הלחן והעיבוד של היצירות על חשבון האלתור הווירטואוזי שאיפיין את הביבופ המוקדם יותר.

"אני לא נגן וירטואוז, אני מודה בזה", אמר גולן. "אני בחיים לא אנגן כמו עומרי מור (פסנתרן מבריק שצעיר מגולן כמעט ב-20 שנה, ב"ש). אבל בהופעות שלי אני מנסה לגרום לחצוצרן ולסקסופוניסט שלי להישמע הכי טוב בעולם. הג'ז נהפך בשנים האחרונות למוסיקה אינדיבידואלית מדי. כבר לא חושבים על הביחד. זאת עוד סיבה שבגללה אני מין וירדו כזה, שתקוע על הג'ז של הסיקסטיז".

עד אחרי גיל 40 לא פיעמה בגולן התשוקה להלחין - חיזיון נדיר בעולם מוסיקלי שמדגיש מקוריות ואינדיבידואליות. מאז שכתב מוסיקה לצורך לימודיו בניו יורק, לפני 20 שנה, עד לפני כשלוש שנים - הוא לא כתב תו מקורי אחד. אבל ב-2007 הוא התיישב ליד הפסנתר ולהפתעתו הרבה כתב שבעה קטעים, שנכללו באלבום הבכורה שלו, "I Decided!". "חלאס, אני כבר בן 43, הגיע הזמן לעשות משהו שהוא באמת שלי", אמר אז.

ההערצה של גולן למוסיקאי ההארד-בופ של שנות ה-50 והעובדה שהעטיפה של "I Decided!" עוצבה בדיוק כמו אלבומי ההארד-בופ הישנים עוררו בתחילה את החשש שזאת תהיה יצירה חקיינית, שמתבטלת בפני מקורות ההשראה שלה ואינה עומדת בזכות עצמה. אבל לא: זה היה אלבום נהדר, עם קצב תוסס ומנגינות אלגנטיות. גולן צלל כל כך עמוק לתוך האסתטיקה של ההארד-בופ, שהוא נהפך בעצמו למלחין בן התקופה, אף שהוא פעל 50 שנה לאחריה. לפיכך, היצירה שלו היתה אולי אנכרוניסטית, אבל היא היתה אותנטית לגמרי. ובעצם, היא גם לא היתה אנכרוניסטית: מנגינה יפה היא תמיד עניין רלוונטי.

גולן היה אמור להקליט את אלבומו השני בחודש הבא. ובספטמבר 2011 אמורה מחלקת הג'ז של שטריקר להיכנס למבנה חדש. "אחרי עבודה קשה של שנים, כנגד כל הסיכויים, אנחנו אמורים להגיע למנוחה והנחלה", אומר כהן. "במובן הזה עמית הוא קצת כמו משה רבנו. הלבבות שלנו קרועים מעצב, שותתי דם. איזה חור ענק הוא השאיר".



עמית גולן, 2007. ג'ז לא יכול להישען על נייר


עטיפת אלבום הבכורה של גולן מ-2007, I Decided



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו