שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

תרגום חדש לספר בסדרת "משפחת המומינים" מעניק לו את הכבוד הראוי

תרגום חדש ורענן בהוצאת כתר ליצירה שחיברה ואיירה טובה ינסון באמצע המאה ה-20, נצמד ליצירה הספרותית האיכותית והמורכבת

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דוד רפ

שמש גדולה, עגולה וצהובה ממלאת את השמים באיור שנבחר לעטר את כריכת הספר "משפחת המומינים, הסיפור על מגבעת המכשף" - תרגום חדש ורענן בהוצאת כתר ליצירה שחיברה ואיירה טובה ינסון באמצע המאה ה-20. הספר הפואטי ושובה הלב תורגם כעת משוודית בידי דנה כספי.

לדור ההורים הישראלים הספר מוכר בתרגומו של אוריאל אופק מ-1971 - אז כונתה היצירה "משפחת החיות המוזרות" (מתוך חירות ספרותית יתרה של המתרגם). באחרית הדבר המלווה את ההוצאה המחודשת מוסבר כי אופק התבסס בתרגום שלו לספר על עיבוד של המקור לאנגלית, שמצד אחד הושמטו ממנו משפטים "לא ראויים" ומצד שני נוספו לו הסברים וביאורים שנועדו לכוון את הקוראים הבריטים למסקנות הדידקטיות ה"רצויות". אף על פי כן הוציא תחת ידיו יצירה מלבבת.

התרגום של כספי נצמד ליצירה הספרותית האיכותית והמורכבת, רבת הפנים, של ינסון. ינסון המציאה בסדרה של ספרים פרי עטה מרחב אגדי - עמק מומין - שמתקיימת בו חברה בעלת קווים אוטופיים, המאוכלסת על ידי יצורים לא לגמרי מוגדרים, הפורצים לא אחת את גבולות המיגדר, הגיל והשיוך הביולוגי-מיתולוגי. "משפחת המומינים, הסיפור על מגבעת המכשף" הוא למעשה הספר השלישי בסדרה (ספר נוסף יצא בעברית בעבר תחת השם "עמק החיות המוזרות").

ינסון, בת למשפחה בוהמיינית מהמיעוט דובר השוודית בפינלנד, היתה אמנית פלסטית וסופרת. את סדרת המומינים מלווים איוריה, שנרשמו בשחור-לבן וכוללים תיאורים מדויקים ברוח מאופקת של הגיבורים שיצרה במיתולוגיה הנורדית המודרנית שבראה. האיורים הם העדות הכמעט-יחידה לצורתן של הדמויות בעמק מומין, שכן ינסון נמנעה ככל האפשר מתיאורים פיסיים שאליהם מתלוות על פי רוב הנחות יסוד סטריאוטיפיות.

האב הקדמון

הציור על כריכת "משפחת המומינים, הסיפור על מגבעת המכשף" נלקח מתוך הספר ונצבע באישור המו"לים המחזיקים בזכויות לספריה של ינסון. קרני השמש שרשמה ינסון נפוצות באופן סימטרי לכל עבר, בקווים עדינים. בקדמת הציור נראים שניים מגיבורי העמק - מומינטרול וסנורקה - המשייטים על עננים קטנים, מתבוננים בפרפר הראשון שנראה בעמק בתחילת הקיץ.

ענני המשחק הקטנים שהופיעו בבית מומין - ועל הכריכה - הם תוצאה של מעשה כישוף. הם נוצרו כגלגולן של קליפות ביצים שהושלכו אל מגבעת קסמים של מכשף מסתורי. "אם משהו מונח די זמן בתוך מגבעת של מכשף הוא נהפך למשהו אחר לגמרי", מסבירה ינסון בפרק שבו מופיעה המגבעת לראשונה, "ואף פעם אין לדעת מראש למה".

מגבעת סמלית שכזאת שימשה את ינסון גם כמחברת. היא השליכה לתוכה דמויות אנושיות ומיתולוגיות ואלה נבראו מחדש תוך שהן שומרות על מהותן, אך משנות את מראן. הטרנספורמציה הזאת איפשרה לה לבנות את החברה המתקיימת בעמק מומין. אפילו הטרול האגדי - יצור ענק ומגושם במיתולוגיה הסקנדינבית - יצא מכובעה של ינסון כמעין אב-קדמון של המומינים, המאופיינים דווקא בעגלגלות נעימה ואוהבת.

ינסון נולדה באביב 1914, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. את מיתולוגיית המומינים חיברה לאחר מלחמת העולם השנייה, בין 1945 ל-1970. את יצירתה מתבקש לראות בהקשר פוסט מלחמתי, המחפש תיקון חברתי. עמק מומין הוא טריטוריה בלתי מופרעת בדרך כלל, ששומרת על איזון פנימי עדין. המומינים, הסנורקים, סנופקין והמיולין - כל אלה הם פרטים הנבדלים זה מזה בחברה רב-גונית וסובלנית, שאינה סטרילית כלל ועיקר אלא דווקא רוחשת יצרים ורגשות. אלה משקפים היטב את המנעד האנושי המוכר אך, כפי שמציינת כספי באחרית דבר מאירת עיניים, אין הם כוללים סממנים קיצוניים, מלאכותיים, של הרואיזם או רשעות צרופה.

התעוררות משינה

המסגרת שבנתה ינסון נטועה במרחב הגיאוגרפי והאקלימי של מדינות הצפון ונשענת על מחזוריות הטבע. רק סממנים קלושים של המודרנה והטכנולוגיה חדרו אליה וכך אפילו השעונים, המורים על הזמן החולף, נעצרים בבית מומין בחורף, כשכולם ישנים. הספר נפתח במפה סכמטית ונטולת קנה מידה של עמק מומין. במרכזו של העמק ניצב בית מומין ומצפון לו מתנשא ההר הגבוה, שעליו התגלתה מגבעת המכשף. למרגלות ההר מתנפצים גלי הים אל החוף ולא הרחק נראה בבירור אי, שבו מתכנסים אחת לשנה המוני יצורים אילמים-חירשים לטקס מסתורי שבמרכזו סגידה לברומטר ישן. המפה הפותחת את הספר מביאה כך תמצית של פרקי העלילה אך חשוב מכך - היא משרטטת את הגבולות הפנטסטיים של הטריטוריה המומינית.

ינסון הקדימה לספר פתח דבר, שבו היא מתארת בתמציתיות את השלג הראשון היורד בסתיו בעמק מומין, ומכסה אותו תוך שעות אחדות בסדין לבן. המומינים וחבריהם נערכים לשינה ארוכה, שתארך מאה ימים ומאה לילות. ינסון מתעכבת על דמדומי העירות של מומינטרול הקטן - הנעצב כשהוא חושב על הזמן שיפסיד בשנתו - אך עד מהרה היא עצמה נטמעת בתודעה של גיבורי ספרה הנרדמים. בזה אחר זה מפסיקים השעונים בבית מומין לתקתק. החורף מגיע ועמו קופאת גם תודעתם של מי ששוקעים אל עולם החלום.

תרדמת החורף אינה מיוצגת במלים ואף לא באיורים. הקורא מפנים אותה באופן בלתי מודע בפתח הדבר. הפיכת העמוד אל הפרק הראשון בספר כמוה כהתעוררות משינה עמוקה. הפרק נפתח לפנות בוקר של יום אביבי, כשמומינטרול מתעורר. כאן מתחיל גם סיפור העלילה המרכזי, שיתפרש עד בוא הסתיו ויתאר את ההתרחשויות בעמק. האיור בפתח הדבר מציג את בית מומין הקבור תחת גבעת שלג עגלגלה. בפרק הראשון, באביב, נראים מומינטרול וסנופקין חברו ישובים על מעקה גשר העץ הקטן, מעל לנהר הזורם בעמק.

צריך לקרוא את ספרה של ינסון שוב ושוב כדי לתפוש כמה רבדים יש ביצירה הזאת - שללא ספק פונה לילדים ולמבוגרים כאחד - וכמה לא שגרתית היא. קריאה מעמיקה מדגישה כמה מהסמלים שינסון בחרה לאיוריה, החל בגשר הסימבולי (בין הערות לשינה, בין העמק לעולם המקיף אותו), דרך הופעתו הטעונה של העוגן המקבע את הענן שעליו מרחפת סנורקה (עמק מומין משמר אמנם את חלוקת התפקידים המסורתית בין גברים לנשים אך יש בו תפישה מיגדרית נזילה ובעיקר רמיזה כי מצב עניינים זה אינו מחויב המציאות) ועד לתיאורים מכמירי הלב של הגרוק - מפלצת הקור האיומה המתגלה כיצור אומלל המחפש בעצמו חום ואהבה.

ינסון מטפלת בספרה בחוכמה בשלל תימות "מהחיים", בערבוביה מעוררת השתאות של נושאים "גבוהים" ו"נמוכים". היא נוגעת בשאיפתו של היחיד להגדיר את עצמו על רקע החברה הסובבת, היא מאירה באור זוהר את הרגעים שבהם מתוודעים גיבוריה אל יצורים שונים ומשונים כ"אחרים" הנטמעים עד מהרה בחברה ששירטטה.

היא לא נרתעת מעיסוק בפחדים ובמוזרויות ובונה אווירה פלורליסטית וחופשית מעוררת השראה. ספרה של ינסן זרוע גם הקשרים פילוסופיים ואידיאולוגיים שהושקעו על ידה בקרקע העלילתית. בדומה לאדמה המוחשית שבספר הולכת גם הקרקע המושגית הזאת ומפשירה. ספרה של ינסון מסתיים בדמדומי הקיץ. "הסתיו הצונן מגיע עכשיו לעמק מומין", מכינה המחברת את קוראיה לפרידה ומוסיפה תקווה, "אחרת, איך יוכל האביב לשוב?"

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ