שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פתיחת החנות "היבינו" בתל אביב: שעתם של חובבי העיצוב היפאני

קנקנים בהשראת הבאוהאוס ותיקי נייר עמידים הם רק כמה ממוצרי העיצוב היפאניים הנמכרים בחנות "היבינו" שנפתחה באחרונה בתל אביב

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יובל סער

זה שנתיים מלקטים חובבי העיצוב היפאני המקומיים בדלי שמועות על מועד פתיחת סניף ראשון למותג הלייף-סטייל "מוז'י" בתל אביב. התאריך המקורי - ספטמבר 2009 - חלף מזמן, ומאז עתידו של הסניף המקומי לרשת לוט בערפל. שמות של זכיינים נזרקים לחלל האוויר, וככל שהזמן חולף כך גם החלום על סניף מקומי של הרשת נמוג.

"היבינו", חנות-גלריה חדשה שנפתחה בחודש שעבר בפינת הרחובות יבנה ואחד העם בתל אביב, עשויה להוות בינתיים תחליף ראוי. מוצרים של מוז'י אמנם אין שם, אבל די במעבר זריז בשטח החנות, שמתפרשת על 200 מ"ר, כדי לספק את גחמותיהם של חובבי העיצוב היפאני בכל הקשור לגופי תאורה, מוצרי נייר, סבונים, כלי בית ועוד.

הרומן של בעלי החנות, פראג רוקח, עם יפאן החל ב-2002, כשנסע לשם בפעם הראשונה תוך כדי לימודי ראיית חשבון באוניברסיטת תל אביב. "נסעתי לחודשיים, והחלטתי לנחות בדרום יפאן, ישר להארד קור. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם היפאנים, הם נראו לי לא מובנים, ממש כמו בקלישאות: כן זה לא, לא זה כן. אבל ככל שחלף הזמן, התחברתי מאוד לתרבות המקומית והתחלתי לתהות איך אפשר בכלל לחיות אחרת".

כשחזר לישראל עזב רוקח את לימודי ראיית החשבון ועבר לפקולטה למדעי הרוח, שם סיים לימודי תואר ראשון בפילוסופיה, בלשנות ויפאנולוגיה. במשך לימודיו ביקר במדינה פעמיים נוספות. "הפסקתי להתעניין בשאר העולם", הוא אומר בחיוך. "עם השנים, אחרי תקופה שבה גרתי ביפאן, הבנתי שאני מקבל בכל ביקור פיסות של יפאן, והיה לי חשוב להביא את הבשורה לפה. לא יכול להיות שכולם יגידו שיפאן היא מדהימה, אבל שלא יהיה לאמירה הזו מענה בפועל מבחינת סגנון חיים. אני זוכר את עצמי עוד מהתקופה הסטודנטיאלית לא מוצא מקום שעונה על הצורך הזה, מוצא את עצמי שוב ושוב עולה על טיסה ליפאן".

לפני שלוש שנים החל לרקום תוכנית לפתוח מקום משלו בתל אביב, להביא חתיכה קטנה של יפאן לישראל, משב רוח מהיום-יום שלהם. זה גם מקור השם של החנות, "היבינו" - בתרגום חופשי "מדי יום ביומו" - או, לפי הפרשנות של רוקח, המחזוריות והטקסיות היפאנית, שאמנם משתכללת עם הזמן, אך הדברים החשובים נשארים תמיד אותם הדברים.

קו המוצרים הוא אקלקטי: בסוג המוצרים, בחומרים שמהם הם עשויים ובטווח המחירים. הם מבוססים בדרך כלל על חומרים פשוטים, צבעוניות מינורית של לבן, בז', אפור ושחור, צניעות ומינימליזם. "אני לא אשים משהו בחנות רק כי הוא מסחרי: כל מוצר הוא משהו שאני מאוד אוהב, שהייתי משתמש בו באופן אישי. זה מצפן לכאורה מאוד פשוט, אבל האתגר האמיתי הוא להביא דברים שהם לא בנופך היפאני הפשוט, כמו שאתה יכול למצוא בכל הקניונים, אלא להביא דברים מיוחדים גם בקנה מידה יפאני: קערה מיוחדת מדרום יפאן, קנקנים שמייצרים עשרות שנים בהשראת הבאוהאוס, תיקי נייר עמידים במים שנושאים משקל של עד 15 ק"ג, מברשת שיניים שמיוצרת בננו-טכנולוגיה עם החדרה של מינרלים, או כוס תה מסורתית בעבודת יד, עם גלזורה שעשויה מהפורצלן היפאני המשובח ביותר. יש אזור בדרום יפאן שיש בו פורצלנים ברמה כל כך גבוהה שבצבע הלבן שלהם יש גוון של תכלת. זה נותן תחושה שהמים ששותים בכלים הללו הם מאוד טהורים".

בעתיד, רוקח מתכנן להציג בחלל גם תערוכות מתחלפות ולקיים סדנאות שקשורות לתרבות יפאן. אף שהמחירים אינם נמוכים, הוא אופטימי בנוגע לסיכוי ההצלחה של חנות מסוג זה בישראל. "היו פה שתי אדריכליות שבכו מרוב התרגשות. כדי להבין את טיב הפריטים שנמכרים פה צריך אולי להתאמץ, אבל אני נותן קרדיט לקהל המקומי. אני לא יפאני, אני לא נגד ישראליות; אם הייתי מתלהב מלהיות יפאני הייתי מנסה לחיות שם, אבל אני אוהב את מה שיש פה. בסופו של דבר אני מנסה להביא את מה שיש ביפאן לקהל הישראלי".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ