ספר תצלומים אוטוביוגרפי של ג'רי הול

הפגישה עם סארטר ודה בובואר, הצילומים הנועזים של הלמוט ניוטון והפרידה הטראומטית ממיק ג'אגר. ג'רי הול, מהדוגמניות האיקוניות של שנות ה-70, לא שכחה דבר מהימים הפרועים ההם. עם צאת ספר תצלומים אוטוביוגרפי היא מספרת למה היא מתעניינת יותר בקריקט וגידול תרנגולות מאשר בניתוחים קוסמטיים

גרדיאן
סטיוון מוס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גרדיאן
סטיוון מוס

לפני שנתיים קיבלה ג'רי הול מהוצאת הארפר-קולינס מקדמה בסך חצי מיליון ליש"ט כדי לכתוב ספר על חייה. היא שקדה על כתיבתו במו ידיה, ללא עזרה של סופר צללים, והגישה אותו להוצאה, אבל המו"ל דחה את כתב היד בטענה שהוא משעמם: אין בו די לכלוך על מיק ג'אגר, שאתו היא הצליחה איכשהו לחיות 20 שנה ולהביא לעולם ארבעה ילדים, למרות הפלרטטנות המונומנטלית שלו.

היא החזירה את הכסף והפיקה ספר אלבומי ובו תצלומים יפים שלה - היא היתה אחת מדוגמניות העל הראשונות - וטקסט הלקוח מכתב היד המקורי שלה. הספר החדש, "Jerry Hall: My Life in Pictures" (ג'רי הול: חיי בתמונות), ראה אור בהוצאת קוואדריל. האלבום יפה כשלעצמו, אבל אם משווים אותו למשל לאוטוביוגרפיה החדשה של קית ריצ'רדס, שהציג דיוקן עצמי אינטימי, יש תחושה שהוא היה יכול להיות מעניין יותר.

הול, לא מצטערת על שום דבר. תצלום: רקס

הול היא אשה נבונה. הדבר מתבהר מיד בפגישה עמה בבר מואר עמומות במלון "סבוי" בלונדון. אבל למרות רהיטותה, הטקסט של הספר חסר מעוף. "שתיתי קפה והתחלתי לדבר עם זוג מבוגר שישב לידי", היא כותבת על ימיה הראשונים בפאריס, כשהגיעה אליה בהיותה בת 17 מערבות טקסס. "התברר לי שאלה ז'אן-פול סארטר וסימון דה בובואר. ידעתי מי הם, כי צפיתי בתוכנית שלהם על אקזיסטנציאליזם בטלוויזיה, ואני גם אוהבת את הספר שלו, 'היש והאין'". בעקבות הפגישה הוזמנה לאכול צהריים עם סארטר ודה בובואר. נושא השיחה העיקרי בארוחה היה רודיאו. וזה הכל. סארטר מתמצה בשלושה משפטים. דאלי זוכה למשפט אחד - הוא רצה שתרוץ עירומה בגן הפסלים שלו, אבל היא סירבה.

הענייניות מרדימה, וחבל, שכן הול, אחת הדמויות האיקוניות של שנות ה-70, מעולם לא השתמשה בסמים, כך שהיא גם מסוגלת לזכור את העשור ההדוניסטי ההוא. "גם אנדי וורהול היה יכול לזכור אותו, כי גם הוא לא השתמש בסמים", היא אומרת. "בטוח שקית ריצ'רדס לא זוכר כלום".

החיים שהיו יחד

האם נזכה אי פעם לקרוא את זיכרונותיה במלואם? "אני לא חושבת שאעשה זאת שוב, אלוהים, לא, זה יותר מדי עבודה", היא אומרת בנגינת הקול הטקסנית שלה, המלאה הטעמות בלתי צפויות. "נדרשה לי שנה לכתוב את הספר".

כך או כך, היא מתעקשת, מוצא חן בעיניה מה שכתבה בספר, וגם ילדיה אוהבים אותו. היא הצליחה לכתוב ספר שמדבר בנועם על כולם, פחות או יותר, אפילו על בריאן פרי, שהתרגז כל כך כשעזבה אותו לטובת ג'אגר באמצע שנות ה-70 עד ששמר לעצמו את בגדיה. לדבריה, היא נהנתה לשקוע בהרהורים על חייה. "יצאתי בתחושת זיכוך. נדהמתי מהיקף הדברים שעשיתי. אני לא מצטערת על שום דבר ולא הייתי משנה שום דבר. היתה לי הרפתקה נהדרת ויש לי ארבעה ילדים מקסימים. מיק ואני חברים טובים. זה הישג, החיים שהיו לנו יחד".

תחילת ההרפתקה היא מבחינות רבות החלק המוזר ביותר בסיפור. היא אחת מחמש אחיות - היא והתאומה שלה, טרי, היו הצעירות ביותר - שנולדו בעיירה קטנה בטקסס לאם שאהבה סרטים ופינטזה שהיא סקרלט אוהרה ולאב יפה תואר שהשתתף במלחמת העולם השנייה ולא התאושש מאז. "הוא היה מאוד הפכפך ומאוד מסוכן", היא אומרת. "עכשיו היו קוראים לזה תסמונת פוסט-טראומה. הוא היה חולה מאוד". הוא נהג להכות את בנותיו דרך קבע, וכולן עזבו את הבית בצעירותן כדי להתרחק ממנו. בעזרת 800 הדולרים שקיבלה כפיצוי על טיפול רפואי לא מוצלח שעברה לאחר תאונת דרכים, עזבה הול לצרפת ממש לפני יום הולדתה ה-17.

"הטיסה הראשונה שלי היתה לפאריס", היא אומרת. "היתה לי פנטסיה להיות דוגמנית, והגשמתי אותה! אמי אמרה שצריך ללכת לריביירה. ראינו את הסרט 'לתפוס גנב' והיא אמרה, 'הריביירה היא המקום'. ביזבזתי את שארית כספי על ביקיני קרושה בוורוד מתכתי ונעלי עקב, הסתובבתי על החוף בסן-טרופה, וגבר בא אלי ואמר, 'את רוצה להיות דוגמנית?' היה לי מזל".

היא חזרה לפאריס, הלמוט ניוטון צילם אותה כמלכת סאדו-מאזו - "זה לא פורנוגרפיה", אמר לה כשפרצה בבכי, "זו אמנות" - וכך התחילה הקריירה שלה. אבל לדבריה, היא לא ציפתה לקריירה ארוכה בדוגמנות. "חשבתי שזו עסקה לחמש שנים. אני מופתעת מכך שזה נמשך כל כך הרבה זמן".

היא בת 54 ומרשימה מאוד ביופיה. היא גם טבעית ולא מעושה; דיבורה מנוקד בצחוק צרוד והיא מעשנת בגניבה בסוף הראיון, בהפרה גמורה של כל חוקי המלונות הידועים. מה חשבה שיקרה בשנות ה-70, כשיסתיימו חמש שנות הפרסום שלה? "תמיד רציתי להיות בעלת משפחה - זו היתה אחת המשאלות הגדולות שלי", היא משיבה. "בבית הספר למדתי משחק ותמיד רציתי לשחק. למדתי בבית ספר למשחק בניו יורק, בלוס אנג'לס ובלונדון, ושיחקתי בתפקידים קטנים פה ושם, אבל אף פעם לא היה לי הזמן לזה. תמיד השתלם לי יותר לדגמן". בעשור האחרון היא קיבלה סוף סוף הזדמנות לשחק - בין השאר בהפקות תיאטרון של "הבוגר", "מונולוגים מהווגינה" ו"נערות לוח השנה".

היא הרבה יותר מנספחת זוהרת של כוכב רוק. האם מרגיז אותה שאנשים תופשים אותה כמאהבת של בריאן פרי וכאשתו של מיק ג'אגר? "אנשים קוראים עלי בעיתון בארוחת הבוקר שנים, אני בשבילם מעין אופרת סבון מתמשכת", היא אומרת. "אנשים מרגישים כאילו הם מכירים אותי כי הם קראו עלי, ואנשים שלא מכירים אותי מקרינים כלפי חום. נשים אוהבות אותי. אני נכנסת לשירותים במסעדות וכולן אומרות, 'אני אוהבת אותך'. זה מוזר, אבל זה גם ממש נחמד".

היחס הזה נובע אולי מכך שהיא עברה פרידה טראומטית - היא וג'אגר נפרדו ב-1999 לאחר שהוא צולם עם דוגמנית בת 20 ומשהו פעם אחת יותר מדי. "גירושים זה דבר נורא, כי את מרגישה שנכשלת", היא מתוודה. "אף אחד לא שמח להודות שנישואיו נכשלו. יש תחושה שהמשפחה מפורקת. אבל הצלחנו לשמור על משפחה חזקה ולהישאר ידידים. גירושים הם לא סוף העולם. יותר גרוע להישאר בנישואים לא בריאים. זו דוגמה רעה יותר לילדים".

בעבר תיארה את תחושתה לאחר ביטול הנישואים כאילו היא בתוך "חור שחור" (חתונתם הוכרזה כפסולה משום שטקס הנישואים ההינדי שהתבצע בחוף בבאלי ב-1990 אינו תקף בבריטניה); אבל כיום נראה שהתגברה על העניין, או שהיא שחקנית טובה באמת. היא מכחישה שהם הסתכסכו סביב הסדר הגירושים, אבל אין ספק שהיה מרגיז שהקשר הסתיים בפסילה. "לא אהבתי את רעיון הפסילה אחרי 23 שנות נישואים וארבעה ילדים", היא אומרת. "זה נראה לי גסות רוח". הפסילה יצרה בעיות הקשורות למגוריה בבריטניה, אבל כיום הוסרו כל המכשלות והיא שוקלת להיהפך לאזרחית בריטית.

הול הזכירה בעבר גברים נשואים שמחזרים אחרי צעירות משום שהם מפחדים ממותם. "אסור לעשות הכללות, כי לא כל הגברים כאלה", היא אומרת כעת. "יש הרבה גברים שנהנים מהנכדים שלהם, אבל מיק הוא גבר חסר מנוחה, קצת כמו חתול רחוב".

לאחר שהשלימה עם בגידותיו הרבות של ג'אגר בעבר, מתי ידעה שהגיע הזמן להיפרד? "אחרי הילד הרביעי", היא משיבה. "חשבתי, 'כן, הייתי בסרט הזה, הוא כבר עשה את שלו'". והיא צוחקת את צחוק מכונת הירייה שלה. בנה השני, גבריאל, היה רק בן שנתיים כשפסילת הנישואים התרחשה.

הול אומרת שג'אגר היה בן-זוג בעייתי, אבל הוא אב טוב לילדיו. "הוא אוהב את הילדים. הוא עזר להם מצוין בהכנת שיעורי הבית; הוא אוהב היסטוריה; הוא היה לוקח אותם לטיולים עם הכלבים; הוא אוהב לבלות בחיק הטבע, לרכוב על אופניים, לשחק קריקט". ג'אגר מטורף על קריקט, מרבה להיראות במשחקים, והול נדבקה אף היא בחיידק. "שיחקתי קריקט. הייתי קפטן קבוצת הבנות והוא היה קפטן קבוצת הבנים. היינו תחרותיים מאוד".

שתי בנותיהם, אליזבת וג'ורג'יה, הן דוגמניות; בנם הבכור, ג'יימס, הוא שחקן ומוסיקאי; וגבריאל הצעיר הוא נער שקדן בן 13, המתכנן ללכת בעקבות אביו של ג'אגר ולהיות מורה להיסטוריה. הול ניסתה להעניק להם חינוך נורמלי ככל האפשר. "גידלתי אותם בפרברים (בבית גדול בריצ'מונד היל בדרום-מערב לונדון), אף פעם לא הרשיתי להם לנסוע ללונדון, הכרחתי אותם להשתתף במטלות הבית. החבאתי מהם דברים שהופיעו בעיתון ואף פעם לא דיברנו על הפרסום".

אשה של בית

היא אשה מעשית. כשהכירה את ג'אגר, באמצע שנות ה-70, התנתה את יחסיהם בכך שיפסיק להשתמש בהרואין. "תמיד פחדתי מסמים", היא אומרת. "לא רק משום שזה לא חוקי, אלא כי זה ממש מסוכן - אפשר למות מזה. והם גם מזיקים מאוד להופעה החיצונית. אף פעם לא הבנתי מה הטעם בסמים כששתי כוסות יין אדום עם חברים יכולות להיות מהנות לא פחות". ייתכן שהול היא נערת רוק עם לב של עקרת בית מהפרברים. "תמיד הייתי אשה של בית. אני אוהבת לבשל ולטפל בגינה. אני מגדלת תרנגולות. זה די נפוץ בריצ'מונד".

היא מספרת שהיא מתעוררת מוקדם ומכינה לגבריאל ארוחת בוקר גורמה. בימים אלה רק שניהם גרים בבית המשפחה, וביום מן הימים, היא אומרת, היא תעבור לבית קטן יותר. באחרונה מכרה חלק גדול מאוסף האמנות שלה ב-2.4 מיליון ליש"ט (ובו בין השאר דיוקן שלה בחודש השמיני להריונה שצייר לוסיאן פרויד), משום שחששה מפורצים. היא גם חושקת בדירה שלא תצטרך לתקן בה את הביוב, אף שלא ברור מה יעלה בגורל התרנגולות.

היא מדברת בחיבה על החבר החדש שלה - איש עסקים אוסטרלי באמצע שנות ה-50 לחייו ושמו וורוויק המסלי, שפגשה כשהופיעה בהצגה "הבוגר" בפראת. היחסים מחזיקים מעמד אף שהשניים מרוחקים זה מזה כמעט 20 אלף קילומטרים. "אנחנו טסים הרבה", היא מסבירה. היא מחזיקה בית בדרום צרפת, ושניהם משתייכים לחוג היאכטות שם. נישואים? "כרגע אנחנו מסתפקים בכך שאנחנו נהנים יחד". היא אומרת שילדיה אוהבים אותו. ומיק? "הוא עוד לא פגש אותו". האם מיק יבוא לחתונה אם יתחתנו? "עוד לא הגענו לזה בכלל", היא מתחמקת. אולי הוא יהיה אחראי למוסיקה, אני מציע. היא צוחקת, בעצבנות מה.

שלא כגברים המנסים להיצמד לזיכרון מרוחק של נעורים, היא משלימה עם ההזדקנות הבלתי נמנעת. "הרעיון של הזדקנות הוא מחריד", היא אומרת, "אבל אני לא רוצה להחריף את המצב ולהיות קריקטורה מגוחכת. הרבה אנשים נופלים בפח ומתאמצים כל כך לשמר את נעוריהם עד שהם גורמים לעצמם להיראות ממש מפחידים".

היא פוסלת ניתוחים קוסמטיים ואומרת ששחקן אינו יכול להביע רגש בפנים מלאות בוטוקס. היא אפילו לא תיקנה את השיניים שלה - אחת מהן קצת שבורה. כדי לשמר את הנעורים, היא ממליצה על אכילה בריאה, שתייה מרובה של מים, שינה טובה, פעילות גופנית וחיים מאושרים. "וחיי מין טובים", היא מוסיפה במחשבה שנייה. ייתכן שלעולם לא ייצא ספר שחושף הכל, אבל אין ספק שהמדריך של הול לבריאות ואושר יגיע בקרוב.

עומדת בשער | גם בגיל 54 ממשיכה ג'רי הול לדבוק בקריירת דוגמנות

לפני כחודש שהתה ג'רי הול באוסטרליה עם בתה הדוגמנית ג'ורג'יה. שתיהן נבחרו להשתתף במסע הפרסום של חברת הקוסמטיקה "זינק". הבת עושה כיום חיל בעולם האופנה, ולאם יש כמובן עבר מפואר. בגיל 17 נכנסה לעולם הדוגמנות ושנתיים אחר כך החלה לעבוד עם מעצב האופנה אנטוניו לופז. באותה שנה גם הופיעה על עטיפת האלבום "Siren" של "רוקסי מיוזיק", ולא רק בגלל הקשר הרומנטי עם הסולן בריאן פרי, אלא בזכות הנוכחות המהפנטת והשיער הארוך והשופע. היא דיגמנה בין השאר לשאנל, ורסאצ'ה ותיירי מוגלר. בנוסף לכך, במשך השנים היא הופיעה על שערי מגזינים ובהם "ווג", "קוסמופוליטן", "ואניטי פייר", "וומן אנד הום" ו"אינטרוויו", בלבוש מינימלי או כשכובע רחצה על ראשה, במחוות לכוכבות קולנוע מהעבר או בקריצות אל עולם עתידני.

איתמר זהר

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ