בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלייק אדוארדס, פנתר ורוד עם הומור שחור

הבמאי בלייק אדוארדס, שמת בשבוע שעבר בגיל 88, היה במאי אלגנטי, שבשיאו ידע לשלב בקומדיות שלו אלמנטים קודרים

תגובות

בראיון חושפני שהתפרסם בזמנו ב"ניו יורק טיימס", סיפר הבמאי בלייק אדוארדס, שמת בשבוע שעבר והוא בן 88, שכל חייו סבל מדיכאונות, ואף ניסה פעם להתאבד על החוף במאליבו שבקליפורניה. אבל אז, סיפר הבמאי, בא אחד מכלביו וליקק את אוזנו, ואז כלבו השני בא והניח כדור בחיקו, וכשזרק לו את הכדור הוא הפיל את סכין הגילוח שאחז בידו במטרה לחתוך את ורידיו, דרך עליו בטעות ומצא את עצמו בחדר המיון של בית החולים הקרוב.

בין שהסיפור הזה אמיתי ובין שלא, האירוע המתואר יכול היה להיות סצינה באחת הקומדיות של אדוארדס, שלכולן היה צד שחור, לעתים פרוע ואפילו גס רוח. "מהומה בהוליווד", סרטו מ-1981 שהיה סאטירה ארסית על תעשיית הקולנוע האמריקאית (שמו המקורי של הסרט היה "S.O.B", שהוא ראשי התיבות לביטוי האנגלי ל"בן כלבה") תיאר את גורלו של במאי קולנוע כושל שמנסה להתאבד, אך נרצח בדיוק כאשר סרטו האחרון נהפך ללהיט מפתיע. אחת הבדיחות בסרט היתה קשורה בדמותו של גבר קשיש שמת על החוף בסמוך לביתו של גיבור הסרט, ואיש לא מבחין בגופתו במשך יומיים. זה גם היה הסרט שבו אשתו השנייה של אדוארדס, השחקנית ג'ולי אנדרוז, שהיה נשוי מ-1969 ועד למותו והיתה ידועה בדימוי המתקתק שלה, חשפה באחת הסצינות את שדיה; החשיפה הזאת עשתה כותרות, אך לא הצילה את הסרט מכישלון קופתי.

אין זה מפתיע שמכלול יצירתו של במאי שסבל מדיכאונות היה מורכב ברובו מקומדיות. אין זה מפתיע גם שהקריירה של אותו במאי התאפיינה בשיאים והצלחות גדולות, וגם במורדות וכישלונות גדולים באותה מידה. היתה לי אהדה לקולנוע של בלייק אדוארדס. גיליתי צדדים מעניינים גם בסרטיו הטובים פחות (למרות שהיו גם כמה סרטים שקשה היה למצוא בהם צדדים שכאלה). יש לי כמובן חיבה רבה לסרטיו הטובים ביותר, בהם "מר קורי", אחד מסרטיו המוקדמים מ-1957, שבו כיכב טוני קרטיס; "מבצע חצאית" מ-1959, קומדיה צבאית שבה כיכבו קרטיס וקרי גרנט; "ארוחת בוקר בטיפאני" מ-1961 בכיכובה של אודרי הפבורן, שהיה לאחד מסרטיו המצליחים והידועים ביותר (וזאת למרות שטרומן קפוטה, שכתב את הנובלה שעליה התבסס הסרט, שנא אותו); "ימי יין ושושנים" מ-1962, דרמה ריאליסטית על בעל ואשה אלכוהוליסטים, שבו הפליאו לשחק ג'ק למון ולי רמיק; "הפנתר הוורוד" מ-1963, שבו נראתה לראשונה דמותו של המפקח קלוזו, הברקה קומית בגילומו של פיטר סלרס; "10" מ-1979 שבו דאדלי מור סובל ממשבר גיל העמידה ומתאהב עד כדי אובססיה באשה יפהפייה עם צמות היוצאת מהים בגילומה של בו דרק; ו"ויקטור ויקטוריה" מ-1982, סרטו המצליח האחרון, שבו ג'ולי אנדרוז גילמה אשה המתחזה לגבר שמתחזה לאשה.

"ויקטור ויקטוריה" היה הסרט היחידי שזיכה את אדוארדס במועמדות לאוסקר, בעבור כתיבת התסריט. הוא לא זכה, אך ב-2004 זכה באוסקר על מפעל חייו והופעתו בטקס היתה שובבה ורבת חן.

גיליתי עניין גם בסרטיו החריגים יותר, אלה שכמעט כולם נכשלו, כגון "לילי היקרה", סרט מוסיקלי מ-1970 שהופק בתקציב ענק בכיכובם של ג'ולי אנדרוז ורוק הדסון, והיה לאחד הכישלונות הגדולים ביותר של תקופתו; "המסיבה" מ-1968, קומדיית סלאפסטיק כמעט אילמת, שבה פיטר סלרס גילם הודי בהוליווד, שבטעות מוזמן למסיבה אקסקלוסיבית; "הרוכבים הפראיים" מ-1971, ניסיונו היחידי של אדוארדס לביים מערבון. סרט מלנכולי ויפה בהשתתפות ויליאם הולדן וראיין אוניל; "זרע התמרינד" מ-1974, סרט ריגול רומנטי בכיכובם של אנדרוז ועומר שריף; ו"That's Life" מ-1986, שתיאר סוף שבוע בחייו של זוג נשוי שבו הבעל (ג'ק למון) חוגג את יום הולדתו ה-60 וסובל מדיכאון, ואשתו (ג'ולי אנדרוז) מחכה לתוצאות בדיקת הסרטן שלה. הסרט, שצולם בביתם של אדוארדס ואנדרוז, אולתר כמעט כולו - התסריט נכתב מדי יום ביומו - והשתתפו בו קרובי המשפחה של הבמאי והשחקנים, וגם חברים קרובים של אדוארדס ואשתו.

אדוארדס, שנולד בטולסה שבאוקלהומה ב-1922, החל כשחקן, היה לתסריטאי (הוא כתב את התסריטים לשישה מהסרטים שביים ריצ'רד קוויין, במאי קומדיות וסרטים מוסיקליים מחונן אף הוא, שהתאבד ב-1989), והחל לביים באמצע שנות ה-50. ב-1958 יצר את סדרת המתח הטלוויזיונית המצליחה "פיטר גאן", שבה שיתף פעולה לראשונה עם המלחין הנרי מנסיני שעמו עבד עד למותו של מנסיני ב-1994 (ארבעת האוסקרים שבהם זכה מנסיני היו בעבור מוסיקה שהלחין לסרטים של אדוארדס).

בשלב מסוים בחייו אדוארדס היה כה מיואש מסדרת כישלונותיו, שהחליט לפרוש מעשיית סרטים ועבר עם משפחתו לגור בלונדון ובשווייץ. אבל הוא חזר ומרבית הסרטים שביים בשנות ה-80 וה-90, ובהם גרסה גסה ומיותרת מ-1983 לסרטו של פרנסואה טריפו מ-1977 "הגבר שאהב נשים", בכיכובם של ברט ריינולדס וג'ולי אנדרוז, לא הביאו לו כבוד רב. בעיקר לא סרטו האחרון, "בנו של הפנתר הוורוד" מ-1993, שבו ניסה לרענן את הזיכיון בעזרתו של רוברטו בניני, אך התוצאה היתה עלובה למדי ונכשלה אף היא.

גם שאר סרטי סדרת "הפנתר הוורוד" שביים אדוארדס נפלו ברמתם מהסרט הראשון. המביך שבהם היה "בעקבות הפנתר הוורוד", שהופק ב-1982, שנתיים לאחר מותו של פיטר סלרס, ואדוארדס השתמש בו בסצינות בכיכובו של סלרס שהוצאו מהסרטים הקודמים.

אך כאשר אדוארדס היה בשיאו הוא היה במאי אלגנטי, שידע היטב כיצד לשלב את האלמנטים הקודרים יותר בתוך הקומדיות שלו. אין זה מקרה ש"ארוחת בוקר בטיפאני" הוא סרטו האהוד ביותר, כי למרות שאדוארדס המתיק את הנובלה המקורית של קפוטה, הוא תיבל זאת במידה לא מעטה של אכזריות ומה שנחשב באותה תקופה לתעוזה מינית. "ארוחת בוקר בטיפאני" מלטף עד היום את הצופים בו בקשיחות רגשית, צירוף ניגודים שמייצג את בלייק אדוארדס בשעתו היפה ביותר.



אדוארדס עם אשתו, השחקנית ג'ולי אנדרוז. היה מועמד לאוסקר רק עבור כתיבת תסריט


ארוחת בוקר בטיפאני. אדוארדס בשעתו היפה ביותר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו