אופסימיות זהירה

* לאחר עיכובים רבים, ספרו של ניטשה "אנושי, אנושי מדי" רואה אור לראשונה בעברית. שלושה מתרגמים היו מעורבים בעבודה עליו; שניים מהם מתו לפני השלמת התרגום לספר, המיועד "לחופשיים ברוח"

אבנר שפירא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבנר שפירא

"כל מה שאומר הפילוסוף על האדם אינו יותר מאשר עדות על אודותיו בתקופת זמן מוגבלת מאוד", כותב פרידריך ניטשה בספרו "אנושי, אנושי מדי"; בדברים אלה הוא מצביע על הליקוי המשותף לכל הפילוסופים, הנעדרים חוש היסטורי וגוזרים את מושג האדם הכללי מבני האנוש שהם רואים בזמנם. כוחה של הקביעה הזאת יפה במידה מסוימת גם לתיאור ספרו של ניטשה. ובכל זאת, 130 שנה לאחר צאתו, "אנושי, אנושי מדי", שמתפרסם בימים אלה בפעם הראשונה בעברית, אינו רק עדות על מצב האדם האירופי בסוף המאה ה-19 או על דרכו האישית והפילוסופית של האדם ניטשה; הוא גם אפיון נרחב יותר של תכונות, התנהגויות ומחשבות אנושיות שרבות מהן מוכרות, לעתים מוכרות מדי, גם בימינו.

לאחר עיכובים בתרגום ועבודה ממושכת, הספר עב-הכרס רואה אור בהוצאת מאגנס. הספר (בשמו המקורי "Menschliches, Allzumenschliches") פורסם בגרמניה בשני כרכים - הראשון ב-1878 והשני ב-1886. מבין 1,000 עותקיה של המהדורה המקורית, רק 120 נמכרו בשנה הראשונה, אך מאז היתה היצירה לאחד מחיבוריו המפורסמים של ניטשה, ולדעת רבים - גם לאבן יסוד בהגות המודרנית; מלבד זאת, שמה היה למטבע לשון.

שני כרכיו של הספר קובצו בעברית לספר אחד בכריכה קשה, המשתרע על פני 544 עמודים ונמכר תמורת 98 שקלים. את המהדורה העברית ערך הפרופסור לפילוסופיה יעקב גולומב, שגם הוסיף הקדמה והערות לספר.

לא קלה היתה דרכו של הספר מהגרמנית אל העברית. גולומב מספר בהקדמה כי לפני 13 שנה שיכנע את ישראל אלדד, מתרגמם לעברית של רוב כתבי ניטשה, לקבל עליו את מלאכת התרגום של "אנושי, אנושי מדי", אך כמה חודשים לאחר מכן, ב-1996, מת אלדד. כעבור כמה שנים החל מתרגם ותיק אחר מגרמנית, יעקב גוטשלק, לעבוד על הספר. הוא הספיק לתרגם את הכרך הראשון בעודו חולה בסרטן, עד שהמחלה הכריעה אותו ב-2004. להשלמת המלאכה נקרא אדם טננבאום, שתירגם את הכרך השני. גוטשלק וטננבאום חתומים יחדיו על תרגום המהדורה העברית, המוקדשת לזכרו של הראשון.

כבר לא רומנטי

הספר, המורכב מכמעט 1,000 קטעים קצרים, מציג כמה מרעיונותיו של ניטשה המוכרים גם מחיבוריו האחרים, אך גם מפתח את חלקם ולעתים משנה לחלוטין את משמעותם הקודמת. את החיבור, שכותרת המשנה שלו היא "ספר לחופשיים ברוח", מגדיר ניטשה כ"ספר נכא רוח ונועז רוח".

אותם "חופשיים ברוח" שלהם נועד הספר הם אלה שיכולים להשתחרר מכל חשיבה דוגמטית - מן המוסכמות הפוליטיות, החברתיות, הדתיות והתרבותיות, וגם מהדחף המטפיסי שהפילוסופיה המערבית הטמיעה בקרב שוחריה. "ניטשה מבקש לחסננו מפני מות האמונה ומזהיר אותנו לא להתכנס בשנית מתחת ל'צללי האלוהים' המת", מסביר גולומב בהקדמה. ניטשה קורא לכינונו של מוסר שנוצר באופן ספונטני ועצמאי על ידי האדם, כזה הכולל חקירה עצמית חסרת פשרות והכרתת היסודות הלא-אותנטיים של הנפש האנושית.

אחד ההיבטים המרכזיים בספר - שחלקו השני נמנה עם הכתבים האחרונים שהשלים ניטשה לפני שאיבד את שפיותו ב-1889 - הוא הביקורת על הרוח הרומנטית, שמשלה בכתביו המוקדמים של הפילוסוף. את ההתפעלות המוקדמת שלו מהפסימיות הרומנטית של הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאואר ושל המוסיקאי ריכרד ואגנר (שבו ראה בעבר גואל התרבות האירופית אך הסתייג ממנו, בין היתר בגלל עמדותיו האנטישמיות) - הוא מחליף כאן בפסימיות מסוג אחר; כזו שמודעת למצוקה, לסבל וליגון שפועמים בלב-לבו של המצב האנושי, אך בה בעת היא ספוגה שמחת חיים, מעורה בחיים ומעורבת בחיים.

לסלוח לעם היהודי

קוראי העברית עשויים למצוא עניין מיוחד באותם מקומות בספר שבהם מתייחס הפילוסוף הגרמני למולדתו ובאלה שבהם הוא עוסק בעם היהודי. כמו בכתבים אחרים, גם בספר הזה מרבה ניטשה לתקוף את הגרמנים: הוא מבקר את המיליטריזם של הרייך הגרמני השני, שנוסד ב-1871 בהנהגתו של "קאנצלר הברזל" ביסמארק; ועל ההימנון הלאומי שנבחר אז - אותו הימנון שלימים עשה את דרכו גם אל פיותיהם של אזרחי גרמניה הנאצית - הוא כותב: "'גרמניה, גרמניה מעל הכל', חוששני שעם סיסמה זו הקיץ הקץ על הפילוסופיה הגרמנית".

ניטשה מדגיש את חשיבותם של היהודים לצורך "יצירת גזע מעורב אירופי", במקום שימורן של אומות ספציפיות. הוא משבח את ההוגים היהודים על שבימי הביניים הם "אחזו בדגל הנאורות והעצמאות הרוחנית (...) והגנו על אירופה מפני אסיה", וגם קורא לסלוח לעם היהודי, ש"ידע את ההיסטוריה רצופת הסבל ביותר מבין כל העמים, ואשר מבניו זכינו בנאצל שבבני האדם (כריסטוס), בחכם הטהור ביותר (שפינוזה), בספר האדיר ביותר ובחוק המוסרי היעיל שבעולם".

אף על פי שהוא מוצא ביהודים גם תכונות מרתיעות ומסוכנות (למשל, "יהודי הבורסה הצעיר הוא אולי ההמצאה הנתעבת ביותר של המין האנושי"), הוא יוצא נגד האומות האירופיות בתקופתו, ש"עושות את היהודים שעירים לעזאזל לרעות החולות הציבוריות והפנימיות למיניהן ומוליכות אותם למזבח השחיטה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ