רותה קופפר
רותה קופפר

"היום פתחתי את אתר האינטרנט של חד"ש בערבית כהרגלי מדי יום, ושמחתי לראות שסוף סוף כותבת מישהי, סופא עבדו, שהיא תומכת בסדרה", מספר סייד קשוע לאחר תום שידורה של "עבודה ערבית". הסדרה שיצר יחד עם הבמאי רוני ניניו ספגה, מאז עלתה לשידור בערוץ 2 ועד הפרק האחרון שלה ששודר בשבוע שעבר, התקפות חוזרות ונשנות בעיתונות בערבית בארץ ובחו"ל.

הפרק האחרון בסדרה הקומית הסתיים דווקא באקורד מינורי, פסימי. גיבור הסדרה, אמג'ד (נורמן עיסא), המנסה תמיד למצוא חן, לוגם בו יין מקולקל, אוכל במאמץ בשר נא וסובל מחליפה לוחצת, כשמסביבו כולם רוקדים ומאושרים. וגם עתיד אהבתם של מאיר (מריאנו אידלמן) ואמאל (מירה עוואד) אינו נראה ורוד. אבל בעצם האמירה העצובה הזאת אינה חריגה בסדרה המוצלחת, המעניינת והחדשנית הזאת, שכדרכו של קשוע גם הרגעים המצחיקים בה יכלו להעלות דמעה.

הצפייה בסדרה - למרות השידורים הפזורים, הביטולים והשעות הלא קבועות, והמאוחרות, שהזכיינית קשת שידרה אותה בהן - היתה מהנה ומתגמלת. לא בכדי זכתה לביקורות טובות בעיתונות העברית ולחשיפה גדולה גם בעיתוני חו"ל, בהם "שיקגו טריביון" ו"לוס אנג'לס טיימס". גם שיעורי הצפייה בה היו גבוהים לדרמה, ובמיוחד לדרמה שבחלקה אינה דוברת עברית - 19.1% רייטינג ממוצע לפרק ו-24.9% בפרק השיא.

אשה ערבית עם ערס ישראלי

אבל אם בסקרים של הרשות השנייה התברר כי הרייטינג של הסדרה בקרב הצופים הערבים עלה מפרק לפרק (ומנגד, שביעות הרצון ממנה ירדה), הרי בעיתונות הישראלית בערבית הביקורת עליה היתה כאמור קטלנית.

"האשימו אותי בבוגדנות, ומוחמד בכרי עבר כל גבול", אומר קשוע על מאמר ביקורת של השחקן נגד הסדרה שפורסם בעיתון "א-סנארה". "הוא כתב, 'אני חלילה לא מאשים את השחקנים בבגידה', 'סייד שנשלח ללמוד אצל יהודים...' דברים שלא ייאמנו.

"בעיתון של בל"ד, 'פסל אל-מקל', תקפו אותי על כך שקיבלתי פרס מידיו של ראש הממשלה, שאני כותב 'בעיתון הציוני הארץ'. בעיתון אחר תקפו אותי על כך שאני כותב שאשה ערבייה תהיה עם 'ערס ישראלי'. כתבו שאני 'מלקק לישראלים' ושאני בוגד בעמי.

"ב'כול אל-ערב' גם התייחסו לזה שקראתי לכבשה בסדרה עישא - שם מתבקש שתמיד יש בסרטים המצריים, כמו שאצלכם לפרות ברפת יקראו חוה או שרה. אבל הכותב התייחס לזה בתחכום, האשים אותי שאני בחרתי לקרוא לה בשם של האשה של מוחמד. 'למה לא קראו לה קלרה?' כתב.

"מצרפים אותי למזימה, כאילו ידעתי שמיד אחרי פרק של הסדרה תשודר תוכנית על שרון שבה אין התייחסות לאינתיפאדה, הכניסו אותי לקונספירציה".

אז מה יותר גרוע, שכותבים עליך שאתה כותב גרוע או שאתה משת"פ?

קשוע חוכך ארוכות בדעתו ובסוף מכריע: "שאני כותב משעמם", וממהר להוסיף: "אבל גם את זה כתבו. מוחמד בכרי כתב לא רק שזה בגידה אלא שזה גם חרא. כתב שהדמויות לא מתפתחות ולא אמינות.

"זה היה כל כך מקיף, לא הבנתי מה קורה. חשבתי לעצמי, 'האם אני משת"פ מבלי לדעת?' מצד שני ראיתי את התגובות ברחוב, של תלמידי תיכון, סטודנטים, אנשים מסביבי. ידעתי לזהות שהם לא מזייפים. אבל להגיע למצב שידברו עלי בדרשת יום שישי בטירה? מה עשיתי?"

הרגשת שנהיית סלמן רושדי? פחדת שיוציאו עליך פתווה?

"לא. אבא שלי אמר לי שאם חושבים שאני איש של השב"כ, לא יעזו להתקרב אלי", הוא אומר באירוניה. "ביום שישי האחרון היה דיון על הסדרה ברדיו א-שמס, בתוכנית של ברנרד תמוז 'שולחן שישי'. התארחה עו"ד מייסא אבו אלהג'א, שהיא בעד הסדרה, ועבד אל-חכים מופיד תקף אותה. שמחתי שהביאו את זה סוף סוף לדיון.

"יש גם כמה כותבים, אפילו בעיתון של בל"ד, שכותבים בעדי. אחד כתב, 'מה אתם רוצים, אני לא מתבייש להגיד שבחמישי בבוקר אני רץ להוציא את העיתון מהתיבה כדי לקרוא את מה שסייד קשוע כותב'.

"לא היה כותב אחד שלא כתב עלי שעשיתי את זה 'בעבור חופן שקלים'", הוא מגחך, "וזאת היתה העסקה הכלכלית הכי לא משתלמת שעשיתי. כבר בינואר 2004 התחלתי לכתוב את הפיילוט של זה".

הפיילוט היה לבסוף לפרק הראשון, וגם עליו הוא ספג ביקורת, משום שבו הערבים מדברים לעתים בעברית זה עם זה. "בתחילה חששו מהערבית", מסביר קשוע. "הציעו שהסדרה תהיה 80% בעברית ו-20% בערבית. אני אמרתי שאם זה התנאי, אני לא עושה אותה. בכל אופן, לצורך הפיילוט כתבנו את זה כך שהוא מדבר בעברית עם אשתו וגם עם המוסכניק בכפר. לא חשבתי שהפרק הזה ישודר. בפרקי ההמשך כל אלה לא דיברו ביניהם בעברית, רק כמה מלים פה ושם". לדבריו, כך ערבים בישראל מדברים, והם ידועים בזה בעולם הערבי: "במכה, בסעודיה, הרוכלים מציעים לערבים מישראל מחיר כלשהו בערבית, ואז מוסיפים בעברית 'בסדר?'" הוא מספר. בטיול שעשה לירדן "הנוסעים הערבים באוטובוס רצו לבקש מהנהג שיגביר את המזגן, אבל אף אחד מהם לא הצליח להיזכר איך אומרים 'מזגן' בערבית".

לא חשבת שתספוג ביקורת על הקשר הרומנטי בין ערבייה ליהודי?

"לא. ממש לא חשבתי. לפי התפישה שלי, דת לא אמורה להיכנס לענייני מערכת זוגית".

גבולות הסובלנות

בנוסף ל"עבודה ערבית", שקשוע החל לכתוב לה עונה שנייה, עומדת לעלות עוד סדרה דוברת ערבית, שחלק מגיבוריה הם פלשתינאים, בפריים-טיים של ערוץ 2 (הפעם ברשת) - "אוכלת יושביה", שאת התסריט לה כתבה רונית ויס-ברקוביץ, התסריטאית של "מרחק נגיעה". קשוע מנבא ש"הערבים ימותו על זה" ומוסיף: "זה יגניב אותי, שרונית, שהיא העורכת שלי בכתר, תעשה דמויות שהערבים אוהבים. זה ימוטט אותי".

בינתיים יש עוד נתונים שיכולים למוטט, מה עוד שהם פורסמו כהישג. מכון שילוב ערך סקר בקרב בני 18 ומעלה באוכלוסייה היהודית, במטרה לבחון פערים בסובלנות כלפי ערבים בין צופי הסדרה לבין אלה שלא צפו בה. רק 55% מצופי התוכנית אמרו שהיו מסכימים לכך שאנשים כמו אמג'ד ובושרה יהיו השכנים שלהם, לעומת 40% מבין אלה שלא צפו בסדרה. על כך מגיב קשוע: "לא נראה לי שאמג'ד היה רוצה לגור ליד אנשים כמותם".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ