מה יש לנו לבקש, אנחנו המסכנים?

* התגלה מאמר של ברכט, שנכתב בהיותו נער ב-1914, בשירות מערכת התעמולה של גרמניה

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

לקראת 110 שנה להולדתו של המחזאי והמשורר הגרמני ברטולט ברכט, שחל ביום ראשון (1898-1956), פורסם השבוע בעיתון הגרמני "זידדויטשה צייטונג" קטע מתוך מאמר שכתב בגיל 16, אשר דבר קיומו לא היה ידוע עד כה. הטקסט התגלה באחרונה בארכיון בעיר אוגסבורג שבמדינת בוואריה, מקום הולדתו של ברכט, בידי יורגן הילשיים, מנהל מכון המחקר של ברכט בעיר.

המאמר המקורי הופיע ב-27 באוגוסט 1914, זמן קצר אחרי פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בעיתון המקומי של אוגסבורג. ברכט, ששמו המלא אויגן ברטולט פרידריך ברכט, חתם על המאמר בשם "ברטולט אויגן", מפאת גילו הצעיר, שבגינו אסור היה לו לכתוב בעיתון. הוא כתב במאמר רשמים מביקור במחנה מעצר של שבויי מלחמה צרפתים, שהוחזקו בבסיס של צבא גרמניה בלכפלד, כ-20 ק"מ מאוגסבורג. הכותרת שניתנה למאמר היתה בצרפתית: "Ah... nous pauvres" ("הו... אנחנו המסכנים").

ברכט היה חלק מקבוצה של עיתונאים שנשלחו למקום בשירות מערכת התעמולה הגרמנית, שביקשה להציג ברבים את האופן ההולם שבו מתייחסת גרמניה אל שבויי המלחמה שלה. "הם חונים במקומות מכוסים בעשב, בינות שורות בקתות העץ האדומות. הם נמצאים בקבוצות, נחים בעמדות ציוריות על העשב, יושבים שעונים בגבהם על הבקתות, או עומדים חופשיים ללא מעשה" - כך פתח את המאמר.

בהמשך, באמצעות דיאלוג דמיוני, ציני ככל הנראה, תיאר ברכט שיחה עם אחד מדרי המקום: מה נשמע כאן? "אני מרוצה, מה יש לנו לבקש, אנחנו המסכנים?"

"המדינה היתה במלחמה, והעיתונים היו חייבים לגלות ?נטייה לאומית'", אומר הילשיים, שמודה כי ברכט עבד למעשה בשירות התעמולה הצבאית הגרמנית, אך סבור כי העיתון לא היה מודע לכך שהמאמר שפירסם היה בחלקו ציני ואירוני. המלחמה שפרצה כשברכט היה בן 16 הלהיבה אותו תחילה, אך מהר מאוד שינה את עמדתו כלפיה, כשראה כיצד חבריו לספסל הלימודים "נבלעו על ידי הצבא". בהמלצת אביו, הוא ניסה להתחמק משירות צבאי כשנרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת מינכן ב-1917, שם למד גם מדעי הטבע וספרות. בסופו של דבר גויס לצבא בסתיו 1918, והוצב במרפאה בעיירת הולדתו אוגסבורג זמן קצר לפני תום המלחמה.

על ביקורו של ברכט הצעיר במחנה אפשר ללמוד גם מיומנו של אחיו הצעיר, ולטר. "הגענו לשם מצוידים באגסים, תפוחים ושזיפים, וגם עוגיות ושוקולדים, כדי שנוכל לתת משהו לשבויים. כמו שזה נראה לנו, האנשים שם לא היו מדוכאים. הם דיברו וצחקו ולא הביעו שום רגש של עוינות", כתב האח. את הטקסט מסיים ברטולט ברכט במלים: "חשתי חמלה כנה כלפיהם".

המאמר המלא יפורסם רק ביולי בכתב העת "German Life and Letters".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ