גדעון שמר, 1928-2008

* השחקן הוותיק, בעל הנוכחית המרשימה והקול הייחודי, יובא היום למנוחות

ציפי שוחט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציפי שוחט

השחקן גדעון שמר מת ביום חמישי בלילה בבית החולים איכילוב בתל אביב, בעקבות זיהום בבטנו. שמר, בן 80 במותו, הותיר אחריו את בתו ללי מנישואיו לנעמי שמר ואת בנו יהונתן מנישואיו ללבנת, אלמנתו כעת. ארונו יוצב היום מ-12:00 באכסדרת תיאטרון הקאמרי בתל אביב, וב-14:00 תצא הלווייתו משער גאולה בבית העלמין ירקון.

רק לפני שבוע הופיע שמר, יחד עם הזמרת אורה זיטנר, על במת מועדון קפה תיאטרון הקאמרי בערב שהוקדש לשירי נתן אלתרמן. לקברניטי הקאמרי היו תוכניות עתידיות לשיתופו בהצגות.

שמר היה שחקן בעל נוכחית בימתית מרשימה ואינטליגנטית, עם סגנון משחק מאופק, שאותו שאב מלימודי המשחק והבימוי בלונדון. הוא בלט בקולו הייחודי, שבא לידי ביטוי גם כקריין בהנחיית קונצרטים, בתסכיתי רדיו ובערבי קריאת שירה. קריאת הטקסט העברי בפיו הביאה לבמה בזמנו איכות אחרת, של קריינות ישירה, נעדרת פומפוזיות שהיתה כה אופיינית באותה תקופה.

מגוון רחב של תפקידים גילם שמר כשחקן. הוא עבד בתיאטרון הרפטוארי, בתיאטרון המסחרי, בהצגות פרינג', הצגות לילדים (למשל, הוא גילם את אוטו פרנק, אביה של אנה פרנק) וסרטי קולנוע ("איריס" ו"ללכת על המים"). בנוסף, שמר גם ביים וכתב סיפורים.

שמר נולד, גדל והתגורר כל ימיו בתל אביב. הוא למד בגימנסיה הרצליה והתגייס לארגון ההגנה. את הדיאלוג הממושך שלו עם הבמה החל כבמאי של להקות צבאיות. באחת ההיאחזויות שבהן העלה מופע הכיר את הצעירה נעמי שמר והשניים החלו לשתף פעולה בפרויקטים שונים. הוא נודע אז כבמאי המביים תוכניות, כנסים ועצרות גדולות היקף; היא השתלבה כמלחינה וככותבת, שבאותה תקופה לא חתמה אפילו בשמה. הם נישאו ב-1954 והעלו פרויקט מצליח בהפקת תיאטרון האהל - הקומדיה המוסיקלית "חמש חמש", על פי סיפור של אהרן מגד ועם מוסיקה של יוחנן זראי. את המלים למופע שנהפך לשלאגר ענק במושגי אותם ימים כתבה שמר.

בשלב מסוים נפרדו השניים, ושמר נסע ללימודי תיאטרון בלונדון. כשחזר לארץ דרך כוכבו כשחקן בתיאטרון זווית ואחר כך, מאז שנות ה-60, בקאמרי. הוא גילם תפקידים ראשיים בהצגות רבות, ובהן "הדה גבלר", "לאחר הנפילה", "המחיר", "תוציא את השטקר" ו"הכושי עשה את שלו". לאחר שעזב את הקאמרי, התמסר להפקות בתיאטרון המסחרי, בהן הפקת הענק "גבירתי הנאווה", שבה גילם את פרופסור היגנס; ערב אהבה וג'ז שהעלה עם רביעיית הג'ז של מל קלר; הפקות פרטיות כמו "שלוש אלמנות" ו"טוביה החלבן".

בשנים האחרונות שב אל הקאמרי והופיע ב"פליישר", "הלפרין וג'ונסון", "פולארד", "המורדים" ו"דמוקרטיה". בשתי ההצגות האחרונות ביים אותו עמרי ניצן, מנהלו האמנותי של הקאמרי, שאמר עליו בסוף השבוע: "אהבתי אותו כאדם וכשחקן. הוא היה שחקן אינטליגנטי, מקצועי ומסור, פרטנר נפלא לשחקנים שעמם עבד, ובעל גישה מודרניסטית למשחק. כאדם היה קולגיאלי, צנוע, משקיע ורגיש".

בשנים האחרונות עבד שמר פחות. בין היתר, הוא עבד בהפקות פרינג' עם צעירים, ביניהן "הסתברות", "כשהחביתה נוגעת בסלט", ו"אני (לא) יהודי", שהוא העלה בפסטיבל תיאטרונטו יחד עם בתו ללי שמר, שעיבדה עמו את המחזה.

"היתה בו נכונות לקבל סמכות של במאי צעיר", מספרת עליו ללי שמר, "לא היתה לו שום בעיה עם זה. באנרגיות וביוזמות שלו הוא חי כאיש צעיר ועבד עד הימים האחרונים. הוא לא חיכה שיקרו דברים, הוא כל הזמן יזם והמציא פרויקטים. את האהבה שלי לתיאטרון ספגתי ממנו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ