בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יון-דואר בהלם קרב

* "צ'יטרה-גריבה - סיפורו של יון", ספר לילדים ולנוער שראה אור עתה, הוא ההתנסות הראשונה של הסופר מאיר שלו בתרגום. זה היה "מאוד חינוכי", הוא אומר, "זה לימד אותי מה עובר על המתרגמים שלי ועל העורכים שלי"

תגובות

צ'יטרה-גריבה הוא שמו של יון-דואר בעל צוואר ססגוני, שגדל על גג ביתו של נער מכולכתה שבהודו. הוא בוקע מן הביצה, לומד לעוף, מפתח תכונות של מנהיג ואפילו משתתף במלחמת העולם הראשונה. בימים אלה ראה אור ספר פשוט ויפה לילדים ולנוער, "צ'יטרה-גריבה - סיפורו של יון" (עם עובד), שכתב הסופר ההודי דהאן גופל מוקרג'י ותירגם מאנגלית הסופר מאיר שלו.

לפני כ-35 שנה תורגם הספר לעברית בידי ירוחם לוריא ונקרא אז "עלילות ססגרון". שלו קרא את הספר בילדותו ושמר אותו בספרייתו. לפני כמה שנים, כשהחל לכתוב את הרומן "יונה ונער" על נער ונערה שהפעילו יוני-דואר בזמן מלחמת העצמאות, שב שלו אל "עלילות ססגרון" וגילה שהוא עדיין מרגש ומהנה. הוא החליט לתרגם אותו מחדש לעברית עדכנית.

מחבר הספר, דהאן גופל מוקרג'י, נולד ב-1890 בכפר ליד כולכתה שבהודו וכשהיה בן 19 עבר לחיות בארצות הברית. הוא נחשב לאחד מסופרי הילדים הטובים מבין הכותבים ילידי הודו, ו"צ'יטרה-גריבה" אף זכה בפרס ניוברי החשוב לספרות ילדים ב-1928. מוקרג'י פירסם עוד ספרים, בהם "קרי הפיל" ו"אנו עולים להימלאיה". הוא מת בניו יורק ב-1936.

"צ'יטרה-גריבה", ספר רווי חמלה ותום, מספר על היון שזה עתה נולד, על האהבה והדאגה שהוא מקבל מהוריו ומן הנער שמגדל אותו, על ההתמודדות שלו עם סכנות כמו נשרים ועיטים המאיימים על חייו, על רגעי המנוחה שלו במנזר הבודהיסטי שבהרי ההימלאיה ועל הודעות הדואר שהוא מעביר למען החיילים ההודים במלחמת העולם הראשונה.

"מדוע גורמות הציפורים כה הרבה סבל והרג זו לזו?" שואל היון את הנער ותמה אם גם בני אדם מסוגלים כך להכאיב זה לזה ולהרוג זה בזה. הספר - שיש בו קצת מרוח האופנישאדות, סיפורי חוכמה הודיים עתיקים - עוסק בעצם בהתמודדות עם הפחד. "אין בעל חיים ואין אדם נתקף ונהרג בידי אויב אלא אם מפחד הוא מפניו", אומר הלאמה במנזר שבהימלאיה. "הפחד מערפל את המחשבה ומשתק את העצבים. מי שמניח לפחד לשלוט בו - מאבד את חייו".

"את ?עלילות ססגרון' קיבלתי כשהייתי ילד מהמתרגם ירוחם לוריא, שהיה עורך ?הספריה לעם'", מספר מאיר שלו. "הוא היה חבר של הורי ולפעמים בא לבקר, ותמיד היה מביא לי איזה ספר מההוצאה. יום אחד הוא הביא לי את הספר הזה, ושמרתי אותו - יש לי בבית הרבה ספרי ילדים ישנים. כשהתחלתי לכתוב את ?יונה ונער' חזרתי לספר וגיליתי שני דברים - שהוא עדיין מאוד יפה, ושאם רוצים שיקראו אותו היום כדאי לתרגם אותו מחדש, כי העברית הנהדרת של ירוחם לוריא התאימה יותר לנערים של אז. עוד לפני שגמרתי את הספר שלי, הצעתי ל'עם עובד' לתרגם אותו".

מוקרג'י, מספר שלו, הוא דמות מעניינת בפני עצמה. "הוא נולד וגדל בכולכתה, השתתף בפעילויות נגד השלטון הבריטי, נאסר וישב בכלא ואפילו כתב על זה ספר למבוגרים. ?צ'יטרה-גריבה', אגב, עדיין נמכר באמאזון כספר חדש".

לשלו זוהי ההתנסות הראשונה בעבודת תרגום. "המצב שבו אני עומד מול טקסט של אדם אחר הוא חדש בשבילי, ומאוד חינוכי", הוא אומר. "זה לימד אותי מה עובר על המתרגמים שלי ועל העורכים שלי. לא בטוח שהייתי נותן למתרגמים שלי לעשות לספרים שלי מה שעשיתי בתרגום הזה. תיקנתי שמות של ציפורים, הרשיתי לעצמי לערוך קצת. אבל לא השלטתי עליו את העברית שלי. כשגמרתי את ?יונה ונער' הייתי כל כך לחוץ מבחינה רגשית, כבר היה לי סיפור חדש בראש אבל לא היה לי כוח לכתוב אותו, ומכיוון שאני לא אוהב להתבטל - ישבתי לתרגם את הספר הזה. זו היתה עבודה מרגיעה שהחזירה אותי לתלם".

תוך כדי תרגום הבין שלו שיון-הדואר החמוד והאמיץ, גיבור הספר, סבל בעצם מהלם קרב. "לא השתמשתי במלה הזאת, כי המונח הפסיכולוגי עוד לא היה קיים אז", הוא אומר. "אבל כל ההתנהגות של היונה אחרי שהיא חוזרת מההפגזה מעידה על הלם קרב, והנזירים מטפלים בה בדרך מאוד יפה".

יש בספר מעין שיר הלל לחמלה הבודהיסטית.

"יש בבודהיזם כמה דברים יפים, למשל הניתוק של דת מלאום וממדינה. הבודהיזם לא מעורב במלחמות שהיהדות, הנצרות והאיסלאם מעורבות בהן. לפני שש שנים פגשתי את הדלאי לאמה בירושלים ושאלתי אותו איך הוא מרגיש בעיר שכל צרותיה באות עליה בגלל קיצוניות דתית. הוא אמר שזה אחד הדברים השונים בין בודהיזם לדתות אחרות - הבודהיזם לא רואה באדם הדתי טוב יותר מהאדם החילוני. אז אולי שלמות נפשית ורדיפת שלום לא כל כך מתאימות לאופיי, אבל הן עדיין מעוררות בי הערכה רבה".



מאיר שלו: "התרגום היה עבודה מרגיעה שהחזירה אותי לתלם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו