טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שהעין לא רואה

בועז אהרונוביץ

תגובות

תערוכת הצילום של בועז אהרונוביץ היא התערוכה השנייה בחלל החדש של גלריה גילית פישר בתל אביב, גלריה שצמחה במהירות ממיזם עצמאי ורענן בדירה פרטית בקיץ שעבר לחלל גדול למדי שלובש ארשת מקצועית.

חבל שכרגע מדובר רק בארשת ויש בגלריה תחושה מסוימת של תפאורה. ביום ביקורי היו עבודות שלא נתלו ישר, כמה כתוביות התקלפו מהקיר ומסגור העבודות נראה חובבני לחלוטין, שלא לדבר על כך שחלק מההדפסות נראו הרבה פחות ממושלמות. הגלריה אמנם מוצפת בחלקה באור טבעי בזכות קיר זכוכית, אך בחדר הפנימי התאורה בעייתית. מפרטים אלו אפשר להתעלם בשדה האלטרנטיווי, אך הם אינם מתאימים כלל למגרש המקצועני. חבל שהם יוצרים תחושה של חזרה לקראת הדבר האמיתי בתערוכה היפה של אהרונוביץ.

אהרונוביץ, שסיים את לימודי ההמשך בבצלאל לפני שלוש שנים, הציג מאז בכמה תערוכות יחיד וקבוצתיות. הפעם מדובר בתערוכה גדולה, מגובשת ומרשימה. עבודותיו נעות בטווח שבין המוכר לזר; בין זיהוי של צמחים, תצורות נוף ובעלי חיים - לתחושה שדבר מה עמוק השתבש.

בשיחה עם פישר מסביר אהרונוביץ כי שם התערוכה, "XTYZ", מתייחס לכך ש"איינשטיין הוסיף בתורת היחסות ממד רביעי - זמן, ויצר מושג חדש: מרחב-זמן. האותיות מייצגות את הקואורדינטות של ארבעה ממדים אלה. העבודות בתערוכה שואפות להשתחרר מאותן מגבלות בכך שיש בהן ריבוי נקודות מבט, זמנים ומקומות. התוצאה היא דימוי שהמצלמה איננה יכולה לייצר, שהעין אינה יכולה לראות".

אהרונוביץ מצטרף לזרם המרכזי בצילום, זה של אמנים כמו אנדראס גורסקי, ג'ף וול וברי פרידלנדר, היוצרים דימויים שבינם ובין "מציאות", במובן של מה שנכח לפני המצלמה, אין ולא כלום. ההכרה בכך שהצילום מעולם לא ייצג מציאות, ומכאן ששאלת הדיכוטומיה בינו לבין ציור היתה במידה רבה מלאכותית, היתה נכונה גם לפני שפע האמצעים הדיגיטליים העומדים לרשות אמנים (ולמעשה לרשות כל אחד שהוא בעליה של מצלמה דיגיטלית) - אך עתה היא מתחדדת.

שמיכה של טבע

הדימויים של אהרונוביץ, כולם בהדפסה של הזרקת דיו על נייר, דחוסים בפרטים, מבטיחים הבטחות. בטריפטיך "גן-עדן" (350x250 ס"מ) שתלוי בכניסה לתערוכה הוא מחבר בין מושג אוטופי למצב כאוטי, כמו מפגיש בין התוהו ובוהו שקדם להיווצרות הגן בסיפור הבריאה לבין המתרחש מנקודת המבט האנושית לאחר הגירוש.

כמו בכל העבודות האחרות בתערוכה, אין בעבודה זו נוכחות של דמות אנושית, אך מפוזרים בה רמזים לנוכחות כזו.

בקריאה ישראלית-מקומית בולטות מיד משוכות שיחי הצבר, שנהרות מלל נשפכו על כך שהם מסמנים מקומות שהיו בהם בעבר כפרים ערביים, ודומה שהציון הזה היה לטפיחה עצמית על השכם של אמנים המתהדרים ברגישותם.

שאר הצמחים הם קולאז' של עצים ושיחים ותפרחות שונות שחלקן ניתנות לזיהוי ואחרות פחות, ונוצרת מעין שמיכה או פרווה עבה של טבע שלא ברור על מה היא מכסה. השמיכה הזאת, שנדמית זזה, נושמת, רוחשת, מקבלת יתר משמעות בזכות הבחירה בפורמט הטריפטיך, שבאמנות המערבית מאזכר מיד אמנות נצרות דתית.

בראיון לפישר מסביר אהרונוביץ שהצמחייה היא "משני צדי הקו הירוק, חלקה פלשתינית וחלקה ישראלית, העבודה מתעתעת בכך שהצופה לא יכול לדעת לאן כל אחד מהחלקים שהוא מסתכל עליהם בעבודה שייך מבחינת מיקום גיאוגרפי". הסבר זה מרדד את הדברים ונשמע כאחד מאותם טקסטים ליצוא, שיצלצלו יפה לאוזן זרה שרוצה לשמוע אמירות פשטניות על שלום. הטבע, בינתיים, עוד לא הסתדר לפי חלוקת גבולות פוליטית ואין צמחים ישראליים ופלשתיניים.

מפגש של היפה והנורא

שלוש עבודות בתערוכה נושאות את הכותרת "גרמניה" והן ממוספרות. לראשונה קוראים "גרמניה 1, 1945-2008". העבודות מראות שלבים שונים של הרס נוף - עירוני ופתוח - בהפצצה.

בתצלומים אלו המבט של הצופה מתלכד עם המבט של המפציץ, של מי שמביט מרחוק במעשה נורא ורואה מראה יפה של עננים, נוף ואחר כך גם הפיצוץ. העיסוק ביופי של ההרס מזכיר את העבודות של מיכל רובנר, שעסקה בבערה בשדות נפט בקזחסטאן, אך במיוחד את הציורים של גלעד אפרת, שנעשו לפי תצלומי ערים אירופיות חרבות שנהרסו בשתי מלחמות העולם והוצגו לפני שש שנים בגלריה נגא.

אהרונוביץ צילם את ברלין והמבורג. התמונות ששימשו נקודת מוצא לעבודות צולמו בידי נווט בחיל האוויר האמריקאי (שאת נכדו הכיר אהרונוביץ דרך האינטרנט) ואחרות צילם אהרונוביץ עצמו בטיסות מעל גרמניה. בדימוי-העל שיצר הוא מצליח להפגיש את היפה עם הנורא וליצור דימוי סוער, מרתק, שהצופים כאילו לוקחים בו ועם זאת שומרים על מרחק בטוח.

טוב היה לו נחסך מאתנו הטקסט, שההיתממות שלו מקוממת ("זה גרם לי לחשוב על האזרחים שהיו שם"); קצת קשה להאמין שעד שנות ה-30 לחייו אהרונוביץ לא ידע שבמלחמת העולם נהרגו מיליוני אזרחים בנוסף ליהודים שנרצחו בשואה.

עוד עבודה מרהיבה היא תצלום של פרפרים (200x150 ס"מ), שבתחושת האסון המאפיינת אותה מהדהדת היטב זו של תצלומי ההפצצות. אנו מודעים מיד לכך שאנו רואים יופי חנוט, יופי מת, ערימת גופות שנהפכו לדגם נאה.

בועז אהרונוביץ - "XTYZ". גלריה גילית פישר, רחוב לבונטין 1 תל אביב. שעות הפתיחה: יום שני עד חמישי 11:00-19:00, יום שישי 10:30-14:30, שבת 11:00-15:00



תצלום של בועז אהרונוביץ בגלריה גילית פישר בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות