בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור סינדרלה בנתניה

תגובות

שיירת האוטובוסים התמקמה בקושי במרכז העיר הצפוף של נתניה, ושיחררה מדלתותיה מאות ילדים ערניים, שלא ענו בדיוק לסטריאוטיפ התלמיד האנגלי המסורק והמנומס. למראה הילדים שזרמו להיכל התרבות לצפות באופרה "סינדרלה" מאת רוסיני, הסתננו ללב כמה פקפוקים. קשה היה לדמיין את ההמון המסתער הזה, המצויד בטלפונים סלולריים, יושב בחשכת האודיטוריום ומקשיב בשקט לווקליזות מסתלסלות של זמרת סופרן ולקול מתחנחן של זמר טנור.

אופרה לילדים. סתם ילדים ולא עילית בתי הספר לאמנויות, ילדים שלא זוכים לחינוך מוסיקלי ראוי בבית הספר, וספק אם גם המורים שלהם שמעו אי פעם יותר מדקה רצופה של מוסיקה קלאסית - ובוודאי אופרה - הייתכן? ועוד איזו אופרה: "סינדרלה". קצת מצחיק לחשוב שילדי כיתות ה'-ו', שמבלים במועדונים, מורידים סרטים באינטרנט, רואים "הישרדות" וקונים בגדי מותגים, יאמינו לסיפור על אחיות רעות, אמא מכשפה, קוסם טוב ונערה שוטפת רצפות שמתאהבת בנסיך - והכל בזמרה אופראית שגורמת גם למבוגרים לרצות למות ממבוכה.

לפני שירדו האורות באולם הנתנייתי עדיין היה נדמה שלמישהו באופרה הישראלית שיצרה את ההפקה, ובסל תרבות ארצי שרכש אותה להפצה בכל הארץ, יש בעיה קשה עם המציאות. השקט שבו התקבל קולה היפה של הסופרן ברכה קול הפריך באחת את ההשערות האלה. מי שגלש מבעוד מועד באתר של סל תרבות ארצי באינטרנט, לא הופתע ממה שהתרחש באופרה "סינדרלה" בנתניה: מהאולם שהתמלא שם החודש שמונה פעמים ב-4,000 ילדים שהתמוגגו מהמדיום שלמראית עין רחוק כל כך מעולמם. באתר מסופר על הצגת האופרה לאלפי ילדים גם בלוד, עפולה, קרית מלאכי, בת-ים, אופקים, נהריה, באר שבע ועכו - והעדויות משם משקפות את מה שהתחולל בנתניה: ילדים שקטים, סקרנים, חלקם אפילו מזמזמים את האריות עם הזמרים על הבמה. האם מתרחש כאן נס?

מסירות, כישרון ודמיון בהפקה, וחתירה חסרת פשרות לאיכות האמנותית הגבוהה ביותר - זו כנראה הנוסחה הפשוטה להשיג הכל, אפילו אופרה קלאסית בנתניה ולוד. האופרה הישראלית והתזמורת הקאמרית הרימו הפקה בבימוי סוחף של רקפת לוי, לראשונה כבמאית אופרה, וגייסו אנסמבל סולנים שאין כמוהו לילדים: ברכה קול הקסימה אותם, ענת עיני הצמיתה אותם עד דממה רועמת בקולה העמוק, נועה דנון ושירלי הוד כאחיות הרעות הצחיקו והפחידו אותם, וגם יוסף ארידן וגבריאל לובנהיים היו מצוינים. אין סוף להומור ולכישרון של דוד זבה, שתירגם, ניצח ושר בשלמות.

מאחורי הקלעים פעלו עובדות סל תרבות ארצי, שקנו, הפיצו, שיווקו לבתי הספר, הכינו חוברות ודיסק לעיון מבעוד מועד לכל תלמיד, סיבסדו את האופרה ל-10 שקלים לילד, והגו מערך הכנה מוסיקלי-פדגוגי למורים. אם יש נס בסיפור הזה, זהו החזון: המחשבה שדבר כזה אפשרי כלל.

משוגעים לדבר בירושלים

שעת לילה בשכונת קטמון בירושלים. תאורת הרחוב קלושה והתנועה דלילה. בין המעטים שצועדים על המדרכה אפשר לראות צעירים נושאים כלי נגינה: הם בדרכם לבית הספר קשת, שבשנים האחרונות פושט בשעות אחר הצהריים את לבושו והופך למרכז מוסיקה שכונתי, קונסרבטוריון שפעילותו מוכרת למשרד החינוך אך הוא אינו נתמך על ידו ואינו מוכר באופן רשמי.

עד חצות הם ינהלו כאן חזרה לאופרה חדשה לילדים, "סיפורו של התו סול" מאת מנהל המרכז, המלחין הצעיר שאול בוסתן. עולם הקונסרבטוריונים אינו זר לבוסתן, שהקונסרבטוריון בעיר הולדתו באר שבע היה ביתו השני מכיתה א' עד י"ב. עכשיו, כשבגר מהאקדמיה למוסיקה ירושלים, הוא גייס מורים וסטודנטים באקדמיה - הן להנחות אותו וללוות את פעילותו שם, והן לשמש מורים במרכז המוסיקלי שלו. הוא ינצח על התזמורת הקטנה והזמרות באופרה שתעלה לראשונה בשכונה הערב.

איך מקימים קונסרבטוריון במדינה שתקציב 40 הקונסרבטוריונים שלה מספיק למעשה רק לשלושה-ארבעה קונסרבטוריונים גדולים? בעיר שמחלקת התרבות בעירייה שלה אינה מתפקדת, שהתקציבים למוסיקה לא קיימים בה? איך מבססים מרכז למוסיקה בשכונת מצוקה שהמוסדות החינוכיים והחברתיים שלה מתפוררים? איך אפשר לדמיין כלל שבקרב תושבים יוצאי חבר המדינות, אתיופיה וכורדיסטאן, שרובם זה מקרוב באו, אפשר להקים אנסמבל תזמורתי ומקהלה, לגייס 80 תלמידים בכינור וקלרינט, צ'לו וחלילית, פיתוח קל ופסנתר ומבוא להלחנה, ולקיים סדרת קונצרטים?

סווטלנה פדוטנקו, תושבת השכונה שעד לפני עשור עבדה במפעל לייצור מתכת באוקראינה וכשבאה לישראל עבדה בניקוי בתים, חשבה שזה אפשרי; ובדרך מקרה הכירה את ערן עובדיה, איש היי-טק תושב מבשרת ירושלים ומנכ"ל של חברת ביו-טכנולוגיה - וגם אוהב מוסיקה שניגן שנים רבות בכינור ועתה שר במקהלת מבשרת - שיודע איך לעשות זאת. יחד הם הצליחו.

וכמו בהיבטים האחרים של העשייה המוסיקלית בישראל, בהיעדר פטרונות ממשלתית ולנוכח שוויון הנפש הממסדי, גם מרכז זה נהפך לשיגעון של חלוצים המסורים לענייני החברה ומאמינים בכוחה של המוסיקה לחצות גבולות תרבותיים. עובדיה, יו"ר המרכז בהתנדבות, מצליח לגייס מדי שנה סכום זעום. יחד עם שכר הלימוד שמשלמים הילדים - חצי ממה שמשלמים במרכז הארץ - הוא מחזיק את משכורות המורים ואת שכר המבצעים. בסדרת הקונצרטים המשובחת אפשר לשמוע מוסיקת בארוק וטנגו, ג'ז ורנסנס, שנסונים צרפתיים - ועכשיו גם אופרה. "צריך ליצור בסיס חברתי ומוסיקלי כאן, והואיל והמדינה לא עושה את העבודה, היא מוטלת על אנשים כמונו", הוא אומר.



"סינדרלה". אין סוף להומור ולכישרון של דוד זבה, שתירגם, ניצח ושר בשלמות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו