בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המיצג החדש של רון ארד בלונדון

כריסטיאן מרקלי, אורי גרשט וג'ונתן ספרן פויר במיצג דיגיטלי חדש בראונדהאוס בלונדון, גם את הקהל מוזמן להציג

9תגובות

חללים יוצאי דופן ובניינים בלתי שגרתיים מוציאים לפעמים מיוצרים את הטוב ביותר. זה מה שקרה למשל למעצב הישראלי-בריטי רון ארד כשהוא התבקש להפיק עבודת מיצב מיוחדת לתיאטרון הראונדהאוס בלונדון.

כפי ששמו מרמז, הראונדהאוס הוא תיאטרון עגול עם חלל פנימי ענק שיכול להכיל עד 1,700 צופים. ארד רוקן אותו לחלוטין ובמרכז תלה וילון חצי-שקוף המורכב ממוטות סיליקון ומשמש כמסך של 360 מעלות להקרנה של עבודות וידיאו. הוא הזמין אמנים, מעצבים ומוסיקאים כמו מעצב האופנה חוסיין שאלאיין והאמן אורי גרשט להכין עבודות מיוחדות שיוקרנו בחלל. מאתמול ועד סוף החודש יוצגו שם עשר עבודות שונות לצד אירועים מיוחדים שבהם גם הקהל יוזמן להקרין חומרים משלו. "חשבתי שיהיה מעניין יותר אם אנשים אחרים ישתמשו במסך ולאו דווקא אני", אומר ארד בראיון טלפוני מביתו בלונדון.

הראונדהאוס הוא מיתוס לונדוני בכל הקשור להופעות אקסטרווגנטיות, מה שמועדון הסינרמה בתל אביב היה יכול להיות אילו היה זוכה לתכנים טובים יותר ולניהול עקבי. הוא הוקם במחצית המאה ה-19 בשכונת צ'וק פארם ושימש במקור כמוסך לחיוג קטרים של הרכבת התחתית. בשל התקדמות הטכנולוגיה הוא ננטש כעבור עשור ונהפך למזקקה לג'ין. הפריצה שלו לתודעה הציבורית היתה בשנות ה-60 לאחר שהמזקקה התפנתה מהמקום והבניין נותר שוב ללא משתמשים. עיריית לונדון קידמה תוכנית חדשנית להפיכתו למרכז הופעות ותרבות. ב-15 אוקטובר 1966 הוא נפתח לראשונה לקהל הרחב בהופעה של "פינק פלויד" ו"סופט מאשין". במשך העשור שלאחר מכן נהפך המקום למוקד מרכזי של תעשיית המוסיקה הבריטית. רולינג סטונז הופיעו שם, לצד דייוויד בואי, ג'ימי הנדריקס, ה"דורז", וכוכבים בולטים אחרים בעולם הרוק הבינלאומי.

במתכונתו הנוכחית הראונדהאוס פועל בחסות קרן ציבורית ומשמש בית למגוון הופעות מוסיקה, הצגות תיאטרון, אמנות מיצב, מדיה דיגיטלית ואפילו מופעי קרקס. הוא הוכרז כבניין לשימור מחמיר ולפני כחמש שנים שופץ ונוסף לו אגף חדש שכולל בין השאר אולפני טלוויזיה ורדיו מתקדמים. בזכות הרחבת הבניין נפתחו בו תוכניות חינוכיות בתחומי המוסיקה והמדיה שמושכים בני נוער מהסביבה, בעיקר משכבות מצוקה. ב-2009 פתח שם בוב דילן את מסע ההופעות העולמי שלו, זמן קצר לאחר מכן ארח הראונדהאוס את פסטיבל האייטיונז הראשון בעולם ולאחרונה אף השיק לייבל הקלטות מקורי משלו.

שיתוף הפעולה בין ארד לראונדהאוס נרקם במקרה. הסטודיו של המעצב הישראלי-בריטי שוכן זה 20 שנה בסמיכות לתיאטרון ובהפסקות הצהריים הוא היה רואה לפעמים את המנכ"ל שלו, מרקוס דייוויס. באחת מהפסקות הצהריים האלה הציע לו דייוויס להכין עבודת מיצב מיוחדת לתיאטרון, "בתוך שנייה צץ לי הרעיון. אמרתי לו, 'אולי נעשה וילון ענקי ונקרין עליו וידיאו ואנשים יוכלו לעבור דרכו'. לא התכוונתי ברצינות בכלל אבל הוא אמר לי 'זה נשמע פנטסטי'. שנה אחרי זה עומד בתוך החלל וזה נראה מדהים. עד שזה לא היה בנוי לא יכולנו בכלל לדמיין איך זה ייראה במציאות. זה מסוג הדברים שאתה מקבל יותר ממש שמגיע לך", הוא אומר בחיוך.

הקוטר של הווילון הוא 20 מטרים והוא מורכב מ-5,600 מוטות סיליקון דקים בגובה של 8 מטרים כל אחד. התנועה של הסיליקון מזכירה מעין וילון חרוזים ובזכות גודלו העצום המבקרים יכולים להיכנס לחלל הכלוא בתוכו ולחוות את עבודות הוידיאו המוצגות בצורה אחרת לחלוטין. כך נפכים הצופים בעצמם לחלק בלתי נפרד מהעבודה. לכך מיתוספת תחושה של איבוד חוש ההתמצאות ושיטוט בקנה מידה משונה ולא מוכר. את טבעת המתכת שאוחזת את המוטות ייצרה החברה האיטלקית שאחראית גם לעבודות פלדת הקורטן המרשימות שתיכנן ארד במוזיאון העיצוב בחולון.

הווילון של ארד מהווה פלטפורמה מרתקת לעבודות וידיאו של יוצרים מתחומים שונים. האמן והמלחין כריסטיאן מרקלי בחר להקרין על המסך קלידי פסנתר, כאשר שתי ידיים ענקיות של פסנתרן מנגנות עליהם יצירה מוסיקלית שנכתבה במיוחד בשביל החלל. הצלם אורי גרשט בחר לצלם מלחמת שוורים, אבל במקום להתמקד בפעילות האכזרית בתוך הזירה הוא צילם את הבעות הקהל. מכיוון שהווידיאו מוקרן הן כלפי חוץ והן כלפי פנים, המבקרים שיכנסו אל תוך חלל הווילון ייהפכו בעצם לסוג של שחקנים בזירה. הסופר היהודי-אמריקאי ג'ונתן ספרן פויר לקח על עצמו את תפקיד האורקל היודע הכל. במשך אחר צהריים אחד באמצע החודש הוא יענה על שאלות שונות ומגוונות שיעלו מבקרים בראונדהאוס או גולשים באתר האינטרנט של התיאטרון. התשובות שלו יוקרנו על המסך המעוגל באותיות ענק בגובה 8 מטרים, "באמצעות תקשורת לוויינית, טלפתיה וכישוף", כהגדרת התוכנייה. ארד מספר כי הקרנות הניסיון נמשכו במשך כל סוף השבוע האחרון, עד למועד הפתיחה. "בשבת באמצע הלילה קיבלתי פתאום טקסט - breakthrough - אחרי שהם הצליחו להתגבר שם על תקלה טכנית במערכת ההקרנה".

ארד, יליד תל אביב, עבר ללונדון בשנות ה-70 לטובת לימודי אדריכלות. מאז הוא פתח סטודיו עצמאי ומשגשג, שיתף פעולה עם חברות העיצוב המובילות בעולם, ופיתח שורה של מוצרים, חללים ובניינים שנהפכו לחלק בלתי נפרד מהקאנון העיצובי העולמי. העבודה שלו מאופיינת בקווים מעוגלים ומעוקמים, בשימוש חדשני בחומרים ולא פחות חשוב מכך בהרבה הומור. "אני מסתכל באופטימיות על מחאת האוהלים", הוא אומר, מכיוון שכולנו יודעים שישראל נמצאת בידיים של האנשים האחרונים שהיינו רוצים להיות תחת אחריותם". האם למעצבים צריך להיות תפקיד משמעותי במהפכה הזאת? "המעצבים יכולים לצייר את השלטים", הוא צוחק, "אבל הם מחויבים למחאה בדיוק כמו כל אזרח אחר".

את וילון ההקרנה בראונדהאוס, או בשמו הרשמי "Curtain Call", אפשר לראות כחלק מהניסיון המתמשך שלו לחפש אחרי הצד המשחקי והאינטראקטיבי של עולם העיצוב, אף שהוא מוכר יותר כמעצב תעשייתי ולאחרונה גם כאדריכל. "לך נראה אולי שהרחבתי את היריעה, אבל בעצם אני פשוט מסרב להתמקד רק בתחום אחד", הוא עונה. "בסופו של דבר מעניין אותי לעשות דברים שלא היו קיימים לפני שעשיתי אותם. מעניין אותי שיהיה לי בערב משהו שבבוקר לא ידעתי שיהיה לי".

אם העיסוק הנוכחי שלו במדיה דיגיטלית יקבל ביטוי בולט גם בעבודותיו הבאות? "אני משתמש במדיה הרבה, לפעמים זה העניין עצמו ולפעמים זה חלק מעבודה. ככלל צריך להגיד שאני משתמש בכל מה שאני מפיק לפרויקטים עתידיים. כל מה שקרה עד אתמול ב-16:30 הוא כשר לחלוטין להיות מחר חלק מתוך העבודה הבאה שלי".



עבודות בתיאטרון ראונדהאוס לקראת פתיחת המיצג הדיגיטלי תצלומים: משרד רון ארד ושות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו