בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קובי בן-עזרי, שעיצב את המונוגרפיה על דיטר ראמס, מספק הצצה לתפישת עולמו

תגובות

בהקדמה לספר חדש שמתעד את פועלו של המעצב דיטר ראמס, מספר ג'ונתן אייב - המעצב הראשי של חברת אפל - איך כשהיה ילד בלונדון הוריו הביאו הביתה יום אחד מסחטת מיץ של חברת בראון מדגם Citromatic. "לא ידעתי דבר על דיטר ראמס או על עשרת העקרונות שלו לעיצוב טוב. אבל בשביל ילד קטן שלא התעניין בסחיטת מיץ, אני זוכר את ה'ציטרומטיק' בבהירות מפחידה. היא היתה לבנה. היא שידרה משהו כבד וקר. היה לה אופי והיא חפה מהתנצלויות, בנויה בפרופורציות מושלמות, קוהרנטית וחסרת מאמץ. היה קשר ישיר בין המוצר לחומרים שממנו היא היתה עשויה, והיה ברור שהיא יוצרה מהחומרים הכי טובים שיש, לא הזולים ביותר. שום חלק לא הוסתר או הובלט בכוונה, הכל היה בהיררכיה נכונה. במבט אחד ידעת בדיוק מה זה ואיך להשתמש בזה. זה הרגיש שלם והרגיש נכון. ובעוד שהזיכרונות שלי נטועים בעבר, המוצר נשאר כל הדברים האלו גם היום".

אין זה מקרי שאייב הסכים לכתוב את דברי ההקדמה לספר שיצא לאור בימים אלה בהוצאת פיידון. אפשר לראות בעיצוביו הנקיים והאלגנטיים של אייב לאפל המשך ישיר למורשתו של ראמס. ראמס נולד בגרמניה ב-1932, למד אדריכלות ועיצוב פנים וב-1955 החל לעבוד בחברת בראון שבה השתמש בחידושי האלקטרוניקה וההנדסה של התקופה כדי ליצור פרשנות חדשה ומתוחכמת למכשירי חשמל ביתיים. הוא הושפע רבות מתנועת הבאוהאוס ובית הספר לאמנות אולם בגרמניה והוביל רוח עיצובית שאימצה את המודרניות והציבה את השימושיות לפני כל דבר אחר. רוח זו הניבה עיצובים נטולי עיטורים, פשוטים בתפקודם ובנויים בתחושת סדר אחידה, שמתקשרים עם הכלל שטבע ראמס, "Less But Better", שמתייחס לאמירתו של מיס ון דר רוהה, "Less Is More".

מבט אחד

שם הספר, :"Dieter Rams As Little Design As Possible" מאת סופי לאבל, מתייחס גם הוא לכלל זה, שמאפיין את עיצובי ראמס, שמ-1955 עד 1995 עיצב או פיקח על עיצוב יותר מ-500 מוצרים של בראון ושל רהיטי חברת Vitsoe. מערכות שמע, מחשבונים, מכונות גילוח ומערכות מדפים הם רק כמה מהמוצרים שעיצב. רבים מעיצוביו נכללים באוספים הקבועים של מוזיאונים חשובים ברחבי העולם והמגזין "וולפייפר" הכתיר אותו בעבר כמעצב התעשייתי המשפיע ביותר של ימינו.

בשונה ממונוגרפיות קודמות שיצאו בהוצאת פיידון, מעצב הספר, קובי בן-עזרי, החליט שלספר דרוש עיצוב אחר. בן-עזרי, בן 35, נולד וגדל בירושלים. ב-1999 החל ללמוד במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ובסמסטר השני של שנה ג' יצא לחילופי סטודנטים בקופר יוניון שבניו יורק, שם למד במשך שנה וחצי. בתום לימודיו, החל לעבוד כמעצב במגזין העיצוב הנחשב "D-I". אחרי שעבד שנה במגזין מונה בן-עזרי בסוף 2004 לתפקיד הארט-דירקטור שאותו מילא עד סוף 2006. כיום הוא גר בציריך עם אשתו, ג'וליה הייסטינג, מנהלת העיצוב של הוצאת ספרי העיצוב והאמנות פיידון ומעצבת בעצמה.

"אחרי שקראתי את הטקסט הבנתי שזהו ספר שונה מהרבה ספרים שנכתבו על ראמס עד עכשיו", הוא מספר בשיחת טלפון מביתו בציריך. "זו גם הסיבה שהעיצוב שלו שונה ממונוגרפיות אחרות של פיידון - הוא מעוצב יותר כמו ספר קריאה, בפורמט קטן יותר, עם רפרנסים בשוליים לאימג'ים פה ושם, ומקבצי תמונות שמפרידים בין הטקסט".

באיזה מובן מדובר בספר שונה?

"הספר שם את הסיפור של בראון ושל ראמס בהקשר של התעשייה של לפני ואחרי מלחמת העולם השנייה. הוא מתחיל עם בראון ורק אחר כך מגיע לתקופה שראמס הצטרף אל החברה. אין מדובר בספר שמתיימר להציג קטלוג של העבודות שלו; רק אחוז קטן מאוד של העבודות של ראמס מוצג בספר. זו יותר הצגה של תפישת העיצוב שלו. ג'ונתן אייב מתייחס לכך בהקדמה: בשני עמודים הוא מצליח לתאר באופן מדויק להכאיב - כאילו במקרה שלו הכתיבה היא פועל יוצא של העיצוב - כמה העיצובים של ראמס מדויקים באופן שבו הם משדרים את הפונקציה שלהם, את המהות שלהם. שאתה יודע איך להשתמש במוצר בעזרת מבט אחד; זו התנסחות מאוד חכמה בהקשר של ראמס".

את העבודה על הספר החל לפני שנתיים. בראיון שהתפרסם אז ב"גלריה" סיפר בן-עזרי: "זה אתגר לא קטן, לעצב ספר על מעצב בסדר גודל כזה שעדיין בחיים. הספר עדין בשלבי פיתוח קונצפט, שאותו אני אמור להציג בקרוב להוצאה. לאחר מכן זה עובר אל ראמס, ואולי אפילו אספיק לבקר אצלו בבית, דבר שתמיד רציתי".

שנה לאחר מכן הספר כבר היה מוכן, אבל בן-עזרי לא היה מרוצה ממנו. "הרגשתי שהיה בו משהו מפוספס", הוא אומר כעת. "הכל היה סגור, נתתי הוראות לקדם דפוס, הכל היה מוכן, אבל כבר אז ידעתי שזה לא יהיה ספר שאני אתגאה בו, לא משהו שאשים בתיק העבודות שלי".

עד כדי כך?

"כן. היו יותר מדי דעות שונות, בעיות בהשגת החומרים, בעיות תקציב - דברים שאין לך שליטה עליהם. בשלב הזה ההוצאה החליטה שהם רוצים להקפיא את הספר. לא ממש בכיתי, אפילו שהייתי בטוח שהם לא יוציאו אותו בסוף. אחרי כמעט שנה הם חזרו אלי ואמרו שהם רוצים להוציא את הספר אבל לעשות אותו טוב יותר. התוצאה היתה שהספר צמח מ-200 עמודים ל-400, הכריכה וסוג הנייר השתנו, ההפסקה של השנה עשתה טוב לכולם, היתה לי הזדמנות שוב להשקיע זמן ולתקן דברים שלא הייתי מרוצה מהם".

מה למשל?

"הדבר הראשון שרציתי היה לשכור צלם ולתת עוד רובד לספר, שבא לבסוף לידי ביטוי בצילומים שערכנו בבית של ראמס ובארכיון של בראון. הארכיון, לפי מה שהבנתי - וזה היה לפני שהגעתי לשם - היה סוג של בית קברות למוצרים של החברה. מבחינתי זה היה המקום שבו המוצרים האלה גרים עכשיו: רובם לא בשימוש, הרבה מוצרים שנהפכו לפולחן, שאם אתה רוצה לקנות אותם מדובר במאות או אלפי יורו ב-eBay. זה מין מקדש שמכיל מאגר נדיר של כל המוצרים האלה ביחד כולל אבות טיפוס. חשבתי שדווקא בגלל זה יהיה מעניין להראות אותם".

מה גילית כשהגעת לשם?

"מחסן מוזנח, שונה לגמרי מהאסתטיקה של ראמס. יושב שם אדם כמעט בן 80 שמנהל את הארכיון. הוא אחראי לקטלג את כל המוצרים, לשלוח אותם לתערוכות בעולם, זה מה שהוא עושה כל היום. אין דרך אחרת למצוא את המוצרים האלה".

איך היו הצילומים בבית של ראמס?

"הבית שלו היה מאוד מעניין, גדוש בחפצים אישיים ואובייקטים שהוא עיצב, כמו מוזיאון. אפשר היה לראות שם גם את הכמיהה לעיצוב, אבל גם רגש מאוד פרטי עם תשוקה ולהט עצומים למה שהוא עושה. ראמס גר במרחק נסיעה של 20 דקות מפרנקפורט, בבית שהוא תיכנן ועיצב בעצמו כחלק מפרויקט של יחידות דיור לאורחים ולפועלים של בראון שלא יצא אל הפועל. זה הפרויקט האדריכלי הרציני היחיד שהוא תיכנן ובנה בעצמו, אחרי שבתחילת דרכו כאדריכל הוא עבד במשרד אדריכלים קטן עד שנתקל במודעת דרושים של בראון שמחפשים מישהו שיתכנן להם אולמות תצוגה, ומאז הוא עבד שם".

איך היה המפגש?

"מוזר. אבל צריך לזכור שבאנו לעבוד, לא נפגשנו בבית קפה. בכל מקרה הוא היה נחמד מאוד וסימפטי. הוא היה מאוד טבעי עם המצלמה, לא היתה לו בעיה שנסתובב לו בבית, אבל היה בזה משהו ייחודי, אפילו קצת מרגש. היה לו חשוב שנבין כל דבר - הוא עבר מוצר מוצר וסיפר למה הכפתור בגודל הזה, ולמה הוא השתמש בחומר כזה או אחר. לא עיניינה אותו החגיגה הזאת סביבו, היה לו חשוב שמי שמעורב בספר יבין את הסיבה לכל דבר".

הכרת את העבודות שלו? בדרך כלל מעצבים גרפים לא מכירים את עולם העיצוב התעשייתי.

"הכרתי את העבודה שלו, במיוחד אחרי שעבדתי ב'D-I', זה שם שהוזכר שם המון פעמים. אני יכול אפילו להודות שחטאתי מדי פעם וניסיתי לקנות כמה מוצרים מקוריים שלו ב-eBay ללא הצלחה. וברור שברגע שהוצע לי לעצב את הספר לא חשבתי פעמיים, לא היתה פה שאלה בכלל. אני מרגיש שאחרי שהפרויקט יצא מההקפאה וקיבלתי יד יותר חופשית כל פרט יצא כמו שרציתי. בפרויקט בסדר גודל כזה בדרך כלל אתה בולע צפרדע או שניים, אבל פה בסוף הצלחתי לשלוט על כל פרט".



ראמס. מורשת מפוארת


דגם לביתן שעיצב ראמס לחברת בראון ב-1955



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו