בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין ג'יי-ג'יי אברמס לסטיבן שפילברג

ג'יי-ג'יי אברמס, אחד היוצרים המצליחים בהוליווד, חוזר בסרטו החדש "סופר 8" אל הימים שבהם הסתובב בכל מקום עם מצלמה ביתית ונחשב תמהוני. אחרי שהגשים חלום ועבד עם סטיבן ספילברג, הוא תוהה מה כבר יכול להיות מעניין בחבורת ילדים שעושים סרט באייפון

3תגובות

רבות דובר בקשר בין ג'יי-ג'יי אברמס, במאי הסרט החדש "סופר 8", לבין הגיבור שלו - ומפיק הסרט - סטיבן ספילברג. שניהם רואים את העולם כילדים תמימים מגודלים, וביצירותיהם האהובות ביותר ("אבודים", "זהות בדויה" ו"מסע בין כוכבים" של אברמס, "אי-טי, חבר מכוכב אחר" ו"מפגשים מהסוג השלישי" של ספילברג) הם מערבים את פלאי העל-טבעי עם התוצרים העדינים של הלב האנושי. במקרה, שניהם גם התחילו את הקריירה הקולנועית בגיל 12, כשצילמו סרטי 8 מ"מ במצלמה ביתית. ספילברג רצה לקבל את תג הצלם המצטיין של הצופים, ואילו אברמס התמקד באובססיה שלו לאפקטים מיוחדים.

"מה שאהבתי באפקטים מיוחדים היה הקסם", אומר אברמס בראיון עמו. המפגש מתקיים במקום שנראה כאילו צולם מבעד לעדשה מעומעמת-פוקוס: סוויטה מעוצבת בסגנון יוקרתי מיושן במלון על שפת הים בסנטה מוניקה, דלתות צרפתיות פתוחות לרווחה אל רוח בין הערביים שבאה מהאוקיינוס השקט. הבמאי-כותב-מוסיקאי (הוא הלחין את המוסיקה לרבות מהסדרות שלו ובהן "אבודים", "פליסיטי" ו"פרינג'"), בן 45, לבוש מכנסי ג'ינס פשוטים ומרכיב משקפיים שחורים של אינטלקטואל חנון. שערו השחור הגלי נראה כסבך שיחים ששואף לשמים, כאילו סמר מזרם חשמלי מתמיד שמייצר מוחו האינטנסיבי.

"כשהייתי ילד קטן אהבתי לראות קסמים. כשביקרתי עם סבא שלי באולפני יוניוורסל הרגשתי שאפקטים מיוחדים הם כמו עוד מכשיר לעשות אתו קסמים. מה שריתק אותי לא היה האיש עם הצילינדר והשפנים, אלא הדרך הזאת ליצור אשליה שמשהו הוא אמיתי בזמן שהוא לא אמיתי. זה יכול להיות זמן ומקום, זה יכול להיות מזג אוויר, זה יכול להיות מטוס טס, זה יכול להיות יצור שלא קיים בעצם, סצינת קרב, דם ניתז, חלון מתנפץ, דליקה - זה יכול להיות כל דבר. כל הדברים האלה היו מעשי כשפים קטנים, והרעיון שכל זה יכול להצטבר וליצור יחד אשליה שמשהו הוא אמיתי, כך שאנשים יגיבו רגשית ליחסים, לנסיבות, לאירוע - זה הלהיב אותי מאוד.

"הרגשתי כמעט כאילו אני מציב לעצמי מטלות: ?מעניין אם אוכל לעשות את הדבר הזה כך שייראה אמיתי; למשל שהחללית הזאת ממש תעוף, שלאיש הזה יהיה תאום זהה באותו פריים'. ואז הייתי מנסה להגיע לזה. למען האמת, עכשיו אני משתמש בכמה מהרעיונות האלה הרבה יותר משהשתמשתי בהם בילדותי".

אברמס מקמט את מצחו ונועץ את עיניו בחלל בעוד הוא מגבש את דבריו. המלים צוברות תאוצה לאחר שיגור ראשוני מהוסס, אחר כך יוצאות מפיו במטח של להט נחרץ ומהיר. "מה שאני אוהב, ומה שסטיבן ספילברג עושה בסרטים שלו, הוא תחושה של אפשרויות בלתי מוגבלות, תחושה שהחיים יכולים לקחת אותך לכל מקום, שבכל פינה סביבך יכול לקרות משהו מדהים... יוצא דופן. ואני לא מתכוון רק לדברים נהדרים וטובים. זה יכול להיות מפחיד, זה יכול להיות מבלבל, זה יכול להיות מטריד, וזה גם יכול להיות נפלא ומצחיק ומחולל שינוי".

מציאות מצמררת

מפחיד, מצחיק ומחולל שינוי הם תארים הולמים ל"סופר 8", הסרט הראשון שבו אברמס הוא לא רק הבמאי אלא גם התסריטאי. הוא משתמש בניסיון הילדות שלו כבמאי כנקודת המוצא, ועוקב אחר קבוצת ילדים שיוצאת בקיץ של 1979 לצלם סרט אימה במצלמת 8 מ"מ. הגיבור הוא ג'ו, ילד בן 13 המתמודד עם מותה הפתאומי של אמו בתאונה במפעל. לסרט שהוא יוצר יחד עם חבריו הוא מעצב איפור של זומבים ובונה דגמי רכבות שיפוצצו.

משחקי הנדמה-לי נהפכים למציאות מצמררת כשערב אחד, בזמן שהילדים מצלמים סצינה ברציף רכבת ישן, הם עדים להתנגשות מפחידה בין רכבת לטנדר, ובעקבותיה מה שנדמה כבריחה של ישות מאיימת מאחד הקרונות המרוסקים. לאחר האירוע הקשה מתרחשות תופעות מעוררות חלחלה, הצבא מגיע, אנשים מתחילים להיעלם וג'ו נלחם להציל את אהוביו.

"צילצלתי לסטיבן משום שהרגשתי באינסטינקט שאני רוצה לעבוד עם האדם שהיה הגיבור שלי מאז ילדותי, ולא היה לי מושג איזה סרט אעשה", מודה אברמס. "היתה לי רק הכותרת, ידעתי שזה יכול להיות סרט על קבוצת ילדים שעושים סרט, והוא היה היחיד שאני מכיר שעשה את זה כמוני, שיכול לעזור לי לעשות סרט כזה. אז צילצלתי אליו, והוא אמר כן".

אבל למרבה הפלא, "סופר 8" אינו הפעם הראשונה שאברמס עובד עם הגיבור שלו. כשהיה נער הוא הופיע בכתבה בעיתון על פסטיבל קולנוענים צעירים בלוס אנג'לס שהוא השתתף בו. בצירוף מקרים שכאילו נלקח בעצמו מסרט, ספילברג קרא את הכתבה ושכר את אברמס וידידו לתקן כמה גלגלי 8 מ"מ שהחזיק אצלו מתקופת הצילומים של גיל ההתבגרות.

אמו של אברמס, קרול, תיארה את חרדתה כשגילתה את ערימת הספגטי של סרטי 8 מ"מ הפרומים של ספילברג, שכיסו את רצפת חדרו של בנה. "מה עשית?!" צרחה. "הוא יתבע אותנו! נאבד את הבית שלנו! נאבד את המכוניות שלנו!" למזלם של ארכיון ספילברג ועתידו של אברמס בהוליווד, ג'יי-ג'יי הצעיר ביצע את העבודה וחלק את השכר, 300 דולר, עם ידידו, אף שעדיין לא פגש את הבמאי המפורסם פנים אל פנים.

אפילו חובב קולנוע מהשורה יוכל לחבר את הנקודות בין "סופר 8" לבין סרטיו הקלאסיים של ספילברג, "אי-טי", "מפגשים מהסוג השלישי", "פארק היורה", אפילו "הגוניס". האם אברמס השתדל להימנע מלצטט את ספילברג בטריטוריה של הרב-אמן בתחום המדע הבדיוני הרגשני שילדים במרכזו, או שמא זו היתה מחווה מכוונת?

"התוכנית הראשונית היתה יהירה: לא ?לעשות סרט של ספילברג'", אומר אברמס. "לא חשבתי: ?בואו נתחיל לחקות סרטים אחרים של ספילברג', אלא רק ?הסיפור הזה יכול להיות מגניב'. צילצלתי לאדם שהוא בעליה של חברת ההפקה אמבלין, שעשה כמה סרטים שאהבתי בילדות ואני עדיין אוהב, וכשאתה עובד עם מישהו שנותן לך השראה, זה חלק מהכיף.

"'סופר 8' מספר על ילדים ב-1979 שהם בגיל שבו אני הייתי בתקופה שהושפעתי עמוקות מהסרטים של סטיבן. התחושה שהנחתה אותי לא היתה ?קדימה, בואו נחקה את הסרטים שלו ונתחיל להעתיק מהם', אלא ?בואו נעשה סרט שיתאים למדף של סרטי אמבלין'.

"ניסיתי לחקות את רוח הדברים, לא את הסצינות עצמן. היתה לי תחושה שככה הסרט צריך להיות. הייתי מבטא אותה בקול כי עשיתי את זה עם סטיבן, הרגשתי משוחרר לאמץ את הדברים האלה. אני בטוח שלא הייתי עושה את הסרט הזה כך אילולא הוא היה המפיק".

ממה נבעה ההחלטה להציב את עלילת "סופר 8" ב-1979 לפני פריחת האינטרנט וכוכבי האינסטנט של יוטיוב?

"לא מעניין אותי בכלל לספר על חבורת ילדים שעושים עכשיו סרט באייפון. חלק מזה היה שמדובר בעידן שבו מי שהיה בגיל הזה ועשה סרטים, נחשב לתמהוני. לא לכל ילד היתה מצלמה כמו שיש היום בטלפון. זה דרש מאמץ, כי היה צריך לחשוב פעמיים: ?יש לי כמות מוגבלת של פילם, מה אצלם?' לא היה אפשר פשוט להקליט שוב על אותו סרט. היה צריך לבחור.

"אני עסוק באובססיה בדברים שהם אנלוגיים במובהק. יש לנו מכונת דפוס בלט במשרד. יש בדפוס כזה אי-שלמות מופלאה, זה היופי בו. הזמן שצריך להשקיע כשמסדרים את האותיות ומפעילים את המכבש, מכניסים דיו לגלילים, כל הדברים האלה - דברים כאלה הם בפירוש דוגמה קיצונית. אבל היופי בהשקעה הממשית של זמן, והזמן שעובר, גורמים לך לעשות שיקולים שאיכשהו, במין אוסמוזה או באיזו דרך רוחנית, מוצאים להם ביטוי במוצר הסופי. נראה לי שכבר לא רואים הרבה דברים כאלה היום".

האם כחובב אפקטים מיוחדים הרגשת מחויב להמציא מפלצת מפחידה לסרט?

"זה היה אתגר. רציתי שהיצור יהיה מאיים ומפחיד, אבל גם שיעורר רגש ולא רק אהדה אלא גם הזדהות. וזה אומר עיניים. וזה אומר פה. ועכשיו נשאלת השאלה - כמה עיניים? כמה פיות? הרעיון של הסרט הוא שצריך להתמודד עם הדברים הכי מפחידים, הכי קשים, צריך להתגבר עליהם. בסופו של דבר מה שחשוב הוא לא שנראה את היצור אלא מה קורה ליצור".

השיחה עוברת ל"אבודים" ולעניין הרב והמתמשך שאברמס מגלה בקסם - במקרה זה, הקסם שמתרחש כשמעורבותו של הקהל בתוכנית טלוויזיה הופכת אותה למשהו גדול יותר ממה ששיער בהתחלה.

"'אבודים' היתה ברובה עניין של אמונה נגד מדע, ועסקה בשאלה מי הדמות שהשפיעה עליך בצורה העמוקה ביותר ואיך הדמויות האלה יוצרות מארג מסוים", מהרהר אברמס. "כשעושים סדרה שיש בה שיחה מתמשכת כזאת, הקהל לא רק מעורב בתוכנית בדרכים שלא היה אפשר לצפות מראש, אלא הוא גם יוצר קשרים לדברים שאולי לא הבאת בחשבון. כשעובדים על משהו שמחבר בין חיזיון ראוותני לבין משהו שקל להתחבר אליו, בין העל-מציאותי לבין המציאותי, זה פתאום נהפך לעל-טבעי. ההיפותטי והתיאורטי יכולים להיהפך למעשיים. וזה חלק מהגאונות של כתיבה בסגנון מדע בדיוני ופנטסיה - אתה יכול פתאום לעצור ולשאול, ?רגע - מה היה קורה אילו...?' דבר שכמעט אי אפשר לעשות בדרמה רגילה".

האם מעריצי "אבודים" מוכי היגון שופכים את מררתם עליך בגלל פרק הסיום של הסדרה?

"אוי, כן", הוא גונח. "במשך שנים אנשים שיבחו את אבודים' במחמאות מופלגות, ועכשיו הם אומרים: אני כל כך כועס עליך בגלל הסוף של אבודים'. אני חושב שהרבה אנשים שהתעצבנו מהסוף, בעצם התעצבנו כי הסדרה נגמרה. ועדיין לא שמעתי הצעה משכנעת לחלופה לפרק האחרון. שמעתי רק ?זה היה על הפנים'".

לוח הזמנים של אברמס מלא פרויקטים: הוא מפיק סרט בסדרת "משימה בלתי אפשרית"; סדרות טלוויזיה חדשות, "אלקטרז" ו"Person of Interest", שהוא משמש בהן יועץ; "פרינג'", סדרת המתח העל-טבעית שכבר משודרת; והוא גם עובד על סדרה קומית - כיוון חדש בשבילו. חוץ מזה מחכה לו סרט המשך חדש ל"מסע בין כוכבים", שהוא להוט לביים ("הרעיון שמישהו אחר יגיד ?אקשן' לשחקנים האלה בדמויות האלה באתר הצילומים גורם לי לקנא", הוא אומר), אף ששום דבר עדיין לא סגור.

כמי שממשיך להשתעשע במגרש המשחקים של ילדותו - קסמים וסרטים - אברמס מייצג את האאוטסיידר שחי בראשו. האם הוא מרגיש אחראי לעליונות החדשה של החנונים?

"לא". אברמס נע בקוצר רוח בכורסתו. "קודם כל, הגדרת החנון השתנתה. כשאני התחלתי, חנון היה לוזר מוחלט: בחור עם צוואר ארוך, שמסתבך ברגליים שלו תוך כדי הליכה, תמהוני גמור. עכשיו חנון זה מישהו שאוהב מדע בדיוני. כשאני הייתי ילד, היה עלבון נוראי להיות חנון. עכשיו זה מקור גאווה, בצורה מוזרה. אני מרגיש בר מזל שאני עובד בעסק ומשתייך לסיפורים שאהובים על אנשים שמתאימים להגדרה הנוכחית של חנון. ואולי יש גם ספורטאי או שניים שיאהבו את הסרט".



מתוך ''סופר 8''. סוד הקסם


ספילברג. אפשרויות רבות / תצלום: אי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו