בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ההופעה החושנית של מרילין מונרו דחקה את איכויותיה כזמרת?

מופע חדש, המועלה השבוע בניו יורק, מחזיר למרכז הבמה את הצד המוסיקלי של כוכבת הקולנוע

תגובות

כמתבגר שצפה בסרטים ישנים בטלוויזיה, דימה הארי אלן שמרילין מונרו מדברת אליו. "יש לי חולשה לסקסופוניסטים", היא אמרה בנימת הדיבור הילדותית והמתנשמת שלה. "בייחוד לנגני טנור", היא הוסיפה, "מספיק שהם מנגנים שמונה תיבות מ"Come to Me- My Melancholy Baby", ועמוד השדרה שלי נהפך מיד לפודינג. אני מתכסה עור ברווז, ואני באה אליהם".

עשרות שנים לאחר ששמע את המלים האלה, אלן, בן 44, הוא דמות ידועה בעולם הג'ז. הוא מופיע ברחבי העולם ומקליט לעתים קרובות באולפן - בסקסופון טנור. "המשפט הזה של מונרו", אמר לא מכבר - ?כל מה שסקסופוניסט צריך לעשות זה לנגן את ?מלנכולי בייבי', ואני שלו' - גרם לי לרצות להיות סקסופוניסט".

המשפטים לקוחים כזכור מהקומדיה המטורפת "חמים וטעים" מ-1959, שבה גילמה מונרו את שוגר קיין, הזמרת בתזמורת הסווינג שכולה נשים (לפחות עד שג'ק למון וטוני קרטיס מצטרפים בתחפושת). בסרט שרה מונרו כמה שירים, ובהם גרסה מרגשת ל"I'm Through With Love" ופרשנות חדשנית ל-"I Wanna Be Loved by You". אלה רק כמה מהשירים שהקליטה בחייה, ויש הסבורים, כמו אלן, שהם אינם זוכים לכבוד ולהערכה הראויים.

"היא כמובן נחשבת לאייקון", אומר אלן, "אבל בעיקר כאשה היפה והסקסית בכל הזמנים. תמיד חשבתי שמרילין מונרו היתה גם זמרת מצוינת. היום היא היתה נחשבת לאחת הזמרות הטובות ביותר, אילו היתה אתנו".

מתוך חיבתו של אלן למוסיקה של מונרו נולד המופע שמועלה השבוע במשך חמישה ערבים רצופים במועדון הלילה "פיינסטיינס" במלון ריג'נסי בניו יורק. משתתפי המופע, "חמים וטעים - המוסיקה של מרילין מונרו", הם הרביעייה של אלן והזמרת רבקה קילגור. כשאלן פנה אלי וסיפר לי על הקונצפט, מספרת קילגור, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי היתה, ?אין סיכוי שאחקה את מרילין מונרו'".

שחקניות וזמרות רבות חיקו את מרילין מונרו, החל בקליפ ל"נערה חומרנית" שבו עשתה מדונה מחווה ל-"Diamonds Are a Girl's Best Friends" וכלה באמני דראג בכל העולם. אפילו ג'יימס פרנקו ניסה את כוחו בחיקוי כשהגיש את טקס האוסקר השנה. אבל קילגור מתכננת משהו אחר. "החלטתי לזנוח את הרעיון לחקות את האישיות הבימתית שלה", היא אומרת בשיחת טלפון מביתה בפורטלנד שבאורגון, "הלקוחה מעולם הקברטים. אני לא חלק ממנו. החלטתי להשתעשע עם המוסיקה".

כשהתחילה לאסוף אלבומי פסקולים של סרטים ואוספים כדי להתכונן למופע, הבינה קילגור עד מהרה שאין יותר מדי חומר: "קצת יותר מ-30 שירים בסך הכל. מונרו שרה בעשרה סרטים, החל בסולו "Anyone Can See I Love You" בסרט "נשות המקהלה" מ-1948, וכלה בכמה שירים מתוך "Let's Make Love" מ-1960, שבו היא שרה דואטים אם איב מונטאן ופרנקי ווהן וכן הסולו הנושא את שם הסרט. כך גם הסולו ב-"My Heart Belongs to Daddy" של קול פורטר.

"התדמית הבימתית עם הסקס אפיל היתה הפן היחיד שהכרתי בה", מוסיפה קילגור. "גם כשצפיתי כילדה בסרטים שלה חשבתי שהיא סקסית, אם כי לא באופן מאיים. היא היתה חכמה, העמידה פנים שהיא נכנעת לגברים אבל עשתה את זה בקריצה, כמין משחק שהיא משחקת". אבל עכשיו, כשהתמקדה קילגור בצלילים בלבד, היא מצאה משהו אחר בביצועיה של מונרו: "פשוט כובש איך שהיא חיה בתוך החומר. קשה לנסח את זה במלים. זה מסתורי מאוד. יש זמרות ששרות שיר, וזה יפה, אבל לא עד כדי כך שנרצה לשמוע אותן שוב. למרילין אפשר להקשיב שוב ושוב".

גארי גידינס, מבקר הג'ז ומחבר ספר על חייו של בינג קרוסבי, בדק אף הוא את היכולת המוסיקלית של מונרו והתרשם עמוקות. "היא סבלה מאותה הבעיה שפרד אסטר סבל ממנה", אומר גידינס. "שניהם היו זמרים נפלאים, אבל הם לא נתפשים כזמרים. אצל מונרו ממלא תפקיד חשוב האופן שבו היא מספרת את השיר, ואיכשהו מצפים שהיא תהיה זמרת בינונית - אבל היא תמיד מעולה".

כמו פרד אסטר

כשהחלה קילגור להתאמן על השירים לקראת ההופעה, היא נאבקה שוב ושוב בדחף להיכנע לחיקוי. "שרתי בסגנון הלחשושי, הפתייני, משורבב השפתיים, שכל כך קל לחקות", אמרה. "הייתי צריכה לחזור ולהגיד לעצמי שאני לא עומדת לחקות אותה. אני עומדת להגיש מה שאפשר לכנות ?אינטרפרטציה של זמרת ג'ז'".

ב-1953, כשמונרו התכוננה לסרט "גברים מעדיפים בלונדיניות", שהניב את הביצוע הבלתי נשכח שלה ל"יהלומים הם ידידיה הטובים של האשה", היא קיבלה עצה: להאזין שוב ושוב לזימרת ג'ז כדי להתפתח כזמרת. "בהתחלה", אומר האל שייפר, פסנתרן ג'ז, מלחין ומעבד שנשכר לשמש כמדריך קולי למונרו, "אמרתי לה לקנות את התקליט של אלה פיצג'רלד שמבצעת שירים של גרשווין. ציוויתי עליה להקשיב לתקליט מאה פעמים".

"היא לא היתה בעניין של ג'ז כשהכרתי אותה", מוסיף שייפר. "אבל אמרתי לה, ?תשמעי, אני אהיה המורה שלך. זו נקודת ההתחלה שלנו: הקשבה לזמרת הג'ז הטובה ביותר".

מונרו נהפכה למעריצה של פיצג'רלד, ושתי הנשים התיידדו. ב-1955 שכנעה מונרו את בעלי ה"מוקמבו", מועדון לילה פופולרי בהוליווד, לחרוג ממדיניותו שלא להזמין אמנים שחורים - ולהזמין את אלה פיצג'רלד. מונרו הבטיחה, על פי הדיווחים, להגיע לכל אחת מההופעות ולשבת בשולחן בולט בקהל. "יש לי חוב גדול למרילין מונרו", אמרה כעבור שנים פיצג'רלד למגזין "Ms".

קשה יותר לאמוד את החוב האמנותי של מונרו לפיצג'רלד. אף שיצא למונרו שם של שחקנית שקשה לעבוד אתה - לעתים קרובות היא איחרה לצילומים ואף לא הגיעה כלל (היא פוטרה מסרטה האחרון בשל היעדרויותיה המרובות) - היא עבדה בשקדנות רבה על השירה, מספר שייפר, ומוסיף: "כ-50% ממה שהיא השיגה כזמרת היו לה מלכתחילה. היא ידעה לשיר מדויק והיה לה חוש קצב טוב". הם עבדו באולפן בבקתה, והוא הנחה את מונרו בשורה של תרגילים שנועדו להגדיל את המנעד הקולי ולהגביר את השליטה בנשימה.

יום אחד ב-1954, כשביקר כתב מגזין את מונרו ושייפר בעבודה, אמרה לו השחקנית: "אהיה מרוצה רק כשאנשים ירצו להקשיב לשירה שלי מבלי להסתכל עלי". ואז היא מיהרה להוסיף, "אבל שלא תחשוב שאני רוצה שיפסיקו להסתכל".

שייפר כל כך התרשם מהתקדמותה של תלמידתו, הוא אומר, עד ששיכנע את בכירי חברת התקליטים אר-סי-איי ויקטור להקליט אותה בביצוע שני שירים עם נגני ליווי בלבד, בלי הופעה קולנועית נלווית. ההקלטה מ-1954 לא הודפסה מיד. נכלל בה "A Fine Romance", שיר מאת ג'רום קרן ודורותי פילדס, בעיבוד ג'זי של שייפר, כשמונרו שרה בחלק הנמוך של המנעד הקולי שלה. היא לא היתה פיצג'רלד, אבל בהחלט התקדמה בכיוון.

בצד השני של התקליט הופיעה בלדה ושמה "She Acts Like a Woman Should". מונרו מפגינה בשיר הזה שליטה איתנה בפרייזינג - חלוקת המלים במשפט המוסיקלי - ואינה נעזרת בסגנון החושני השולט ברבות מהקלטותיה האחרות. "כששומעים את ההקלטה הזאת עכשיו", אומר שייפר, "רואים שאין בה שום שטויות. היא זמרת אמיתית עם ביג-בנד באולפן, לא כוכבנית קולנוע שמנסים למכור כזמרת".

כשקילגור חקרה את עבודתה של מונרו, היא נמשכה לשיר הזה למרות מלותיו המיושנות. "כאן לא היתה לי תמונה חזותית בלתי נשכחת שעלי להתעלם ממנה - שזה ההיבט הקשה ביותר בהכנות למופע", היא אומרת. "אני אוהבת את הביצוע הזה שלה גם כי פחות בולטת בו הגישה הסקסית המודעת לעצמה. הוא טבעי יותר, כן ומאוד מקסים".

השיר היחיד שלא נכלל במופע של קילגור הוא אולי הידוע ביותר של מונרו, וזה השיר האחרון שלה. ב-1962, שלושה חודשים לפני מותה, הופיעה מונרו במדיסון סקוור גרדן במסיבה לרגל יום ההולדת ה-45 של נשיא ארצות הברית, ג'ון פ' קנדי. פסנתרן הג'ז האנק ג'ונס, שליווה אותה באותו ערב, אמר לימים לכתב בערוץ הרדיו הציבורי אן-פי-אר שהם התכוננו במשך שמונה שעות ל-16 תיבות של מוסיקה.

התוצאה, ביצוע מוזר, משתהה, מתנשם ופלרטטני עד גיחוך כמעט ל"Happy Birthday- Mr. President", נראית עכשיו כאילו מונרו עשתה בה פרודיה על עצמה, והוא זכתה מאז לחיקויים רבים. הרושם הבלתי נשכח שהותירה ההופעה בת 30 השניות כמעט האפיל על ביצועיה של מונרו כזמרת אמיתית בעשר השנים שקדמו לכך.

השבוע ב"פיינסטיינס", כשאלן וקילגור מצדיעים למוסיקה של מונרו, קילגור לא תשיר את "יום הולדת שמח" אפילו אם אחד הצופים יחגוג יום הולדת. "אבל יש סיכוי שאפשר יהיה לשכנע את אלן לנגן שמונה תיבות של ?מלנכולי בייבי'", היא אומרת.



מונרו שרה ב''חמים וטעים''


מדונה בחיקוי למונרו בקליפ ''נערה חומרנית''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו