בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחבר רב המכר "לא לסרטן" מת מסרטן

מותו של דוויד סרוואן-שרייבר מהמחלה עימה נלחם 20 שנה, גורו הבריאות ומחבר רב-המכר "לא לסרטן", מזכיר כי המציאות מסובכת יותר מספר מתכונים

10תגובות

בסוף חודש יולי הלך לעולמו דוויד סרוואן-שרייבר, רופא, מדען, מרצה ומחבר רב-המכר "לא לסרטן". שרייבר מת בן 50 וסיבת מותו, מחלת הסרטן עמה התמודד ב-20 השנים האחרונות, הפכה לשיחת היום.

מבוכה, בלבול וחרדה התערבבו בגילויי הצער על מותו וחידדו את מה שידוע: זה בכלל לא נעים למות אבל זה עוד יותר לא נעים כאשר המת נחשב לאייקון של בריאות, מודל חיקוי להמוני חולים שרוצים להבריא ולהמוני בריאים שפוחדים לחלות. שרייבר - זאת היתה משאלת הלב של כולם ובעיקר של מעריציו - היה אמור להפיח תקווה וככזה ציפו ממנו להאריך ימים. ואם כבר למות, אז רק מרוב שיבה טובה.

זה המקום להדגיש כי שרייבר חזר ואמר כי שיטתו אינה מחליפה את הרפואה הקונבנציונלית אלא משלימה אותה, והוא עצמו עבר במהלך מאבקו בסרטן גם כימותרפיה וגם הקרנות. מכל מקום, על רקע ים ספרי ההבראה שרואים אור מדי יום, בלט ספרו של שרייבר בזכות כמה מאפיינים ייחודיים: ראשית, קל היה ליישם את המשנה. שרייבר הקדיש הרבה מילים לעצות פרקטיות. חלק גדול מהספר היה סוג של שימושון בתחום התזונה. אנשים אוהבים מתכונים סדורים, מרשמים ברורים. הרבה יותר נוח וקל להיכנס בעולם של כללי עשה ואל-תעשה מאשר להתחיל להתעמק ולהבין ולחקור. ספרו של שרייבר שפע עמודים שאפשר למרקר וליישם.

בנוסף היה לספר יתרון גדול בשל סגנונו: שווה לכל נפש, בהיר ובגובה העיניים. גם תולדות חייו הייחודיים של שרייבר עזרו: חוקר פסיכיאטריה ומוח שהוא גם חולה סרטן בעצמו. מנקודת מבטם של קוראים רבים אי אפשר היה לבקש יותר. כל אלה, בצירוף הכריזמה הסוחפת של שרייבר וחיצוניותו המצודדת, הפכו אותו לגורו שלעצם קיומו יש משמעות מעודדת.

לכן כל מי שקרא את "לא לסרטן" רצה להאמין כי שרייבר, בזכות תבונתו וניסיון חייו, אכן הצליח לגבש נוסחה נוגדת סרטן. הספר אינו חוסך בהסברים המשכנעים את הקוראים, גם הדיוטות, בדבר דרכי הפעולה של מנגנוני הסרטן ושל המערכת החיסונית; ההסברים האלה גם פורטים עד דק את טיב יחסי הגומלין בין הסרטן לתזונה, לרעלים סביבתיים, למערכת הרגשית ולפעילות ספורטיבית.

כוחו הגדול של הספר הוא אם כן בתחושה המרגיעה שלכל שאלה יש תשובה ולכן ההחלטה אם להיות חולים או לא נמצאת בידינו ותלויה בעיקר בהתנהלות שנבחר לעצמנו. כולנו אוהבים תשובות שהן גם פשוטות, גם מעודדות, גם משכנעות ובעיקר כשהן מגובות במודל חיקוי עשוי בשר ודם, עטור פרסים מקצועיים רבים, ורצוי גם - שופע בריאות משל עצמו.

לכן מותו של שרייבר מגידול סרטני במוח נתפס על ידי רבים לא רק כמאורע פרטי כאוב אלא גם ככישלונה של שיטה. ממי שמטיף לנו על מניעת סרטן אנחנו מצפים לא לחלות. מחלה שלו, אפילו אפצ'י, נתפסת כמעט כסטירה מצלצלת. וכאשר גורו בסדר גודל של שרייבר מת, ועוד מסרטן, כולנו, מה לעשות, לפחות ברגעים הראשונים, מרגישים שעבדו עלינו ואת זה אנחנו לא כל כך אוהבים.

התגובה הזאת אינה מוגבלת רק לשרייבר והיא מאפיינת כל מחלה הפוקדת את מי שנחשב גורו. גם סיבת מותו של המרפא הישראלי אלי שטראוס לובתה בחרושת שמועות שהוכחשו ושוב אוששו ושוב הוכחשו. כל מחלה אצל מרפא, לפעמים אפילו שערה לבנה בולטת או קמט עמוק שלא לצורך, הם נושא לתהיות ולפעמים לתרעומות. רבים מהמרפאים, בעיקר כאלה שכבר נפטרו בשיבה טובה, מתוארים על ידי חסידיהם כמי שבגיל 90 נראו בני 15. נו באמת. היחידה, אם זיכרוני אינו מטעני, שקורות חייה אינם מביישים כלל את משנתה היא אן ויגמור, שמתה בשריפה ועל כן האגדה שלה לא הוכתמה באיזו מחלה מבישה או סתם באותו חידלון שהוא מנת חלקם של מי שפשוט מתים כמו כולם.

יש משהו כל כך ילדותי, אפילו אידיוטי, ברצון שלנו שגורואים של בריאות יהיו עמידים וחסינים ונחושים הרבה יותר מבני תמותה רגילים. במובן זה הם משמשים באותו תפקיד ששימשו בעבר גיבורי המיתוסים הקדומים, שיצאו להציל את האנושות מידי מפלצות ודרקונים ונותרו בני אלמוות. כל סטייה של הגורואים מן המסלול הרצוי בדרכם אל פיצוח התעלומה היא בבחינת כישלון. לא רק שלהם אלא של כולנו.

הצורך שלנו לראות במחלות של מומחי בריאות כישלון של דרך חיים, מעיד עלינו יותר מאשר על המומחים ושיטותיהם. אנחנו שכל כך רוצים שימצאו בשבילנו חיסון נגד מחלות או מוות, רצוי גם נגד צער, מתקשים להשלים עם העובדה שגם אלה שמעזים לחפש הם בסך הכל בני אדם. אולי קצת יותר אמיצים אבל בהחלט פגיעים כמונו, מתכלים לא פחות.

דוויד סרוואן-שרייבר מת מסרטן. מותו בשום אופן אינו מוכיח שאין טעם להתאמץ או שאין קשר בין שמירה על הבריאות לבין שיפורה - ושבכלל, מה אנחנו מבינים? מותו כן מבהיר את מה שברור וידוע: המציאות הרבה יותר מסובכת ומרובדת מכל שיטה או מתכון שמנסים להתמודד איתה. שרייבר, במותו כמו בחייו, המחיש עד כמה מהותית השאיפה האנושית הקמאית להבין את סוד הקיום ולנסות למצוא פתרון חדש שיציל את כולנו.

דור המדבר | האם אתם שייכים לקבוצה שאין לה גישה למזון בריא?

הכינוי "מדבר מזון" הוצמד בארה"ב למצבים שבהם אין לאזרחים אפשרות ליהנות ממזון בריא וטרי, והשאלה היא כמובן מי מאיתנו חי גם הוא במדבר שכזה. על פי ההגדרה של USDA (המשרד האמריקאי לחקלאות) מדבריות מזון הם מקומות שבהם השגת מאכלים מזינים נמצאת מעבר ליכולתו של הצרכן הממוצע, וזה יכול לקרות בכל מקום שבו הוא משתכר מעט מדי או גר רחוק מדי או אין לו אמצעי תחבורתי להגיע למקום שבו מוכרים מזון טוב.

צרכנים כאלה נאלצים לקנות במקומות קטנים שלעתים קרובות אינם מציעים מגוון ראוי, או במקומות המציעים רק מזון מהיר שאינו בריא (מעובד, עתיר שומן וסוכר, חסר ערך תזונתי). ההערכה היא שכ-10% מתושבי ארה"ב חיים במדבריות מזון - ו-82% מתוכם גרים באיזורים עירוניים.

כל אזרח אמריקאי יכול להעריך את מצבו ביחס למדבריות המזון באמצעות האתר Food Desert Locator

ers.usda.gov/data/fooddesert)), שם צבועים המדבריות האלה בוורוד. הכלי הזה נועד לסייע לא רק לצרכנים אלא גם למקבלי ההחלטות במשרדי האוצר, הסעד, החקלאות והבריאות, ולגרום להם להעניק למקומות האלה עדיפות בהקמת מרכולים ושוקי איכרים.



איור: עמוס בידרמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו