בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיומנו של הדי-ג'יי הראשון בעולם

הוא השפיע על אינגמר ברגמן, ג'ורג' לוקאס וסטנלי קובריק, אבל סרטיו ניצלו רגע לפני שהושלכו לפח האשפה. סיפור חייו הטראגי של הבמאי הקנדי ארתור ליפסט עומד במרכז סרט אנימציה שיוקרן השבוע בפסטיבל "אנימיקס" בתל אביב

תגובות

בתחילת שנות ה-80 עבר מכון הקולנוע הקנדי מהמבנה שבו שכן במשך שנים למבנה אחר במונטריאול. לקראת המעבר ארזו עובדי המכון את הארכיון, מיינו חומרים ישנים, שמרו חלק מהסרטים ונפטרו מאחרים. באחד הערבים עבר אחד העובדים ליד פחי האשפה הגדולים, וראה כמה קופסאות של סרטים מבצבצים החוצה. מבט מהיר הספיק לו כדי להבין כי מדובר בסרטיו של מי שנחשב לילד הפלא, לגאון התורן של הקולנוע הקנדי בשנות ה-60 - ארתור ליפסט. הוא כמובן מיהר לשלוף את הסרטים מן הפח.

פעולת ההצלה הכמעט מקרית היתה מזלם הטוב של חובבי הקולנוע. בזכותה יכולים דורות חדשים, שלא ידעו את ליפסט, להכיר את יצירותיו המקוריות, הניסיוניות והמהפכניות, ולהתוודע לסרטיו ששימשו השראה לכמה יוצרי קולנוע חשובים ומפורסמים, וביניהם סטנלי קובריק, אינגמר ברגמן וג'ורג' לוקאס.

פסטיבל "אנימיקס" לאנימציה, קומיקס וקריקטורה, שייפתח מחרתיים בסינמטק תל אביב, מאפשר כעת גם לחובבי קולנוע ישראלים הצצה לחייו וליצירתו של ליפסט. סרט אנימציה חדש, "היומנים של ליפסט", שיוקרן בפסטיבל ביום שישי במסגרת התוכנית "קולאז' של הומאז'", מביא את סיפור חייו הטראגי של יוצר האוונגרד הקנדי-היהודי, שלצד כישרונו יוצא הדופן התמודד לאורך שנים עם מחלת נפש, והתאבד כשהיה בן 49.

לצד הסרט הזה, שביים תיאודור אושב, ושהוקרן בשנה האחרונה בפסטיבלים רבים בעולם וזכה בעשרות פרסים, יקרין הפסטיבל גם את סרטו המפורסם ביותר של ליפסט, "Very Nice, Very Nice" מ-1961. הסרט הניסיוני הקצר הזה, שנחשב חדשני ומהפכני לזמנו, היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הקצר הטוב ביותר, וסימן את ליפסט ככישרון מבטיח עוד כשהיה בן 25.

"בשנות ה-60 אף אחד לא עשה מה שליפסט עשה בסרטיו", מסביר אושב בראיון טלפוני מביתו במונטריאול. "הוא היה למעשה הדי-ג'יי או הווי-ג'יי הראשון עלי אדמות. הוא עבד היטב עם סאונד, וכמעט בכל סרטיו הכין קודם כל את הפסקול. הוא אסף סאונד מהרחוב, מחיי היום-יום, מחיי העיר, הוסיף תמונות שאותן חיבר באמצעות עריכה מהירה במיוחד, וכך בנה דיוקן של החברה, של העולם המשוגע שבו אנו חיים. 20 שנה מאוחר יותר דברים כאלה נהפכו פופולריים בזכות אם-טי-וי, אבל אז אף אחד לא עשה כאלה דברים. חשבו שהוא משוגע שהוא עושה כאלה סרטים".

פגישה בסנטרל פארק

ליפסט נולד ב-1936 במונטריאול. הוא למד אמנות ואחר כך החל לעבוד במחלקת האנימציה של מכון הקולנוע הקנדי, ובין היתר שימש שם עוזרו של נורמן מקלארן האגדי. בשלב מסוים, החל לעשות ניסיונות בעריכת סאונד. הוא ליקט רצועות סאונד קצרות שנותרו על רצפת חדרי העריכה, יצא לרחובות והקליט קולות שונים שנקרו בדרכו, שלף קטעי הקלטות מסרטי תעודה, וצירף את כל אלה יחד לקולאז' קולי סוער, תזזיתי, עמוס אסוציאציות, שברי רעיונות וטקסטורות קוליות מגוונות.

חברים ששמעו את הפסקול הייחודי שהוציא מתחת ידיו, הציעו לו לצרף אליו תמונות ולהפוך אותו לסרט. ליפסט נענה לאתגר, וצירף לפסקול קולאז' ויזואלי עשיר במיוחד ועמוס דימויים, המפגיז

את הצופים בכמויות אדירות של מידע חזותי ואסוציאציות הנלוות אליו, בקצב מהיר במיוחד. התוצאה היתה סרטו "Very Nice, Very Nice", באורך שבע דקות, שהציג תמונה ביקורתית, עגומה ואירונית של החברה המערבית. מועמדותו של הסרט לאוסקר גרמה לכך שיוצרי קולנוע רבים צפו בו והתרשמו עמוקות.

"מר ליפסט היקר, אני רוצה לברך אותך על סרטך. אני חושב שזהו אחד השימושים הכי מבריקים ועתירי דמיון במסך ובפסקול שראיתי מעודי", כתב קובריק לליפסט במכתב המופיע בסרטו של אושב. קובריק גם הציע לליפסט, לדברי אושב, לערוך את סרטו "ד"ר סטריינג'לאב". "אחרי המכתב הזה הם המשיכו לשמור על קשר, ואפילו נפגשו בסנטרל פארק בניו יורק, אבל כלום לא קרה, בין היתר מפני שליפסט היה מאוד עסוק באותו זמן וקובריק עדיין לא היה כל כך מפורסם", הוא צוחק. "לליפסט היו אז הרבה מעריצים ורבים רצו לעבוד אתו. אחד מאלה, למשל, היה המלחין המפורסם ג'ון קייג'. הם דיברו על יצירת סרט יחד, אבל גם במקרה הזה דבר לא קרה".

גם הבמאי השוודי אינגמר ברגמן הושפע מליפסט. אושב: "את סרטו ?פרסונה' יצר ברגמן מיד אחרי שצפה ב'Very Nice, Very Nice', וניכר שהוא מאוד הושפע ממנו: הוא השתמש ב'פרסונה' באותם עקרונות שאיפיינו את סרטו של ליפסט - עריכה מאוד מהירה ומעברים מהירים - ואפילו השתמש בכמה תמונות שמופיעות בסרט של ליפסט. אותן תמונות, אותם קאטים, זה ממש אותו דבר".

ואילו ג'ורג' לוקאס צפה בסרט של ליפסט שנקרא "87-21" כשלמד באוניברסיטה. הוא התרשם מאוד מהשימוש המקורי של היוצר הקנדי בתמונה ובסאונד, וצפה בסרט הזה עשרות פעמים. "לסרט הזה היתה השפעה מאוד חזקה עלי. זה היה בדיוק סוג הדברים שאני רציתי לעשות בעצמי", אמר בזמנו לוקאס. בשלושת סרטיו "1138 THX", טרילוגיית "מלחמת הכוכבים" ו"אמריקן גרפיטי" שתל לוקאס מחוות והתייחסויות שונות לסרטו זה של ליפסט. מספרו של התא שבו נכלאה הנסיכה ליה בסרט הראשון בסדרת "מלחמת הכוכבים", למשל, היה 2187. לוקאס גם הודה כי את המונח "הכוח" ("The Force") שאב משיחה בין שני מדענים בסרטו של ליפסט, הנסובה על אותו "הכוח", שנקרא בפיהם לא פעם אלוהים ולטענת רבים קיים מאחורי הדברים כפי שהם נראים.

אושב, אנימטור ומעצב גרפי שפועל במונטריאול, מספר כי נתקל בשמו של ליפסט לראשונה לפני כשש שנים, כשחבר הזכיר אותו ברשימה של יוצרי קולנוע מעניינים. "בעקבות זאת התחלתי לחפש חומר עליו, והבנתי שעבד בדיוק כמוני במכון הקולנוע הקנדי. דבר מפתיע נוסף שגיליתי היה שהוא גר כמעט כל חייו באותו הבניין שבו אני גרתי כשהגעתי למונטריאול מבולגריה", הוא מספר. "זה היה צירוף מקרים מדהים, שגרם לי לחשוב שאולי מסתתר פה משהו מעניין".

במסגרת התחקיר שערך על ליפסט ביקר אושב בארכיונים שונים, ובאחד מהם המתינה לו הפתעה. "הם הוציאו מאחד הארונות קופסה ובה חפצים אישיים של ליפסט, ספרים שלו ופתקים שונים שעליהם רשם הערות תוך כדי העבודה על סרטיו. היתה שם מעין חוברת, פתקים נפרדים שחוברו יחד בסרט הדבקה", מספר אושב. "במבט ראשון הם נראו מאוד כאוטיים, אבל אחרי עיון יותר מדוקדק, מנקודת המבט שלי ושל התסריטאי כריס רובינסון, זה היה ממש כמו יומנים. פתאום הבנו שהבחור הזה פשוט חי דרך סרטיו, שכל סיפור חייו היה בסרטים האלה".

מעמסת התהילה

סרטו של אושב, שהאנימציה שלו מבוססת על ציורי אקריליק ידניים ואקספרסיביים במיוחד, מביא את סיפור חייו של ליפסט לצד עיבודי אנימציה לקטעים מסרטיו השונים. הוא עוקב אחר נפשו המיוסרת של האמן הצעיר, מזכיר את התאבדותה של אמו כשהיה ילד, מציע פרשנות מאוירת לקטעים מסרטיו, ומלווה את ההידרדרות במצבו הנפשי לאורך השנים.

"נקודת המוצא לסרט הזה היתה האמן המאוד רגיש, שהוא כמו מראה של החברה שבה הוא חי. הוא רואה את כל האלימות, הרוע והסכנות שקיימים בחברה הזאת, ומצליח ליצור מזה משהו יפהפה", אומר אושב. את כל סרטיו יצר ליפסט בתוך עשר שנים, לאורך שנות ה-60. לפי האתר imdb, יצר בתקופה זו 13 סרטים קצרים. ואולם, עד מהרה נהפכו סרטיו מוזרים יותר ויותר, ועוד ועוד אנשים החלו לטעון כי ליפסט איבד את מגע הקסם שלו. כשהיה בן 34 בלבד, פרש ליפסט מעשייה קולנועית.

"לאורך שנים הוא סבל מהפרעה נפשית דו קוטבית, אבל תיפקד מצוין. עם זאת, הוא היה רגיש במיוחד, ולאחר שהקריירה שלו החלה לדעוך ובת הזוג שלו עזבה אותו, הוא הלך לפסיכיאטר וזה ככל הנראה רשם לו תרופות לא מתאימות", אומר אושב. "בעקבות זאת, היה לו קשה לחזור לעשייה קולנועית. למעשה, הוא חלה באותו הרגע שהפסיק לעשות סרטים".

לבסוף, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-50, התאבד ליפסט. "בשיא הקריירה של ליפסט, כל האנשים שסביבו התייחסו אליו כאל גאון, והוא היה אז צעיר מאוד", אומר אושב. "הסיפור שלו מעלה שוב את הקושי שיש לא פעם ליוצרים צעירים להתמודד עם התהילה. כך קרה עם אמנים רבים, וממש לא מזמן עם איימי ויינהאוס: לצעירים מאוד קשה לשאת את מעמסת הפרסום והתהילה על הכתפיים, להתמודד עם ההשלכות שלה", אומר אושב.

ההתעניינות הרבה בסרט "היומנים של ליפסט" הפיחה חיים מחודשים בדמותו של האמן הקנדי הנשכח וביצירותיו. סרטיו הוקרנו לצד סרטו של אושב בפסטיבלים רבים, ובסוף החודש תתקיים רטרוספקטיבה כפולה - לסרטיו של ליפסט וליצירותיו של אושב - במרכז ברביקן בלונדון.

"אני מקווה שזו תהיה הזדמנות לדור חדש להכיר את יצירותיו של ליפסט", מסכם אושב. "זו היתה אחת הסיבות שעשיתי את הסרט שלי. אבל האמת, שלא ציפיתי שהוא יזכה לכל כך הרבה תהודה. בזכות הסרט הזה אנשים מדברים עכשיו על ליפסט בקנדה, ברוסיה, בבולגריה ובעוד מקומות בעולם, ואנשים רבים שמעולם לא שמעו את שמו זכו להכירו בזכות הסרט שלי, בזכות הסקרנות שהוא הצליח לעורר בהם. סרטיו קמים עכשיו לתחייה, וזה כמובן מאוד משמח".



ארתור ליפסט. הדי-ג'יי הראשון?


''Very Nice, Very Nice'' של ליפסט מ-1961. חדשני ומהפכני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו