בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

קפה 48: פלא קטן בתל אביב

המנות מקוריות ומתעתעות בפשטותן, האווירה נינוחה, החלל נעים והשירות ידעני. קפה 48 מספקת סוף סוף תשובה לשאלה איפה לאכול בתל אביב

2תגובות

בואו נהיה ריאליים: כל זמן שהציבור לא שורף את מרכזי השירות של המפעילים הסלולריים - מוצבי ההתעמרות והעושק הקדמיים של הגזלנים - המהפיכה עוד לא באמת התחילה. באוכל, תופתעו אולי לשמוע, עושה רושם שהיא כבר כאן. השבוע, בפעם הראשונה ב-2011, אכלתי ארוחת שף אנינה, מעולה, בפחות מ-300 שקל לזוג. מתברר שאפשר. הייתי מציע לראש ממשלתנו מכווץ הגבינים ולשר אוצרנו המפלבל לבקר ב"קפה 48" בתל אביב - הם היו לומדים שם את הערכים האמיתיים שעליהם צריכה להתבסס המהפיכה: צניעות, שפיות, מקצוענות, כבוד ושאר רוח. לא צריך יותר מזה.

ותסלחו לי שאני מתפעל כל כך, אבל אחרי שבועות שבהם אכלתי די גרוע - מה גרוע? למה לכבס מלים? אכלתי זיפת - להגיע למסעדה שבה השף יודע מה הוא עושה, יודע עם מה עושים את זה ולמה, קצת קשה שלא לצאת מהכלים. מה גם שבזכות הביקור הזה ב"קפה 48" אני יכול סוף סוף לענות על שאלה שאני נשאל לפחות חמש פעמים ביום: איפה אוכלים בתל אביב טוב וזול?

לביקורת על קפה 48 באתר עכבר העיר

מילרוד מוטי

בדרך כלל, אני מתחמק מהשאלה הזו בעזרת אוסף שאלות שכביכול מכוונות לבחון את העדפותיו של השואל. בעצם, אני משחק על זמן. עד השבוע לא ידעתי להשיב, ולא נעים להודות שאני לא יודע. מהשבוע, יש לי תשובה מהשרוול. איפה אוכלים טוב וזול בתל אביב? מה השאלה, ב"קפה 48". איפה זה? בנחלת בנימין. איפה בנחלת בנימין? נו בחייכם, נסו לחשוב רגע.

רוב המסעדות החדשות שנפתחו בתל אביב בשנה האחרונה היטיבו להפנים את רוח הזמן: הישראלים הפכו מאזרחים לנתינים. כשהם נכנסים למסעדה, הם לא לקוחות - כלומר, אנשים שצריך להנעים את זמנם ולתת להם תמורה הולמת - אלא קורבנות פוטנציאליים שצריך לדחוף להם כמה שיותר "מוצרים". אותה מלה נוראה שבה אנשים שגמרו קורס ניהול בפגישות סלון של ימי שישי מתארים חומוס עם כוסברה, להבדיל - אלף אלפי הבדלות, איך אפשר בכלל להשוות? - מחומוס עם פטרוזליה.

וכך, הפראייר טוב המזג שיוצא לאכול מוצא עצמו שוב ושוב קורבן ליצירתיות הקולינארית של שפים שלא מסוגלים להרתיח ביצה, או למקוריות היזמית של מסעדנים שלא מסוגלים לערוך שולחן. כשהכל נעשה במטרה אחת: לטמטם את החושים - ברעש, באורות, בסחבקיות מתלקקת, בשפה מתחנפת - הכל כדי שיקנו עוד ועוד "מוצרים". כי לחזור - וזה הרי די ברור לשף ולמסעדן - הם לא יחזרו. אז בוא נוציא מהם - כמו ממבקר אומלל במרכז שירות של מפעיל סלולרי - כל מה שאפשר.

"קפה 48", וזה בולט לא פחות מהאוכל המשובח, נראה כסוג של התרסה כנגד הטרנד הזה. נגד הניצול, נגד היוהרה, נגד השעבוד, נגד "המוצרים". האיש שעומד בלב הפלא הקטן הזה נקרא יונתן בורוביץ' ויש לו תכונה שכמעט לא רואים במסעדות שלנו: הוא יודע לבשל. כלומר, הוא בקי בטרנספורמציות הצורניות והמרקמיות של חומרי גלם כשהם עוברים את תהליכי העיבוד השונים. הוא שולט בכל אלה בווירטואוזיות חסרת מאמץ, ואם אפשר לשפוט לפי מה שמגיע בצלחת, הוא גם מפיק מהיכולת שלו לבצע מניפולציות בחומרי גלם הנאה לא מעטה.

התוצאה היא מנות שלשם שינוי הן מנות מבושלות. לא ערימות חומרי גלם "בסגנון השוק" או אסופות אלימות של טעמים "בסגנון השוק" אלא מנות מתעתעות בפשטותן, שמטופלות באופן שמדגיש את חומר הגלם ולא את האגו של השף. אני מניח שזה עוד אחד מאותם מקרים שבהם מי שיודע עושה, ומי שלא יודע, עושה רעש. והאוכל כאן (כמו כל האווירה) הוא אוכל נטול רעש.

מה שאחראי לעוד חוויה יוצאת דופן: זו מסעדה קלה. בניגוד לאכסניות הרעש והצלצולים שקמו כאן כמו פטריות אחרי גשם חומצתי, "קפה 48" הוא מקום שלא מתנפל עליך ולא מציק לך. כתוצאה מכך, אתה יוצא מכאן נינוח כמו אחרי אבטיחים מול שקיעה ולא סחוט כמו אחרי המתנה בתור של מרכז שירות סלולרי. וכך, לבלות ערב ב"קפה 48" זה בילוי, ולא משימה בתוכנית ריאליטי. הכל, מהחלל הנעים והמרווח ועד השירות הידעני, נועד לספק חוויה כוללת של הנאה קולינארית אמיתית.

עקצוץ מתגרה

ומעל הכל, האוכל. האוכל היוצא מהכלל של בורוביץ'. פתחנו בקלישאה: סשימי דג טרי מהים התיכון. לא אתחיל להלאות אתכם מה חוויתי בשבועות האחרונים עם מנות שתוארו כך. בדרך כלל זה לא היה סשימי, לא מהים התיכון, ובחלק מהמקרים, בקושי דג. כאן, מנת הפתיחה המהוקצעת היתה חוויה יוצאת דופן. פרוסות עבות של לוקוס טרי סודרו סביב גבעה קטנה של ממרח רומסקו (ממרח שקדים ופלפלים מהמטבח היהודי-קטלוני, שמקורו בעיר טאראגונה) פיקנטי. הממרח העדין הדגיש את טעמי הלוקוס העשירים, השקדיים משהו, והוסיף למנה כולה עקצוץ מתגרה ומגרה. כמו כל המנות שבאו אחריה, גם המנה הזו היתה יפה, אבל יפה לא בזכות קישוטיות מלאכותית, אלא מתוקף החן הבסיסי של חומרי הגלם והקפדה טובת טעם על סכימת הצבעים.

זו היתה מנה - ראשונה בסדרה - שבה בלט האופן שבו בורוביץ' נהנה מאיכות חומרי הגלם שלו: מנה שהתבססה על חומר גלם מרכזי, מטופל בדיקנות, שלווה בטעמים ומרקמים נוספים שהחמיאו לו והדגישו את מעלותיו תוך שמירה על זהות עצמית מצטנעת. במלים אחרות: בישול מודרני במיטבו.

מנה ראשונה אחרת באותו סגנון היתה תמנון ים תיכוני צרוב על הפלנצ'ה עם תבשיל חצילים. גם כאן בלטה הגישה הבסיסית של השף: חומר גלם מובחר, מטופל אידאלית (המתח בין פריכות החוץ הצרוב של התמנון לרכות של חלקו הפנימי היה פשוט תענוג), שהוחמא בעזרת תוספות חפות משתלטנות. התוצאה? תמנון תאווה.

למנות עיקריות הזמנו קציצות דגים, עם קצת יוגורט ובמיה. הקציצות היו אווריריות, עתירות טעם ומהסוג שאתה רק רוצה לנקות להן את הרוטב עם חלה. מנה עיקרית אחרת (זה לא בדיוק מנות עיקריות וראשונות אבל זה גם לא - השבח לאל - "מנות בגדלים משתנים") נקראה "סנדביץ' שפונדרה בלחמניית קייטנה". מנה שאולי נכון יהיה לכנות "סלופי-ג'ו יהודי". השפונדרה בושלה ארוכות, נוקתה מעודפי השומן ועברה השחמה מהירה שגרמה לה להיות פריכה ונגיסה. היא הוכנסה (בכמות נדיבה) לתוך לחמניית קייטנה (הלחמניות האלה שנראות כמו חלות קטנות) שגם היא עברה השחמה ולוותה במלפפון חמוץ, קצת בצל ורטבים פיקנטיים. מנה כל כך מצוינת שהדבר היחיד שמטריד לגביה הוא שעכשיו יקומו לה עשרות מחקים שיקלקלו אותה.

וזו עוד נקודה לזכות "קפה 48": זו מסעדה מקורית. האוכל כאן הוא לא אוכל שכבר אכלתם בחצי תריסר מקומות, אוכל שחלקים גדולים (מדי) שלו הם העתקים של העתקים של העתקים. וגם זה חלק מהחוויה יוצאת הדופן במסעדה יוצאת הדופן הזו. "קפה 48", אם נתקדם לכיוון השורה התחתונה, היא אולי המסעדה היחידה שנהניתי בה השנה במידה כזו ובאופן כזה, שהייתי שמח לאכול בה כל ערב. זה קל, טעים, נעים ופשוט. מותק של מסעדה.

קפה 48 - כל הפרטים והכתבות

להזמנת שולחן בקפה 48

"קפה 48", נחלת בנימין 48 תל אביב. טל. 5101001-03.


 

חשבון בבקשה

סשימי לוקוס עם רומסקו..............................46 שקל אוקטופוס אטלנטי.......................................47 שקל קציצות דגים.............................................45 שקל סנדביץ' שפונדרה.......................................47 שקל טרייפל דובדבנים........................................32 שקל סן פלגרינו גדול.........................................26 שקל טיפ........................................................37 שקל סך הכל.................................................280 שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו