לרובין היצ'קוק, אייקון הפופ אלטרנטיבי, יש זכרונות טובים מהקיבוץ

הוא צמח בסצינת הפאנק ונהפך בהמשך לאייקון פופ אלטרנטיבי. לרובין היצ'קוק יש חוויות רעות מבריטניה, זיכרונות טובים מהקיבוץ ותחזית אפוקליפטית על עתיד האינטרנט. בעוד שבועיים הוא יופיע בתל אביב

דפנה ארד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דפנה ארד

אמן השוליים הוותיק רובין היצ'קוק תואר על ידי מעריץ נלהב כ"מונטי פייתון, סיד בארט ודגלאס אדמס של הפופ האלטרנטיבי", אבל הוא עצמו מתרחק מרשימת השמות הזאת. המעריץ המקומי רם אוריון מודה ש"קצת כמו ג'ונתן ריצ'מן, רובין הוא לא אייקון גדול אלא אייקון קטן. אבל אף שהוא לא ממש ידוע, יש מוסיקאים מאוד מוכרים שרואים בו חצי אלוהים".

הבריטי, בן 58, פרץ לראשונה לתודעה בסצינת הפאנק בסוף שנות ה-70, כשהנהיג את להקת הפופ הפסיכדלית "סופט בויז". לאחר התפרקות הלהקה הוא עבר לקריירת סולו פורייה והוציא 18 אלבומים. אישיותו האקסצנטרית ושיריו הסוריאליסטיים התגלו בכמה סרטים, חלקם תיעודיים, והמוסיקה שלו הצליחה בעיקר בארצות הברית, שם נהפך ליקיר תחנות הקולג'ים. כיום הוא מחלק את חייו בין בריטניה לארצות הברית.

כמה מאלה שניגנו עם היצ'קוק או באו להופעותיו כמעריצים, הפכו מאז לכוכבים גדולים ממנו, אבל לא נראה שהתהילה מעניינת אותו עד כדי כך שימתן את סגנונו. עם זאת, הוא בהחלט נהנה מתשומת לב, ולכן פינה יום שלם כדי לשוחח עם עיתונאים בארץ, לקראת הופעתו באוזןבר בתל אביב ב-9 וב-10 בספטמבר. בהופעתו הראשונה יחמם אותו עמית ארז ולמחרת עוזי פיינרמן. אל ההופעה האחרונה יתלוו בחלק מהשירים חברי להקת "רוקפור". "שמעת עליהם? הם טובים?" הוא התעניין בשבוע שעבר.

היצ'קוק. תצלום: נתן גאלאגר

כולם היו שעירים

בשיחה לקראת הביקור בישראל, הוא הפליג בזיכרונותיו אל תקופה קצרה בחייו כמתנדב צעיר בקיבוץ גבעת חיים מאוחד - לפני שפצח בקריירה המוסיקלית שלו. הוא זוכר בפרוטרוט את לוח הזמנים מהימים ההם: "המשאית הובילה אותנו למטע התפוזים ב-4:30 בבוקר, ב-7:00 אכלנו ארוחת בוקר, והמשכנו לעבוד עד 12 בצהריים. והיתה גם בריכה נחמדה שאהבתי לשחות בה בימים החמים. גם יצאנו כמה פעמים לתל אביב".

לא רק הלו"ז הקיבוצי חרות בזיכרונו, גם הטעמים. "אני זוכר בבירור את טעם האבוקדו, ואת כדורי הפלאפל ואת הפלפל הירוק. זו גם היתה הפעם הראשונה שטעמתי פיתה". ואם לדייק, הוא מוסיף, הופעתו המתוכננת עכשיו אינה הראשונה בארץ: "בימים ההם בישראל שרתי ביטלס ובוב דילן עם גיטרה בעיר העתיקה בירושלים. המון אנשים התקבצו סביבי. אהבתי מאוד להופיע גם בקיבוץ - אבל לא הייתי מוסיקאי כל כך טוב, נראה לי שאנשים די סבלו ממני. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, והוא לא, כולם היו מאוד שעירים, והיה המון עשן. מצחיק שאני חוזר לישראל אדם זקן".

איך אתה מתכונן לגיל 60?

"אני מכין את עצמי על ידי כך שאני לא מת. אבל עדיין נותרו לי שנתיים, אז מי יודע..." הוא צוחק. "הרוקנרול הוא כיום לעסק שנשלט על ידי גברים מזדקנים. הופעות האיצטדיונים מלאות באנשים בגילי, אלה שלפני 40 שנה היו כוכבים צעירים - דילן, סטונז ומקרטני. אני מבטיח שאמשיך להופיע ולנגן עד שלא אוכל יותר מבחינה פיסית".

איך באמת אתה שומר על עצמך?

"מדי פעם אני מפסיק לאכול עוגות ולחם, מפסיק לשתות אלכוהול או לאכול צ'יפס. אחר כך אני חוזר להרגלים המגונים. לכן אני לא ממש שמן, אני רק פאדג'י. אם הייתי אוכל כל מה שאני רוצה, הייתי נראה כמו איזה פסיכולוג מגודל".

מה השתנה בך מאז ימי ההתנדבות בקיבוץ?

"התפתחתי וצמחתי עד שהתנוונתי - כמו כל חיה הנמצאת בתהליך האטה. לאחרונה הפכתי ליותר מתחשב. הפתיל שלי כבר לא כל כך קצר. אבל בסך הכל לא השתניתי יותר מדי. ישראל בוודאי השתנתה. בפעם האחרונה שהייתי בה לא היו טלפונים סלולריים. אני חושב שטילפנתי בכל התקופה רק פעם אחת להורי. אבל יש דברים שלא השתנו: גם אז אנשים נשלטו על ידי התיאבון שלהם והיו שישה מיתרים בגיטרה".

אתה מתכוון לבקר בקיבוץ?

"תלוי בזמן הפנוי. מישהו כבר הציע לי טרמפ לשם, אבל אני לא בטוח... חשבתי פשוט לשבת על חוף הים בתל אביב".

יהיה חם.

"חם? כמה חם? באמצע ספטמבר? ואיך הים? מלוכלך כמו בבריטניה?"

יהיה בסדר, אתה תעשה חיים.

"כי לא נחשפתי למספיק שמש השנה. אני ממש זקוק לזה".

מה שכן, אתה תגלה שתל אביב נהפכה לעיר אוהלים.

"קראתי על מחאת האוהלים. אני חושב שזה עדיף על מה שהולך פה. הרבה יותר מתורבת ויעיל. אני תמיד אומר שיש הרבה על מה להפגין בכל מקום".

תנו לי שיר עברי

אחת העובדות הידועות על היצ'קוק היא שמלבד מוסיקה הוא מתעניין באוכל ובמוות. אבל נראה כי הוא מוצא עניין לא מבוטל גם במדע בדיוני ובתיאוריות דיסטופיה עתידניות. כשהוא נשאל מתי עיין לאחרונה בערך על שמו בוויקיפדיה, הוא משיב שעבר זמן רב, אבל נדמה לו שפעם הם אייתו לא נכון את שמו האמצעי.

"בעצם כדאי שאבדוק שוב", הוא אומר ומדליק את המחשב שלו, גולש לעמוד ויקיפדיה ולאחר כמה דקות - העמוד אינו שמור אצלו במועדפים - הוא פולט אנחת רווחה: "יופי, הם הצליחו לאיית אותו כמו שצריך". מהתצלומים שלו הוא פחות מרוצה: "אוי, השיער שלי נראה נורא בתמונה הזאת, חבל". הוא מדפדף לדיווחים על הקריירה שלו - "וואו יש הרבה חומר עלי" - עד שהוא נתקל בעוד תמונה ישנה: "אוי, כמה השמנתי מאז". הוא משתתק וממשיך לקרוא: "הם כותבים הרבה פעמים את צמד המלים 'סוריאליזם' ו'מלנכוליה'. נראה שהם צודקים".

ואז הוא נתקל בהערה שמוצאת חן בעיניו. "פשש.. הם לא רעים בכלל, ציינו במפורש שאין לי קשר משפחתי לאלפרד היצ'קוק. טוב", הוא מסכם, "בסקירה מהירה נראה לי שהמידע בוויקיפדיה די מהימן. בעיקר יחסית למה שנהגו לכתוב עלי בעיתונים בבריטניה".

מה כתבו עלייך?

"הם פשוט לא אהבו אותי, את מה שאמרתי ואת איך שנראיתי, והם היו פשוט חצופים".

עד כמה אתה מחובר לאינטרנט?

"מסתובב הרבה מידע באינטרנט והשאלה היא מה עושים אתו. האינטרנט הוא ממש כמו מגדל בבל ובסוף גם הוא עלול להתרסק, ואז כל המידע שנאסף בו יתפזר ויהיה בלתי אפשרי לאתר אותו. אנחנו הרי לא יודעים אם אנחנו יוצרים משהו שיחזיק לנצח או ייעלם תוך כמה שנים וישאיר אותנו מבולבלים".

תסריט מדאיג.

"אנחנו ההורים של המחשבים. אנחנו יצרנו אותם ואנחנו אולי עומדים להיכחד, ואחרינו יישארו כל מיני יצורים שמצפצפים, נובחים, צועקים ופולטים. הם יחליפו אותנו כצורת החיים המרכזית על כדור הארץ. בטח יהיו להם שלל מיתוסים על היצורים הבשרניים שצעדו על פני האדמה ושהיו האלים שלהם".

מהו המקום שבו אתה הכי אהוב?

"אני הכי פופולרי בלבבותיהם של אנשים טובים. זו האמת. האנשים שמתחברים למוסיקה שלי הם לרוב טיפוסים מאוד נחמדים ומנומסים, לא אלימים או מופרעים".

אבל בטח נתקלת גם בקהל משוגע.

"כן, אני זוכר במיוחד הופעה אחת בסקוטלנד. באמצע ההופעה אנשים זרקו שולחנות אחד על השני, ואז כשנוצרה ערימה הם עלו עליה וניסו לראות את ההופעה, וכמובן שהם לא הצליחו ונפלו. הגיעו אז המון צעירים והם מאוד התרגשו מהשירים. כנראה שככה זה שם".

חשבת פעם להופיע במצרים עם להקת הליווי שלך, "Egyptians"?

הוא פורץ בצחוק מתגלגל. "לא. לא חשבתי על זה. אף פעם לא הייתי במצרים, אף שהייתי שמח ללכת לראות את המקומות העתיקים".

יש לך משיכה מיוחדת לנורווגיה. הוצאת אלבום שנקרא "גוד נייט אוסלו", והקלטת שיר בנורווגית.

"כן, אף שאני בכלל לא דובר את השפה", הוא עונה ומתחיל לזמר את השיר הנורווגי במבטא מסוגנן וקול עמוק. "אני מכיר רק את מלות השיר הזה כי אותו ביצעתי הרבה. אני מתכנן לשוב לבקר שם באוקטובר, זו פשוט ארץ שאני אוהב. אין בה יותר מדי אנשים, לא צפוף שם, ובסך הכל רגוע - למרות האירוע המחריד שהתרחש שם לאחרונה".

למה שלא תקליט גם בעברית?

"למה לא באמת? גם ג'ונתן ריצ'מן הקליט בעברית. אם מישהו יתרגם בשבילי שיר לעברית או יכתוב לי שיר שיעבוד טוב בשפתכם, אני מוכן ומזומן. יש לי לחן מעולה בשביל השיר הזה. לחן שמח. השיר הכי שמח שאי פעם כתבתי. למה שהוא לא יהיה בעברית?" *

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ