בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קולנוע מוסלמי, ישראלי ונשי

השקפות עולם מנוגדות, מחלוקות וסודות של משפחה מוסלמית עומדות במרכז הסרט "האג'ר" המצולם בימים אלה בצפון הארץ. השחקנית היאם עבאס, שביימה וכתבה אותו ומשתתפת בו לצד בנותיה, לא חוששת לערבב בו גם את חייה האישיים

תגובות

יום שלישי, 11:00 בלילה, אולם אירועים בפאתי דלית אל כרמל. עמודי תאורה אימתניים ניצבים על רחבת הריקודים, ומצלמה נעה על גבי מסילה שהותקנה על הבמה. מוסיקה ערבית עליזה מתנגנת בעוצמה, זמר חתונות בחולצה שחורה ונעליים מבהיקות מנעים בקולו מעל הבמה, ועשרות אורחים בבגדים חגיגיים יושבים סביב שולחנות מקושטים, מוחאים כפיים ומחייכים לעבר החבורה הנמרצת המפזזת על רחבת הריקודים.

רק אלה שמתאמצים יכולים להבחין בתכונה כמעט סמויה מן העין, הכוללת לחשושים ומבטים זועמים, מתחים משפחתיים המגיעים לנקודת רתיחה, במרכזה של ההשתוללות העולצת על הרחבה. ברגע שמישהו קורא "קאט!", ההמולה נרגעת מעט, ואשה בשמלה שחורה מתרוממת משולחן האוכל החגיגי המרכזי. היא מרימה ביד אחת את שובל שמלתה השחורה והמהודרת, וכפכפי האצבע שהסתתרו מתחת למפה המשתפלת מובילים אותה במהירות אל המוניטור הניצב בכניסה לגן האירועים.

השחקנית היאם עבאס מתיישבת מול המוניטור וצופה בסצינה שזה אך צולמה. מעצבת שיער ניגשת אליה ומתחילה לתקן את תסרוקתה. עבאס מתקוממת, אבל העובדת החרוצה מתעקשת לבצע את מלאכתה. "לא צריך, נתקן את זה אחר כך, עכשיו מצלמים אותי ממש מרחוק", מסבירה עבאס בנעימות מהולה בתקיפות, ומעצבת השיער מוותרת ומתרחקת.

עבאס באתר הצילומים של "האג'ר". תצלום: דניאל בר און

עבאס מרימה שוב את שולי שמלתה ומתחילה להתרוצץ על רחבת הריקודים. היא מדריכה בערבית את השחקנים שמשתתפים בסצינה לקראת הטייק הבא, היא קוראת בצרפתית רהוטה הוראות לעברו של הצלם אנטואן הברלה ("גן עדן עכשיו", "מדוזות"), ועוברת מדי פעם בטבעיות גם לעברית ולאנגלית. אנשי הצוות בסרט "האג'ר" (שנקרא בשלבים מוקדמים יותר "הירושה") הם ישראלים וצרפתים, השחקנים ברובם ערבים, ונדמה כי עבאס היא היחידה ששולטת בארבע השפות המדוברות באתר הצילומים ומצליחה לתקשר עם כולם. היא מתרוצצת במקום במהירות ובכריזמטיות. אף שצוות השחקנים בסרט גדול במיוחד ושבסצינה הנוכחית משתתפים עשרות ניצבים, ואף שזו הפעם הראשונה שעבאס מביימת סרט באורך מלא, נדמה שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה להשיג מכל אחד ואחד.

עבאס היא ככל הנראה השחקנית הפלסטינית המצליחה והעסוקה ביותר בעולם כיום. היא הופיעה בין היתר ב"הכלה הסורית" וב"עץ לימון" של ערן ריקליס, ב"אזור חופשי" של עמוס גיתאי, ב"גן עדן עכשיו" של האני אבו אסעד, ב"משי אדום" של רג'א עמרי, בסרט האמריקאי העצמאי "האורח" של תומאס מקארתי וב"מיראל" של ג'וליאן שנאבל. כמו כן, שיחקה ושימשה יועצת של סטיבן ספילברג בסרטו "מינכן", עבדה כמאמנת שחקנים בסרט "בבל" של אלחנדרו גונסלס אינאריטו, ואף ביימה לאורך השנים שני סרטים קצרים.

בצלה של המלחמה

היא נולדה בכפר הגלילי דיר חנא ב-1960, החמישית מבין עשרה אחים, ומאז ילדותה נאלצה להיאבק על החירות האישית שלה, הן כאשה בחברה ערבית מסורתית, והן כערבייה בישראל. עבאס סירבה להשלים עם המגבלות שהנסיבות הללו כפו עליה, ולכן עזבה את בית הוריה כבר בגיל 17, כדי ללמוד צילום ותיאטרון, והיגרה מישראל לאירופה בגיל 28. זה יותר מ-20 שנה שהיא מתגוררת בפאריס. למרות זאת, כשהחליטה לביים את הפיצ'ר הראשון שלה, לפי תסריט שכתבה עם עלא חליחל, חזרה אל המקום שבו נולדה וגדלה.

"האג'ר" הוא קופרודוקציה ישראלית-צרפתית, המופקדת בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי וגופים צרפתיים, ומפיקיה הישראליים הם מטרו תקשורת, עלמה הפקות ויונייטד קינג. עלילת הסרט מתרחשת בכפר ערבי ישראלי, הממוקם בסמוך לגבול עם לבנון, בצלה של מלחמה המתנהלת בין שתי המדינות. השנה שבה מתרחשת העלילה אינה ידועה. הסרט עוקב אחר משפחה מוסלמית הנאלצת להתמודד עם השקפות העולם המנוגדות של בני המשפחה השונים, ועם מחלוקות וסודות הרוחשים בה. מכרם חורי מגלם את אב המשפחה האלמן, אבו מג'ד, ואילו השחקנית הצרפתייה זוכת הסזאר חפסיה הרזי מגלמת את דמותה של האג'ר, הבת הצעירה במשפחה. האג'ר היא אמנית אקדמאית המאוהבת בגבר אנגלי, ואחיה אינם מסוגלים לקבל את בחירותיה ואורח חייה.

צוות גדול ומרשים של שחקנים, מקומיים ברובם, מאכלס את

הסרט "האג'ר", ששפתו העיקרית היא ערבית. רבים מהשחקנים כבר זכו לשחק לצדה של עבאס בעבר. אחד האחים במשפחה (עלי סולימאן) ואשתו (קלרה חורי) מתקשים להביא ילד לעולם, ומתמודדים עם התגובות הקשות של בני משפחתם. אח אחר (אשרף ברהום) הוא עורך דין שאפתן, חם מזג במיוחד אל מול אשתו (רובה בלל), המתמודד על ראשות הכפר. הבת הבכורה (אולה טברי), זו שטיפלה בכל ילדי המשפחה וגידלה אותם לאחר מות אמם, נשואה (את בעלה מגלם יוסף אבו ורדה) אבל נטולת ילדים משל עצמה, ואילו הבן הבכור (חליפה נטור) נקלע לחובות גדולים, ויחד עם אשתו (עבאס) מגדל שתי בנות (שאותן מגלמות בנותיה של עבאס, מונא ולינה). חתונתה של הבת הבכורה מאחדת את בני המשפחה, אבל גם מאפשרת לסודות להיחשף ולמחלוקות להתפרץ.

"כשקיבלתי לידי את התסריט שכתב עלא חליחל, לא חשבתי קדימה, לא הכנסתי למערכת השיקולים שלי את החרדות והפחדים", אומרת עבאס כשהיא נשאלת על הבחירה דווקא בסיפור המחייב עבודה מול צוות שחקנים כה גדול. "הרגשתי שמונח לפני סיפור שאני מתחברת אליו ברמה האישית, ואז ישבתי עם עלא והמשכנו לעבוד על התסריט. ישבתי ולמדתי היטב את כל הדמויות, עד שהגעתי למצב שהרגשתי שאני מכירה היטב כל אחת ואחת מהן. לאט לאט בחרתי פנים לכל דמות, פנים של שחקנים שרובם חברים שלי, ונראו לי מתאימים. כך, כשעבדנו על התסריט, הפנים שלהם כבר היו לי בראש. דיברתי עם כל אחד ואחת מהם, אמרתי להם מה אני חושבת שיוכלו להביא לדמויות הללו, ומאותו רגע פשוט קפצתי למים והייתי חייבת להתחיל לשחות. בשלב הזה כבר לא היה אפשר לעצור", היא צוחקת.

באחת ההפסקות בצילומים, מכרם חורי, שכבר שיחק לצדה של עבאס בכמה סרטים ("הכלה הסורית", "אזור חופשי", "עץ לימון" ו"מינכן"), מביע התפעלות מהמעבר של עמיתתו מעמדת השחקנית לתפקיד הבמאית. "אני נפעם. אני מלא התלהבות מהאנרגיות החיוביות שלה", הוא אומר. "היא עובדת עם שחקנים בצורה בלתי רגילה, ומייצרת תנועת מצלמה וקומפוזיציות שתענוג לראות. היא מביאה לסט אנרגיות טובות, ריכוז והתחברות לכל העניין. רואים עליה שהיא יודעת בדיוק מה היא רוצה להשיג. אנחנו נמצאים עכשיו רק ביום השמיני לצילומים, ואני יכול לומר שהיא כבר מצאה לה סגנון מסוים בשפה הקולנועית של הסרט".

המעבר לעמדת הבמאית אינו חדש לעבאס, היא מזכירה. היא כבר ביימה שני סרטים קצרים ב-2001 וב-2004 מודה כי כשמדובר בסרט באורך מלא התחושה בכל זאת שונה. "כשמדובר בפיצ'ר, הלחץ שמופעל על הבמאי גדול הרבה יותר, כי הרבה יותר כסף מעורב בזה ולאנשים מסביב יש הרבה יותר ציפיות. כולם מחכים לראות מה ייצא. אבל זו הרגשה נפלאה בשבילי לעמוד מאחורי המצלמה. בשמונה השנים שחלפו מאז ביימתי את הסרט הקצר השני שלי גדלתי והתפתחתי, וכיום אני בהחלט יכולה לומר שיש לי תשוקה לקולנוע שאני רוצה ששמי יקושר אליו. אני מאוד רוצה לעשות דברים בדרכי, ורוצה לשלוט בתוצאה. מעבר לכך, ניסיון חדש הוא תמיד דבר נפלא, ותחושת ההתנסות והלמידה היא דבר שאני מאוד אוהבת".

דמותה של האג'ר, האחות הצעירה והמורדת, הנאבקת על החירות האישית שלה אל מול התכתיבים המסורתיים והשמרניים המאפיינים את הסביבה שבה גדלה, מזכירים את הביוגרפיה הפרטית של עבאס. גם היא הרי בחרה בחירות האישית שלה ובעיסוק באמנות, וסירבה להישאב למקום שהחברה הערבית המסורתית ייעדה לה. "נכון, זה קרוב לסיפור שלי, אבל גם רחוק ממנו", היא אומרת. "הכנסתי אלמנטים שונים מהאוטוביוגרפיה שלי לתסריט הזה, אבל יש בו גם הרבה דברים אחרים. "דמותו של אבי המשפחה, אבו מג'ד, למשל, דומה בחלקה לאבי, אבל לא לגמרי. האג'ר היא קצת אני כשהייתי צעירה, אבל לא לגמרי. זה לא שהחלטתי לשבת ולכתוב את הסיפור שלי, הסרט הזה הוא לא הביוגרפיה שלי. הוא אמנם מבוסס על דברים שהיו חלק מהחיים שלי, על המאבק שאשה צעירה מנהלת על עצמאותה ועל זכותה לקבל בעצמה את ההחלטות הקשורות בחייה, כך שזה קצת דומה לסיפור שלי, אבל לא לגמרי. הדמויות בסרט הזה היו יכולות אולי להיות דמויות במשפחה שלי, אבל הן לא ממש כאלה".

כמו בתוך סנדוויץ'

אם לא די בכך שזהו תסריט המחייב צוות שחקנים גדול, בפיצ'ר ראשון שהיא מביימת, ובכך שהיא משמשת בו בתפקיד משולש - תסריטאית, במאית וגם שחקנית - עבאס העמיסה על כתפיה אתגר נוסף: היא בחרה לשבץ בצוות השחקנים גם את שתי בנותיה, כדי שיגלמו את הבנות של הדמות שהיא עצמה מגלמת בסרט. "בתי הצעירה, מונא, היא כבר שחקנית בזכות עצמה", מציינת עבאס. "בתחילת העבודה על הסרט לא חשבתי לשלב בו את הבנות שלי, אבל זה מה שיצא בסופו של דבר. קיבלתי השראה מהיחסים ביניהן בחיים האמיתיים, והבנתי שהן מתאימות מאוד לדמויות האלה בסרט. אני חושבת שהרבה ממה שחיפשתי בדמותה של לאנה (בתה הצעירה בסרט - נ"א) נמצא בדור החדש, אצל צעירים שמנסים להגיע לחיים משלהם, לעצמאות. בתי היא בת עשרה כעת, ונראה היה לי שהיא תתאים לתפקיד.

"ואולי אפשר לומר שאני פשוט אוהבת קשיים", היא צוחקת. "דברים פשוטים לא מעניינים אותי. אני אוהבת להעמיד את עצמי בסכנה, ולראות כיצד אני מתמודדת עם המצב. זה הרי לא קל להיות במאית וגם שחקנית, ובה בעת גם לביים שחקנים שיש לך קשר אישי אליהם. אבל זה גם מצחיק. אתמול למשל, על הסט, בתי הבכורה, שאף פעם לא קורת לי בשמי הפרטי, ניגשה אלי וקראה לי ?היאם'. הבטתי בה במבט מופתע ושאלתי אותה מה פתאום היא קוראת לי כך, והיא ענתה ?אחרת את לא מקשיבה לי'. כך שאני חושבת שזה ניסיון מעניין לכולנו, לערבב את החיים האישיים שלנו עם החיים המקצועיים".

והאם הסרט "האג'ר" נושא בעיניה אמירות פוליטיות? "במדינה שהנושאים הפוליטיים כל כך נוכחים בה, אני לא חושבת שאפשר להתכחש לזה", היא אומרת. "בסרט הזה אני ניסיתי להתחבר לרגע לחייה של החברה הפלסטינית בישראל. בחרתי למקם את העלילה בזמן מלחמה, כי מבחינתי זו מטאפורה לחיים במקום הזה. זו מלחמה שחיה לצדם של האנשים במדינה הזאת. אנחנו, הפלסטינים, חיים פה כמו בתוך סנדוויץ', אני לפחות תמיד הרגשתי כך, תקועה בין שני לאומים, בין שתי חברות, הרגשתי שהחיים שלנו פה הם מלחמה מתמדת בין המדינה שאנו חיים בה לבין האומה שאנחנו שייכים אליה. לכן גם המלחמה שמתרחשת ברקע הסרט היא סמלית, מטאפורית, ולא ספציפית. אני מעדיפה אותה כך, מפני שכך היא מייצגת באופן טוב יותר את החיים שלי פה מאז שהייתי ילדה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו