בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תחילת הקוף

"כוכב הקופים: המרד" חוזר אל ראשית אחת המיתולוגיות הקולנועיות של העשורים האחרונים. למרבה הצער, התחושה היא שמחשב יצר אותו מקטעים שנלקחו מאין-ספור סרטים שכבר ראינו

6תגובות

הזמנים משתנים, אבל החרדה מהאחר נשארת. כאשר "כוכב הקופים" המקורי יצא לאקרנים ב-1968 והיה ללהיט ענק, שזכה עם השנים למעמד פולחני, אמריקה היתה בעיצומן של כמה מהתמורות המשמעותיות ביותר בתולדותיה. אלה נבעו מהמאבק לזכויות האדם שהתנהל במדינה באותן שנים, ממלחמת וייטנאם והמחאה עליה ומגל ההתנקשויות הפוליטיות (בשנה שהסרט יצא לאקרנים נרצחו גם מרטין לותר קינג וגם רוברט קנדי).

בבסיס המיתולוגיה של "כוכב הקופים" ניצב ספרו של הסופר הצרפתי פייר בול, שיצא לאור ב-1963, השנה שבה נרצח הנשיא ג'ון פ' קנדי. פרסומו הבינלאומי של בול בא לו כמה שנים קודם לכן בזכות ספר קודם שכתב, "הגשר על הנהר קוואי", שעובד לקולנוע בידי הבמאי הבריטי דייוויד לין וזכה ב-1957 באוסקר. בול אף זכה באוסקר על עיבוד הרומן המלחמתי שלו לתסריט, אבל הזכייה היתה הונאה שכל הוליווד היתה מודעת לה: בול לא כתב מלה אחת בתסריט. הוא נכתב בידי קרל פורמן ומייקל וילסון, שנכללו ברשימה השחורה של מקארתי. רק ב-1964 תיקנה האקדמיה את המעוות והעניקה את האוסקר לשניים, אבל וילסון כבר לא היה בין החיים.

יש קווי דמיון מעניינים בין שני ספריו הידועים ביותר של בול. שניהם עוסקים במפגש בין גזעים, שבו בני גזע אחד, הרואים את עצמם עליונים, מגלים שהם נשלטים בידי גזע אחר שהם בזים לו. ב"גשר על הנהר קוואי", שעלילתו חזרה אל העבר הקרוב עדיין, היו אלה חיילים בריטים במחנה שבויים יפאני; ב"כוכב הקופים", שהתרחש בעתיד מרוחק, היו אלה נציגי האנושות, שנלכדו בפלנטה שנשלטה בידי קופי אדם, שהאינטליגנציה שלהם השתוותה לזו שלהם אם לא למעלה מזה. בשני המקרים נהפכו בני הגזע הרואה את עצמו נעלה - לעבדים לגזע האחר. בשני המקרים ביקשו הנשלטים להוכיח מחדש את שוויונם, אם לא את עליונותם על השולטים בהם. ב"כוכב הקופים" המאבק בא לידי ביטוי בעצם הישרדותו של גיבור הסרט, אסטרונאוט שחלליתו התרסקה בכוכב הקופים.

שני הסרטים הסתיימו בדימויים של שואה מוחלטת. "טירוף! טירוף!" הן המלים המפורסמות המסיימות את "הגשר על הנהר קוואי" בעקבות הטבח ההמוני המבוצע בו. סופו המצמרר של "כוכב הקופים", שחשף את היותה של אותה פלנטה כדור הארץ, שעבר שואה גרעינית, היה אחת הסיבות העיקריות להפיכתו של הסרט ליצירה מכוננת.

הסרט בוים בידי פרנקלין ג' שאפנר בעיצומה של המלחמה הקרה, בעת שהחרדה מפני שואה גרעינית פעמה בלבה של אמריקה. שאפנר מצא לחרדה הזאת דימוי קולנועי יעיל חדש (שהזכיר את אלה שאיפיינו רבים מהסרטים העתידניים שהופקו גם בשנות ה-50), ודימוי זה הוא שהניב ל"כוכב הקופים" ארבעה סרטי המשך (טובים הרבה פחות), סדרת טלוויזיה וסדרת טלוויזיה באנימציה.

7ב-2001, עוד שנה משמעותית בתולדותיה של אמריקה, יצר טים ברטון גרסה חדשה - ומאכזבת - לסרטו של שאפנר; וכעת, עשור לאחר מכן, ועשור גם לאירועי 2001, יצר הבמאי רופרט ואייט את "כוכב הקופים: המרד", חוליה נוספת במיתולוגיה הנמשכת של "כוכב הקופים". כמו סרטים נוספים שנוצרו לאחרונה בסדרות ותיקות, כגון אלה של ג'יימס בונד, באטמן ואקס מן, הוא מראה איך הכל התחיל.

כמעט כל סרטי האימה והסרטים העתידניים שהופקו בשנות ה-50 וה-60 והביעו חרדה מפני שואה גרעינית ביטאו חשד כלפי יכולתם של המדע והטכנולוגיה. כזה הוא גם סרטו של ואייט, אלא שכאן מקור החרדה איננו הגרעין אלא הניסויים הגנטיים לצרכים רפואיים.

גיבור הסרט הוא מדען ושמו ויל רודמן (ג'יימס פרנקו), שעובד בתאגיד העושה ניסויים בשימפנזים כדי למצוא תרופה למחלת אלצהיימר. התאגיד פיתח תרופה שמפתחת את תבונתם של שימפנזים - החיה שהאיי-קיו שלה קרוב לזה של האדם - לממדים מדהימים, אך זו עדיין לא נוסתה בבני אדם. הצרה היא שלשימפנזים, כובשי לב ככל שיהיו, יש נטייה להיהפך לאלימים בבגרותם. כאשר זה קורה, בסצינה סמוך לתחילת הסרט, בעלי התאגיד מחליטים לעצור את הפרויקט ולחסל את השימפנזים. אבל ויל מסרב לוותר. יש לו סיבה אישית להתמיד בפרויקט: אביו (ג'ון ליתגאו), מורה למוסיקה בעבר, חולה באלצהיימר.

ויל מציל גור שימפנזים שניצל מהטבח, לוקח אותו בהסתר לביתו ושם מגדל אותו ובמקביל מטפל באביו בתרופה שפותחה בתאגיד שבו הוא עובד. התרופה אמנם עובדת והאב חוזר לקדמותו. אבל זוהי כמובן רק תחילת הסיפור, שנמשך שנים ומציג, בין השאר, את התבגרותו של אותו גור שימפנזים, שוויל העניק לו את השם סיזר.

הייתי רוצה לבשר ש"כוכב הקופים: המרד" הוא תוספת ראויה למיתולוגיה הקולנועית של "כוכב הקופים", אך אני מתקשה לעשות זאת. אחת התחושות המלווה את הצפייה בסרט היא שמחשב יצר אותו מקטעים שנלקחו מכל הסרטים שראינו אי-פעם ובהם בן אנוש נקשר לחיית מחמד "בעייתית" ("העופר", "לחופש נולדה" ורבים נוספים). עם אלה נמנים סרטי קופים, החל ב"קינג קונג" וכלה ב"ג'ו יאנג הענק", סרטי בתי כלא אפילו, כגון "אקספרס של חצות", וכמובן כל הסרטים שהתמקדו בסכנות המדע ובפועלם של מדענים שאפתניים ולא אחראים במיוחד (במקרים מסוימים מדענים מטורפים).

אוסף בלתי פוסק של קונוטציות עלה במוחי בזמן הצפייה ב"כוכב הקופים: המרד". בין השאר נזכרתי בסרט נוסף שהופק באותה שנה של "כוכב הקופים" המקורי, והוא "צ'ארלי" של ראלף נלסון, שהציג את סיפורו של גבר מפגר שעובר טיפול רפואי ניסיוני שהופך אותו במהירות לגאון, אבל השינוי הוא זמני בלבד. עם פרוץ מרד השימפנזים נזכרתי גם ב"ספרטקוס" של סטנלי קובריק; סיזר הוא ספרטקוס של השימפנזים בסרט. זה מסמל עד כמה רחב מגוון המקורות שהסרט שואב מהם; אבל מאחר שהשימוש בהם אינו מיתרגם להתייחסויות קולנועיות מורכבות, התחושה המלווה את הצפייה היא שהסרט הורכב משיירים.

7התסריט של "כוכב הקופים: המרד" אלמנטרי למדי. שלוש מערכות היחסים המרכזיות בסרט מעוצבות באופן ראשוני, ובראשן מערכת היחסים בין ויל לסיזר, שיש בה כל היסודות הבנאליים שאנו מכירים מסרטים המתארים את הקשר המתפתח בין בן אנוש לחיה.

עם זאת, זו מערכת יחסים מורכבת לעומת השתיים האחרות, המעוצבות ללא להט וכמעט ללא רגש: זו שבין ויל לאביו וזו שבין ויל לקרולין (פרידה פינטו), מומחית לשימפנזים; הקשר בין שני אלה, כפי שהוא מתואר בסרט לאורך שנים ארוכות, כמוהו כיחסים בין שני מתבגרים עילגים. לרגעים בזמן הצפייה היתה לי ההרגשה שמפיקי הסרט כיוונו אותו לקהל של ילדים, או רצו שילדים יהיו אחד מקהליו העיקריים - ואמנם הוא להיט - ולכן הם סילקו מתיאור הקשר בין ויל לקרולין כל מידה של מיניות, אבל לא הצליחו למלא את החלל ברומנטיקה. לא זכורה לי מהשנים האחרונות עוד מערכת יחסים כה יגעה בין גבר לאשה כמו זו המתוארת כאן.

עיקר המאמץ הושקע בעיצוב דמויותיהם של השימפנזים בסרט. בעוד שב"כוכב הקופים" גולמו קופי האדם על ידי שחקנים בתחפושת, הרי 43 שנים לאחר סרטו של שאפנר משמשת טכנולוגיה מתקדמת להצגתם החזותית של קופים. חלקם מעוצבים בעזרת שחקנים, ובהם אנדי סרקיס, המגלם את סיזר (וכבר גילם את גולום בסדרת סרטי "שר הטבעות"). הופעתו ללא ספק אקספרסיבית יותר מזו של שאר השחקנים, שהתסריט מותיר להם מעט מאוד במה. ההשקעה בצדו הטכנולוגי של הסרט הניבה תוצאה מרשימה למדי (פה ושם השימפנזים נראים קצת יותר מדי כתוצרים של אנימציה) אבל היא מותירה בצל את כל השאר.

אפרורית במיוחד הופעתו של ג'יימס פרנקו, שחקן מוכשר, שמשוטט בסרט ללא הכוונה כשאותו מבע מעטר את פניו מההתחלה ועד הסוף.

הסוף שהיצ'קוק ויתר עליו

הבחירה בקופי אדם כדימוי לאחר מאיים היתה תמיד בעייתית מבחינת השלכותיה האידיאולוגיות, וגם אם סרטו של ואייט מבקש לעורר בנו הזדהות ואמפתיה כלפי השימפנזים המנוצלים והמיוסרים, הרי הבעייתיות לא נמוגה. ניכר ב"כוכב הקופים: המרד" שוואייט מודע לבעייתיות הזאת, אך אין לו מושג אין להתמודד עמה.

הפחד מהאחר שוקק היום באמריקה בעוצמה לא פחותה מזו שפעמה שם כאשר "כוכב הקופים" המקורי יצא לאקרנים; הפחד מטרור החליף את החרדה משואה גרעינית (אם כי השניים עלולים להיות קשורים זה בזה) וסרטו של ואייט גם מייצג את החרדה הזאת וגם מנסה למתן אותה בעזרת סנטימנטליות. התוצאה מייצגת מבוכה אמריקאית המלווה בערפול אידיאולוגי. הממד הזה של הסרט אמנם מוסיף לו מידה של עניין, אך גם הופך את הצפייה בו לחוויה מעט מטרידה ואפילו מרתיעה.

כאשר אלפרד היצ'קוק ביים ב-1963 את "הציפורים", אולי סרט החרדה הקיומית הגדול ביותר שהופק אי-פעם, הוא השתעשע ברעיון לסיים את הסרט בשוט של גשר הזהב בסן פרנסיסקו המכוסה כולו בציפורים דוממות המצפות כנראה לרגע התקפתן הבאה. היצ'קוק החליט לוותר על הרעיון מסיבות תקציביות ואחרות וזו היתה החלטה נבונה. סופו של "כוכב הקופים: המרד" אינו יכול שלא להזכיר את הרעיון שהיה להיצ'קוק והוא ויתר עליו.

"כוכב הקופים: המרד", עקב הצלחתו הקופתית, בוודאי יניב סרטי המשך. אף שהסרט הנוכחי הוא יצירה בינונית למדי, כן מעניין לדעת כיצד המיתולוגיה שהוא הולך אל ראשיתה תתפתח בהמשך, אולי בידי יוצרים בעלי חזון עשיר יותר מאלה שהפיקו את הפרק הראשון בסדרה המתחדשת. *

"כוכב הקופים: המרד". בימוי: רופרט ואייט; תסריט: ריק ג'אפה, אמנדה סילבר; צילום: אנדרו לסני; מוסיקה: פטריק דויל; שחקנים: ג'יימס פרנקו, פרידה פינטו, ג'ון ליתגאו, אנדי סרקיס, בריאן קוקס, טים פלטון, ג'יימי האריס



מתוך ''כוכב הקופים: המרד''. ללא חזון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו