בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תוכנית החלל של אנסלם קיפר

סרט תיעודי חדש עוקב אחר עבודתו של האמן הגרמני בתוככי רשת של מנהרות שהקים בדרום צרפת. זה לא סרט דיוקן, אלא הרהור על כוחה של האמנות

3תגובות

האמן אנסלם קיפר עזב ב-1993 את מולדתו, גרמניה, ועבר להתגורר במפעל משי נטוש המשתרע על שטח של כ-350 דונם בעיירה ברז'אק שבדרום צרפת. הוא שיפץ את המבנים התעשייתיים הישנים והפך אותם לראויים למגורים. אחר כך שכר עובדים מקומיים שהפכו את האדמה החשופה, חפרו רשת של מנהרות תת קרקעיות והקימו מבני בטון גבוהים לאחסון ציוריו הגדולים ופסליו העשויים עופרת, עץ, זכוכית וחומרים אחרים. המקום נהפך לסטודיו עצום ממדים וליצירת אמנות מונומנטלית כשלעצמה.

קיפר עבר מאז לפאריס ומתגורר בה עם משפחתו, והוא עובד במחסן מחוץ לעיר. אבל ימיו האחרונים בברז'אק הונצחו ב"Over Your Cities Grass Will Grow", סרט תיעודי של הבמאית הבריטית סופי פיינס, המוקרן ב"פילם פורום" בניו יורק עד 23 בחודש.

הרעיון לסרט נולד כשקיפר, שביקש להנציח את היקום המיסתורי שיצר, הזמין את פיינס לבקר בברז'אק. "ראיתי מבוך מטורף ומבלבל לחלוטין", אומרת פיינס, בת 44, בפגישה עמה בפאריס. היא שוטטה במקום והסתובבה במנהרות המוארות באשנבים עיליים או בנורות יחידות, גילתה קריפטה ואמפיתיאטרון וגם חלקת אדמה שפזורים בה מגדלי בטון בהשראת הסיפור המיתולוגי על לילית, שנראו כעיי חורבות מודרניים. "נדהמתי", היא אומרת. "הוא יצר שם מקום עם איכות תיאטרלית או קולנועית שמתאימה מאוד לתיעוד קולנועי".

קיפר נולד ב-1945 ובילדותו שיחק ברחובות הרוסים מהפצצות. ביצירתו משולבות ההיסטוריה והזהות התרבותית של גרמניה. הוא התפרסם בשנות ה-80 כשייצג את גרמניה בביאנלה בוונציה. "יותר מ-30 שנה קיפר ידוע בכל העולם כאחד האמנים הגרמנים החשובים בדורו", אומר מאתיו בירו, מרצה לתולדות האמנות באוניברסיטת מישיגן, שכתב ספר על קיפר. "מתחילת שנות ה-70 הוא הפיק ספרי אמנים ייחודיים, שרבים מהם נראים כמו צילומי דולי ארוכים כשמעלעלים בדפיהם".

פיינס ידועה כבמאית של סרטי תעודה לא קונבנציונליים בנושאים מגוונים, כגון על הכנסייה הפנטקוסטלית בלוס אנג'לס ("Hoover Street Revival") ועל הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק ("The Pervert's Guide to Cinema"). היא במאית אינסטינקטיבית שאינה חוששת להרחיק מעליה את הקהל בדרך הסיפור העקלקלה שלה. יש בה תערובת כריזמטית של אינטלקט נוקב וסקרנות ילדותית, שמסבירה את יכולתה לשכנע דמויות מורכבות להעניק לה גישה מיוחדת לתהליכי היצירה האינטימיים שלהן.

עבודה של קיפר, מתוך הסרט

"אני אוהבת את מרכיב הסכנה ואת העדר השליטה שיש בסרטי תעודה", אומרת פיינס. "אתה משליך את עצמך פנימה, ואתה מוכרח לשחות, ולכן צריך לפעמים לגלות תושייה כדי לשרוד. הסרטים נוצרים בתגובה לנושא. אני לא נצמדת לנוסחה קבועה של סרטי תעודה".

הצפייה בקיפר בעבודתו - מרתקת. בבגדי פשתן רפויים בגוני אדמה הוא עובד עם מבער ריתוך או מנפץ לוחות ענקיים של זכוכית או צועק הנחיות למפעיל עגורן העורם לוחות בטון זה על גבי זה, ונראה שהוא האדם שנהנה יותר מכל אדם אחר בעולם מעבודתו. אבל פיינס מדגישה שהסרט עוסק ביצירה יותר מאשר באמן. "במודע לא צילמתי אותו אלא את תהליך העבודה שלו", היא אומרת. סצינות של קיפר בעבודה מוצגות לצד סצינות מסוגנות של המקום, לצלילי מוסיקה של ליגטי.

"החללים האלה ממש נכנסים לראש", אומרת פיינס. "הם חודרים לנפש. אנשים חושבים על המנהרות ומקשרים אותן למלחמה ולשואה מטבע הדברים, ויש משהו גרמני בבונקרי הבטון שהוא מכנה בפרוורטיות 'פוויליונים', עם המנהרות שנראות כמו שוחות. אבל כששהיתי זמן מה בתוך המנהרות ראיתי שהן לא מפחידות. יש בהן משהו מלנכולי ומאוד נוגע ללב".

פיינס אינה מציגה את קיפר כמרואיין פטפטן, וגם אינה מנסה לפרש את יצירתו. "הסרט חושף את האופן שבו אמן חושב על היותו אמן", היא אומרת, "והוא פטור מלהסביר את עצמו כי הוא עובד מתוך תחושות".

קארן קופר, מנהלת ה"פילם פורום", בית הקולנוע שבו מוקרן הסרט, אומרת שהסרט "פועל על פי חוקים משלו, וזה הגיוני מאוד כי כך עושה גם האמן שהוא מתעד, אנסלם קיפר".

הסצינה היחידה שבה שומעים את קיפר מנסה לדון בעבודתו היא שיחה עם מראיין גרמני בספרייה של ברז'אק. קיפר השיב לשאלות הרציניות של המראיין בתשובות שהוזכרו בהן היידגר, השיעמום שבילדות, זיכרון תאי, תיאוריית היחסות, סיפור האודיסיאה, חורים שחורים ושיטת מספור הכוכבים של נאס"א.

"הראיון הוא רגע שבו המלים הן פשוט חומר נוסף להתנסות בו", אומרת פיינס. "Over the Cities Grass Will Grow" הוקרן מחוץ לתחרות בפסטיבל קאן בשנה שעברה, והוקרן גם בבריטניה בסתיו האחרון. מבקר הקולנוע פיטר בראדשו כינה אותו ב"גרדיאן" "מדיטציה רצינית ועמוקה על עבודה וביטוי אמנותי". מגזין הקולנוע "סייט אנד סאונד" אמר שהסרט "מרהיב והיפנוטי". ב"וראייטי" נכתב: "יש צופים שאולי היו מעדיפים לגלות עוד פרטים על האמן, אבל הסרט אינו כתבת פרופיל ב'ניו יורקר', אלא עוסק בכוח התמונות והאמנות".

פיינס אומרת שלא היה בכוונתה ליצור סרט אמנותי, אלא לתעד מקום ברגע מסוים בזמן. "אני חושבת שאנסלם רצה שאעשה סרט על ברז'אק כי הוא מרגיש את הצד העל-טבעי של דברים", היא אומרת. "סרט דוקומנטרי יכול לתעד משהו שלעולם לא יהיה שוב אותו דבר - וזה משהו מרגש וחזק בכוח של הקולנוע".

בסצינה האחרונה בסרט, קיפר אומר: "בתנ"ך נכתב שהדברים ייהרסו ודשא יצמח על הערים. לדעתי זה פנטסטי. ודשא יצמח גם פה. הוא כבר צומח, בכל מקום". *



הבמאית סופי פיינס לצד קיפר. תצלום: אנטון קורביין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו